סיון רהב מאיר: בת מצווה באיחור של 73 שנים

הרבה אירועים שנדחו השנה בגלל הקורונה, מתקיימים כעת. הרבה אנשים חוגגים כעת אינספור שמחות מאוחרות. לפעמים, דווקא מתוך התקופה המאתגרת, אנחנו לומדים לקחים שמשדרגים את האירוע, כמו בסיפור הבא:"שלום סיון, ביום חמישי חגגנו בת מצווה לביתנו הדר ניצן ביתן. בת המצווה נדחתה בהתחלה בגלל הקורונה, ואז שוב נדחתה בגלל מבצע 'שומר החומות'. אבל זו לא הייתה בת המצווה היחידה באותו ערב. כאשר מרים, סבתא-רבא של הדר, הגיעה לגיל 12, המשפחה שלה תכננה לערוך חגיגה, אבל בגלל מלחמת העצמאות והקמת המדינה, האירוע נדחה, ולא התקיים מעולם. סבתא תמיד סיפרה שבאיזשהו מקום, זה חסר לה.

73 שנים חלפו, והנינה שלה, שטעמה בעצמה דחייה קצרה, החליטה להפתיע אותה ולחגוג ביחד איתה. הכנו סרט ברכות, זר פרחים, עוגה וגם תמונה משותפת של שתי בנות המצווה, עם הכותרת: מוטב מאוחר מלעולם לא".

ביטחון ישראל

אבי הר-אבן ז"ל היה חתן פרס ביטחון ישראל, אותו קיבל על פיתוחים שאסור לפרסם. הוא היה גם ראש סוכנות החלל הישראלית, אלוף משנה בצה"ל, מבכירי התעשייה האווירית. הוא עסק בלוויינים, במכשור מתקדם, במחקר ובפיתוח, והציל כך את חייהם של רבים, שאפילו לא יודעים זאת. אבל חייו שלו לא ניצלו. מי שהוביל את מערכת הביטחון הישראלית לפסגות טכנולוגיות – נהרג במתקפה פרימיטיבית ביותר: פורעים ערבים זרקו בקבוק תבערה על מלון בעכו, בזמן שישן שם. אבי בן ה-84 נפגע קשות, והשבוע נפטר מפצעיו.

נשק מתוחכם הוא דבר חשוב, אבל ישראל אלופה לפעמים בחקר החלל, ושוכחת לפעמים את הזירה הפנימית והקרובה, בעכו ובלוד למשל. בשבת קראנו בפרשת השבוע עיקרון חשוב. כך סיפרו עשרת המרגלים שחזרו מהמסע בארץ ישראל, על המפגש עם המקומיים: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים – וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". כיוון שראינו את עצמנו כחלשים, כך ראו אותנו גם מבחוץ. זה נכון בחיינו האישיים (דימוי עצמי נמוך ישפיע על הדרך שבה יסתכלו עלינו), וגם בחיינו הלאומיים. צריך ביטחון עצמי, התעקשות על שמירת חוק והבנה מה אנחנו בכלל עושים פה - כדי שלא יראו אותנו כ"חגבים", כמי שאפשר לפגוע בהם בקלות חלילה.

לזכרו של אבי הר-אבן, חתן פרס ביטחון ישראל, בתקווה לשיפור ביטחון ישראל.

שלוש תובנות מדורון שפר

"אז מה קשה יותר, לשחק באליפות אירופה בכדורסל, או להיות אבא טוב לחמישה ילדים?", שאל הכדורסלן דורון שפר את מאות הילדות והנערות שמשתתפות בסדנת "נפגשות". אמש ראיינו הבנות שמשתתפות בסדנה את שפר, והנה כמה מהמשפטים שלקחתי איתי מהמפגש:

• "החזרה שלי בתשובה לא הייתה שינוי, אלא דווקא בחירה מחדש. בחירה מחדש באשתי, בעבודה שלי, בעצמי. למצוא התחדשות במה שכבר קיים. זה יסוד גדול בתורה, להתחדש שוב ושוב. לא סתם המצווה הראשונה בתורה היא קידוש החודש, שקשורה בלבנה שמתחדשת בכל חודש מחדש".
• "חליתי בסרטן, וזה גרם לי לשנות את אורח חיי. אנחנו גרים היום במושב אמירים שבצפון, מנסים להיות מחוברים לטבע. בתקופת הקורונה נזכרתי במחלה שלי. יש לי תקווה שכמו שאני השתניתי כתוצאה מהמשבר, גם העולם לא ימשיך הלאה אלא ישתנה. אומרים ש'תכלה שנה וקללותיה' זה גם מלשון תכלית – מה התכלית בקללות שעברנו? מה למדנו?".
• "כשהייתי בשיא ההצלחה ככדורסלן ישראלי בחו"ל, שפטו אותי על כל תנועה וכל סל. רגע אחד היו מהללים, ורגע אחד מקללים. עולם הספורט, כמו עולם העסקים ועולם התקשורת ועוד, יכול לשעבד אותך ל'עגל הזהב' של כבוד וכסף וכו'. היום אני אוהב מאוד את התחום, אבל אחרת. היום למשל יש לי קטע כזה, לשחק כדורסל בלי לספור, בלי תוצאה. בהתחלה אנשים לא מבינים, איך משחקים בלי למדוד הישגים? אבל אחר כך התחושה היא של כיף גדול, נשאר לנו נטו המשחק, ביחד, הדבר עצמו".

לייקים או ביקורת?

כיף לשמוע מחמאות, הרבה פחות כיף לשמוע ביקורת. קרח, בפרשת השבוע, מתחנף אל דעת הקהל. בפופוליזם עצום, הוא אומר למשה ולאהרון: "כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?". לפי קורח, כולם קדושים, כולם נהדרים, כולם מושלמים. אין מה לתקן, יש לנו רק זכויות ולא חובות.

התפיסה של משה רבנו, לעומת זאת, לא רק מחמיאה אלא גם תובעת מאיתנו משהו. כשמשה מדבר על קדושה, הוא מצטט בפני העם את המסר האלוקי: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם". זה כל הסיפור: האם "כולם קדושים", בלשון הווה, או "קדושים תהיו", בלשון עתיד? האם אנחנו מושלמים, או יכולים תמיד להשתפר עוד? האם אנחנו מסתכלים רק על הלייקים, או גם על ביקורת? האם אנחנו נחים על זרי הדפנה, או מבינים שתמיד יש לנו עוד עבודה?

כיף יותר להקשיב לקרח, נכון יותר להקשיב למשה רבנו.

חודש טוב

חודש חדש מתחיל היום – חודש תמוז. שמעתי לאחרונה רעיון מקסים על התחדשות, מתוך כתביו של הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות: כשהאדם קם משנתו, עליו לשים לב לשלושה דברים: למחשבה הראשונה שלו, לדיבור הראשון שלו ולמעשה הראשון שלו. אנחנו הרי באים לידי ביטוי במחשבות, בדיבורים ובמעשים שלנו. עלינו להקפיד שראשיתו של היום תהיה חיובית ומדויקת.

אם המחשבה הראשונה היא "אוף, השעון מצלצל", היא תשפיע על המחשבות של המשך היום. גם בתחום הדיבור: "יזהר האדם שיקדש ויטהר דיבורו הראשון", כתב הבעל שם טוב, כדי ששאר הדיבורים ימשיכו באותו הכיוון. אולי לכן בסידור התפילה, המשפט הראשון שאומרים כשמתעוררים הוא "מוֹדה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים, שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה, רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ". כך המשפט שפותח את היום הוא תמיד משפט של תודה ואמונה. ולגבי המעשה: יש לשים לב מה הדבר הראשון שאנחנו עושים בעולם מדי בוקר, מה הפעילות שבה אנו פותחים את היום.

מחשבות טובות, דיבורים טובים, מעשים טובים, חודש טוב!