מה הקשר בין טלית שכולה תכלת לאג'נדה של קורח?

הפוליטיקה והאקטואליה הפכו לביצת סחי שאפילו כמשל ונמשל לא ראוי לעסוק בהן, אז הבה נעסוק בדברים העומדים ברומו של עולם וברומם של החיים – לאור פרשת השבוע. נקוה שהדברים יגביהו וירוממו אותנו מעל העננה המרחפת בחיי היומיום.

חכמינו מספרים כפי שמובא ברש"י - שקרח בא בדברי ליצנות על חוקי התורה כמו השאלות - 'בגד שכולו תכלת חייב בציצית'? 'בית המלא ספרים חייב במזוזה'?

ננסה להבין את העוקץ שבשאלה זו, לאחר מכן מדוע היא נחשבת ליצנות.

הנחת היסוד היא שקרח שהיה אדם גדול וראה את עצמו אלטרנטיבה למשה – בוודאי הוא היה איש בעל רמה. לאור הנחה זו - מה התוכן בשאלותיו הללו.

נראה שקורח מסתכל על המצוות במבט שהוא נכון חלקית אבל הוא מוגבל. קורח ראה את המצוות כמעצבות פסיכולוגיות של האדם, של דעותיו ואישיותו. המצוות באות כתרגילים המכוונים לעצב תכונות טובות ולמגר את הרעות, המצוות באות גם לחזק את האמונה בהשם ולזכור את חסדיו, ועוד כהנה.

בעצם האדם הוא המרכז, אותו צריך לעצב והמצוות עושות זאת בדרכים שונות.

לאור זאת הרי אפשר להשיג את זיכרון יושב שמים על ידי האסוציאציה של תכלת – גם בבגד שכולו תכלת, ואין צריך להתעטף בבגד שיש בו חוטי תכלת.

באותו מידה אפשר ללעוג ולבטל את ערכה של מזוזה בבית מלא ספרים. הרי הפרשיות כבר כתובות בספרים הללו, ומה צריך לייחד להן בית וכל פרטי הכתיבה והדקדוק.

מדוע זה נקרא ליצנות? הרי אלו הם שיקולים נכונים במידה מסוימת, ואם גם אינם נכונים להלכה, בוודאי יש בהם היגיון. אמנם אלו הם שיקולים מטעים, אבל מדוע זו 'ליצנות'?

תחילה נסביר מדוע הטענה איננה צודקת.

השאלה של קורח יכולה להישאל גם בצורות נוספות. מדוע התפילין צריכות להיות דווקא שחורות? ודווקא מרובעות במדויק? כך גם ביתר פרטי המצוות והלכותיהן לפרטיהן. למה לא מספיק 'הרעיון'?!

בגישה זו - אפשר בקלות לקחת את 'רוח המצוות' ולהגיע אט אט לרפורמה.

אכן התשובה האמיתית היא שמלבד יעודן של המצוות לתיקון האדם, נפשו ואישיותו – יש בהן רבדים עיקריים נוספים.

גדלות האדם ומשמעות המצוות

גדלותו של האדם שנברא בצלם אלוקים – שניתנה לו השפעה על כל המערכות, הוא משפיע על ההארה השמיימית לעולם הזה ואף על העולמות הרוחניים העליונים - בהיותו צלם אלקים הוא שותף של ממש בהנהגת העולם!

על פי תורת הקבלה ובמילים עכשוויות - המצוות הינן מערכת התקשורת של האדם עם העולמות העליונים, באמצעותן הוא פועל במערכות הגבוהות של העולם מחבר ומוריד שפע, בכל מצוה יש גם 'קודים' שאינם מובנים לאדם מן השורה כמו ששפת המחשב אינה מובנת לכל אדם, אולם הוא מוכרח לפעול לפי הקודים והסימנים שנקבעו, אם נקודה אחת בכתובת המייל תזוז ממקומה החומר לא יגיע, ואם בתוכנה יהיה שיבוש קל ברצף הסימנים – הכל ירד לטמיון.

בהתאם לתפיסה זו, ההקפדה על פרטי המצוות בצורה מדויקת לא נתונה לשיקול דעת באיזו מידה השינויים משמעותיים בהיבט ההשפעה הפסיכולוגית של המצוה – מפני שיש בה הרבה מעבר לכך.

התוכן הפנימי של המצוה והקודים הטמונים בה – הם גם היוצרים בעולם העליון את השכר הגנוז – ובכך נעשה השכר פרי מעשיו של האדם והוא מתענג עליו בבחינה של 'רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבים של חברו'. כלומר: העונג הגדול ביותר הוא להנות ממציאות שהיא מעשה ידיך... וזה הוא יוצר על ידי המצוות והשפעתן למעלה.

ועתה אל השאלה - מדוע השאלות של קורח מוגדרות כ'ליצנות' ולא כתפיסה מוטעית? מפני שהמושג ליצנות בהגדרתו המדויקת הוא 'הורדת ערכם של דברים' וזהו בדיוק מה שהשאלות הללו מתכוונות להשיג, להתייחס למצוות כתרגיל לפיתוח נפש האדם או להשגת אמונה בלא להכיר בעוצמתן הפנימית המגיעה לגבהי מרומים.

להסתכלות הנמוכה הזו יש משקל גם במחלוקת של קורח על משה, וכנראה זהו היעד אליו הן חתרו.

לפי התפיסה הפנימית דלעיל, תתכן השלכה נוספת אותה גילו רבותינו. על אף שכל ישראל בבחינת צלם אלקים, ישנן דרגות שונות, בהמשלה לצלם אדם – בו יש חשיבות יתירה להשפעת המח והלב – על פיקוד האברים ותיפקוד הגוף. כמו כן בצלם אלקים אינו דומה מי שכוחו מכוון כנגד בחינת מח – למי שכוחו בבחינת ידים, רגלים, או כל אבר חשוב עוד פחות.

דרגת האדם ומעשיו אינן רק לפי בחירתו, אלא לפי שורש נשמתו והגדרת מקומו בבחינת צלם אלקים, לאור זאת לא נכונה הקביעה של קורח 'כל העדה כולם קדושים ובתוכם השם ומדוע תתנשאו', כי אמנם כולם קדושים אבל יש דרגות - ומנהיג ישראל צריך להיות מי שהוא בבחינת 'ראש'.

לכן, עם כל הכבוד לקורח ואפילו אם למראית עיניו הוא צדיק לא פחות, וגם אם נניח שהוא צודק - אבל ישנו חלק התלוי במערכת העליונה המעניקה את הכח למעשי האדם, ובמערכת זו שמשה ואהרן יותר גבוהים ממך. אבל אם המשקל של המעשים הוא רק כתרגילי עיצוב הנפש, והכל נגזר מהתפיסה האנושית כשהאדם הוא המרכז גם במטרת המצוות, אזי באמת בעיקרון כולם שווים ורק הביצוע המעשי קובע. לכן היה כל כך חשוב לקורח להציג את התפיסה שלו על תורה ומצוות, כיון שממנה נגזרת הטענה שלו על משה ואהרן. אבל התפיסה הזו מנמיכה את ערך המצוות ולכן מלבד שאיננה נכונה – היא ליצנות!