מה עושים עם הנוסעים הרעים שעולים על האוטובוס של חיינו?

האתגר העומד בפני האדם הוא, איך אני חי חיים מלאים, מספקים, ומתפתחים, כאשר גם לי, כמו לכל אדם, ללא ספק, יש קשיים ומכשולים, גם בדמות רגשות שליליים, המפריעים להתקדם?

התשובה מורכבת משילוב של כמה תפיסות, המייצרות את התוצאה של חיים מספקים. אם אני רוצה להנגיש זאת בתמצות אך בבהירות, אעשה זאת דרך מטאפורה משיטת ACT, המקפלת בתוכה את כל האלמנטים הרלוונטיים. אז הנה היא לפניכם: החיים שלנו הם כמו אוטובוס, בו אנו הנהגים. מרגע עמדנו על דעתנו, שואפים אנו להנהיג את האוטובוס של חיינו לעבר ערכי חיינו – אושר, שמחה, עבודת ה' וכן הלאה - כל אחד וערכי חייו. זה ממלא אותנו סיפוק, החיים לפי ערכינו. אנו שואפים להמשיך כך את הנסיעה, כל חיינו. העניין הוא, שבדרך יש תחנות, בהן עולים נוסעים – חוויות חיים. ישנם הנוסעים הטובים – חוויות הצלחה וכדומה, אותם אנו אוהבים מאוד. הם עולים לאוטובוס כנוסעים חביבים ונעימים, הם יושבים מאחור ומעודדים אותנו: "סע! אתה תצליח להגיע ליעדך – חיים של אושר ושאר ערכיך! הנה, אני ההוכחה ליכולתך!".

הצרה היא הנוסעים הרעים, הקשים – חוויות שליליות. לפעמים הם חוסר מוטיבציה, דחיינות, אפילו חרדות, דיכאון, OCD, זוגיות קשה, ועוד רבים – כל אחד ונוסעיו. הם עולים לאוטובוס שלנו עם עיניים רעות, מפחידות. מתיישבים בדיוק מאחורינו, הנהגים (איפה שאסור בקורונה...), ורק מקללים אותנו. הם מפריעים לנו בנהיגה. הם מעוניינים שלא נגיע ליעדנו - שנעצור את אוטובוס חיינו! הם צועקים: "עזוב, לא תצליח! הנה תראה אותי, תראה כמה רע אתה מרגיש כשאתה נזכר בי. אין לך שום סיכוי!"...

רבים מאתנו, בשלב זה, מתבלבלים, נבהלים, ומתחילים לנסות להורידם מהאוטובוס, על ידי ויכוח איתם, התעלמות והדחקה. אך בדרך כלל מגלים, שהם רק צורחים ומקללים חזק יותר... לפעמים הם גם מזמינים את חבריהם הרעים שיעלו לאוטובוס שלנו, בתחנות הבאות... אבל הכי גרוע, שבלי לשים לב, בינתיים אנו לא נוהגים באוטובוס, מפספסים פניות... לא מתקדמים ליעדי חיינו. זו טעות. נוסעים קשים מאוד, אי אפשר להוריד כך.

מה עושים?

זהו. כאן יכולה לחלחל התובנה, שהדרך הנ"ל לא מקדמת, ואף משמרת את הקשיים. והאמת של ההצלחה היא אחרת! האמת היא, שהגישה המנצחת היא אמנם לא קלה בהתחלה, אך בהמשך, יכולה להפוך לדרך חיים מדהימה ומאשרת: אנו יכולים פשוט להסתכל לנוסעים אלו ישר לעיניים, להכיר בתחושות שהם גורמים לנו, להסכים - ממקום חזק, שיישארו באוטובוס - לחוות אותם, ויחד עם זאת, להמשיך להחזיק בהגה! אף אחד לא באמת יכול לקחת את ההגה מידינו! רק הפחד שאנו מייצרים בתוכנו בעצמנו, יכול לעצור אותנו! אם לא נפחד לפחד, לכאוב – להרגיש תחושה שלילית, הרי שכבר נטרלנו חלק מהרגש השלילי – הפחד ממנו! נוסף על כך, התחושה השלילית עצמה מתכווצת, ונעלמת מהר יותר (ממש כמו שמזכיר רבנו הרמב"ם שתינוק נימול בגיל זה, כיוון שלא מודע לסיטואציה, אינו מפחד מהכאב, ממילא הכאב פחות)! זהו תהליך הנצפה במחקרים שנעשו על תהליך זה, "קשיבות" – "מיינדפולנס" (Mindfulness), שהוכח ככלי יעיל להתמודדות עם חרדות, ועוד. ואגב, דרך זו, פעמים רבות גורמת לנוסעים הרעים, פשוט לרדת מעצמם מאוטובוס חיינו!

כשאדם זוכר את ערכי חייו, חי אותם ומוכן לשלם על כך מחיר, גם בדמות הסכמה שמציאות חיינו מזמנת לנו קשיים, וזה בסדר גמור שהם כאן, הוא יהיה מאושר, מתפתח ומצליח. חייו נראים ומרגישים נעימים.

ישנן כמה נקודות שעדיין צריכות הבהרה. כמו למשל, איך ניתן להסכים לשאת כאב? ומה אם הרגשות השליליים לא ייעלמו מחיינו? בע"ה נפתח יותר במאמרים הבאים.

סובלים מדיכאון, חרדות ומצב נפשי ירוד? פנו אל מחלקת "נפשי בשאלתי" בהידברות. לקבלת ייעוץ חייגו 073-3333331 או במייל sarap@htv.co.il