כששירת הברבור של המתמודדים עולה על כל שירות המלאכים

מהי שירה?

המשורר יהודה עמיחי כתב ש"שירה היא היכולת לקחת נביחה אמיתית של כלב ולהפוך אותה ל'האו האו'...".

יש שירה ויש שירה.

"שירת הברבור", למשל, היא ביטוי מטאפורי שמשמעו היצירה או האמירה האחרונה של מוזיקאי או משורר לפני עזיבתו. המונח התרחב כ"סלנג" גם לפעולות אחרונות שאינן מתחום השירה דווקא.

מקורו של הביטוי הוא במיתוס נושן, לפיו הברבור מהסוג המצוי והאילם אינו משמיע קולות במהלך חייו, אך בעת שהוא גווע - הוא משמיע שירה ענוגה ושוברת לבבות.

לאמיתו של דבר, חוקרים מהעת העתיקה כבר הפריכו את המיתוס הזה, וטענו שאין בו ממש.

בפועל, לא רק שהברבור המצוי אינו משמיע שיר אֵבֶל בעת מותו, אלא שהוא אינו אילם כלל, וישמיע קול או נשיפה בעת רוגזו, או כאשר מאיימים על הטריטוריה שלו. הוא רק מתקבל כאילם בגלל שונותו לצד ברבורים ממינים אחרים, תקשורתיים יותר.

"שירת הברבור" נחקקה, ומייצגת בכל אופן, כמושג, שירה של התמודדות, אולי האחרונה לפני פרישה או מוות. סוג של יללה או נהמה מבפנים שיש לה ערך ומהות. דרגה גבוהה בשירה.

ה"אור החיים", בפירושו על הפסוק "א-ל א-לוהי הרוחות" בפרשתנו, מבהיר שזו אכן המעלה הגבוהה שבשירה.

הוא מסביר כיצד שכנע משה את בני קרח שיחזרו בתשובה מתוך חטאם הגדול. לדברי ה"אור החיים", לצורך כך הסביר להם משה רבנו את הדרגות הקיימות בשירה ובחיבור לה'.

הוא מבאר, בשונה ממה שאולי היינו חושבים ומניחים מלכתחילה, שהדרגה הנמוכה ביותר היא "שירת מלאכים".

למעלה מזו קיימת "שירת הנשמות" - אלו מהן שעדיין לא ירדו לעולם, ואח"כ אלו שהיו בעולם וחזרו למעלה,

ולמעלה מכולם - שירתם של אלו שנמצאים למטה.

הנשמות המתמודדות, ששרות לה' מתוך החיבור הגשמי ומתוך לבת הקושי שלהן, מוצאות את ההתפרצות הפנימית לבטא לה'. וזוהי הדרגה הכי גבוהה שבשירה, לפי פירוש ה"אור החיים".

"שירת הברבור" של המתמודדים עם עולם החומר.

שירה מתוך האדמה

המשמעות של שירת בני קרח, שחזרו בתשובה לאחר דבריו, ברגע האחרון ממש, וכתוצאה מכך שרו, היא שירת הברבור היהודית שלנו. זו שמעידה על הכוח והמהות של שירה מתוך הקושי והמצוקה, ועל כוחה הגדול לתשועה.

יתכן שזו גם סיבה נוספת לכך שאנו אומרים את המזמור הזה בכל שנה רגע קצר לפני תקיעות השופר - "למנצח לבני קרח מזמור"... לא רק כדי ללמדנו שאפשר לחזור בתשובה גם מתוך האדמה, ברגע האחרון ממש, בדקה התשעים, אלא אולי גם כדי להזכיר לנו מהי הדרך שכדאי לנקוט בה ברגע חירום שכזה.

כאשר אין כבר זמן למילים ולמערכות סבוכות, השירה פורצתמעצמה, אם רק מאפשרים לה, ונותנת ביטוי לנפש הפנימית המתמודדת, המייחלת, המשתוקקת לבוראה.

שירת ברבור של רגע מבודד ואמיתי שמצליח למצוא נתיב מבור עמוק - ישירות לכסא הכבוד ולעקוף בדרכו את כל המלאכים והנשמות הגבוהות.

הרמח"ל, במאמר הקיווי, מביא ש"כל תחתונים מצפים לשפעת עליונים ע"י תפילה או בשיר".

התפילה, או הביטוי שלה בשיר, פותחת את השפע האלוקי שהאדם יכול לקבל, דווקא על ידי מה שיש בכוח ה"תחתונים" לתת מעצמם.

אלו שנמצאים כאן, בעולם החומר, באים במגע ישיר עם הקושי, הניתוק והכאב, ומנסים להתמודד.

התפילה-השיר הם הדרך שלהם ליצור ערוץ תקשורת שמביא להם מלמעלה את הכוחות לכך בפועל.

בוחרות לשיר

בשבוע זה מסתיימים להם מספר קורסים שנערכו מטעם "מרכז קומ"ה לקידום והעצמה" - מרכז לחינוך בלתי פורמלי וסדנאות באוריינטציה טיפולית ובאמצעות מוזיקה וכישורי חיים שבניהולי, ב"ה.

בשנים האחרונות אני זוכה מידי שנה למספר סיומים של קורסים כאלו.

תמיד הם משמעותיים ומרגשים. תעודה מקרטון שמציינת לא רק את התוצאה המרשימה, אלא משקפת גם תהליך אישי מעצים שהנערים עוברים עם עצמם ועם סביבתם.

אך לעיתים יש בכך גם חידוש מבחינתי.

לפני מספר שנים, הרחבנו באומץ את הפעילות הקיימת ב"מרכז קומ"ה לקידום והעצמה" גם עבור ילדות ונערות. לאחר שהוכשרה לכך מדריכה מיוחדת מטעמי, שהעבירה בכישרון רב את רוב הקורס, יצאנו לדרך עם פתיחת מגמת מוזיקה וכישורי חיים, נוספת וחדשה.

הקורס הראשון הותאם לבקשת פנימיית רווחה בפ"ת, שמפורסמת כספינת הדגל בתחום, ברמת המקצועיות, הרגישות והאיכות האנושית שבה.

היא נוהלה שנים ביד רמה על ידי יהודי מיוחד, הידוע ביחסי האנוש המופלאים שלו שעזרו לו לגייס צוות מושלם ולמנף אותה לכדי שלמות ויציבות.

את הקורס הזה ליוויתי בציפייה מיוחדת.

במהלך השנה עמדנו על הדומה והשונה בין הקורסים המוכרים יותר, עם הנערים, לבין זה. למדנו והחכמנו תוך כדי תנועה, והבנו כיצד ניתן לשפר עוד ועוד. למען האמת, ההצלחה היתה גבוהה יותר מהמשוער ב"ה מבחינתי (אל תספרו...), והחיבור שנוצר שם, הרצון, ההתגייסות והתהליך האישי והקבוצתי שעברו שם הילדות והנערות, בקבוצות גיל שונות, היתה מופלאה ומדהימה בכל קנה מידה.

הסילבוס של הקורס השנתי היה מחולק לשלישים.

בשליש הראשון היתה עבודה בקבוצות על דינאמיקה קבוצתית ועבודה מוזיקאלית, לקראת קפיצה למים העמוקים של האתגר הגדול - ליצור שירים מתוך רפרטואר רגשות והתמודדויות אישיים, כשהבנות שותפות פעילות בכתיבה, הלחנה, שירה ונגינה.

השליש השני עסק בעיבוד ובלמידהשל כישורי חיים בהקשרים השונים. למדנו והתנסינו בסדנאות שעסקו בדחיית סיפוקים, ביטוי רגשי, שליטה בכעסים, חשיבה יצירתית, העצמה ומוטיבציה, התמודדויות עם קונפליקטים, פרזנטציה אישית ועוד.

השליש השלישי עסק ב"סגירה" של כל השנה ובהכנה לקראת המופע המסכם, שבו הבנות יציגו את התוצרים שלהם בפני הקהל הגדול שמורכב מכל בנות הפנימייה, אנשי הצוות, מכובדים וההורים - למי שיש בתמונה.

לא מעט מהבנות חוו בעברן פגיעות לא פשוטות, מכל הסוגים.

ברוב המקרים, הפנימיה עבורן היא בית ומשפחה לכל דבר. היה קשה לי מאוד לראות ילדות בנות 5 שנמצאות שם לאחר סיפור קשה ומורכב, אך מאידך גם שמחתי בשבילן, שמצאו כאלטרנטיבה בית מכיל ואיכותי שכזה.

הרגישות בעבודה איתן, לאור הרקע שלהן, היתה גבוהה מאוד ונצרכת. לא פעם נפיצה.

כאשר הן התבקשו לחשוב על נושא לשיר שנכתוב, בחרה הקבוצה הבוגרת של הנערות לכתוב שיר על הפגיעה שלהן, ועל הדרך שלהן לצמוח ממנה.

באומץ רב ישבנו וניסינו למצוא מילים, לנסח נרטיב שמוביל אותן בחיים או מייצג לפחות את השאיפה שלהן להמשיך בחיים ולקחת את האחריות והשליטה בחייהן לאחר שזו ניטלה מהן, לעיתים בברוטאליות.

השיר שיצא בסוף עוסק בבחירה ובהתמודדות, בשאיפה להיות "גיבור" ולא "קורבן", למצוא דרכים חדשותכדי להצליח לאהוב וגם להודות על הטוב הקיים בעולמן.

בשונה ממה שאולי דמיינתם, הקצב של השיר הוא לחלוטין לא דכאוני ושקט. הוא תוסס ושמח, וגם במהלך ביצועו נרשמו חיוכים ופרצי צחוק רבים, של שחרור והקלה.

השיר הזה היה אחד מתוך מה שיצא באלבום בסוף השנה, אך כנראה המשמעותי ביותר מבין התוצרים שיצאו השנה.

הוא הפך מיד להיות ההמנון, והיה כשופר לקולות רבים בפנימיית הרווחה המפורסמת.

לאחר יציאתו, ערכנו עיבוד על החוויה, שבו שיתפו הבנות גם את המשמעות האישית שהיתה להם בהוצאתו, ועל תחושת הדימוי העצמי שלהן, שהשתפרה פלאים כתוצאה מחוויית ההצלחה ומהיכולת לעמוד ולשיר את זה לעולם בקולן. השיר גם נתלה בראש חוצות בקליניקה של הרכזת הטיפולית, והפך לסוג של "מנטרה".

שיר שנולד מתוך הקושי וההתמודדות, "שירת הברבור" של נערות שלא מוכנות לסתום את הפה, ומצליחות למצוא בקולן ובנשמתן, כמו בני קרח, חיבור וקרבה גם מעומקי האדמה.

השיר נקרא "בוחרת". הרי הוא לפניכם:

בוחרת

קל לשפוט בלי לדעת מה קרה

לא פשוט למצוא תמיד את המילה

גם אם הסיפור שלך מורכב נורא

אפשר לכתוב אותו תמיד מהתחלה

בוחרת, לעצמי כמטרה

לראות תמיד רק טוב, לא רע

ולאהוב

בוחרת, להיות "גיבור" ולא "קורבן"

גם כשקשה, כשלא מובן

ולהודות

כאן הבית, כאן נמצאת המשפחה

כאן מוצאת לי בעצמי את השמחה

לומדת, עובדת, נופלת וקמה לי אל העולם

שואפת, לוחמת, אוספת את השברים מהתחלה...

נתת לי אישיות ונשמה

תן כוח, לקלף את המסכה...

"שירת הברבור". שנזכה לבחור.

הרב אבי אברהם הוא מטפל רגשי ומנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה. להארות ויצירת קשר: Merkazkuma@gmail.com