מדוע נבלעו קרח ועדתו דווקא עמוק באדמה?

קורח הוא סמל המחלוקת בעם ישראל. התלמוד (סנהדרין קי ע"א) כותב: "כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו (לא תעשה), שנאמר: וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ" (במדבר י"ז, ה'). גם המשנה במסכת אבות מזכירה את קורח בתור סמל למחלוקת שאינה לשם שמים (ה', י"ז).

ננסה להעמיק מעט בעניין המחלוקת.

בפסוק הראשון המתאר את הבריאה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". נשים לב למילים "שמים" ו"ארץ".

המילה ארץ שורשה הוא "רץ", "רצון". דבר שהולך לקראת משהו. כך כותב המדרש: "למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה" (בראשית רבה ה', ח'). המילה "שרצתה" מתפרשת גם מלשון רצון וגם מלשון ריצה, וכמובן שזה תלוי אחד בשני, שהרי אדם רץ למלא את רצונו (פירוש יפה תואר על המדרש, סידור היעב"ץ במעמדות ליום שלישי). להיכן הארץ "רצה"? לשמים. לאן אתה רץ? לשם.

המילה "שָׁמַיִם" משמעותה "שָׁם" בלשון רבים, כמו מכנס – מכנסיים, אופן – אופניים, שָׁם – שָׁמַיִם. השמים מקבצים את כל ה"שם". נמצאנו למדים, שהמילה "ארץ" כוללת את כל הריצות והרצונות, והמילה שמים כוללת את כל התכליות. הארץ נושאת בתוכה את הצד חסר השלימות, ותפקידה הוא ללכת אל השלימות הנמצאת שם.

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" זהו שורש הבריאה כולה. הקדוש ברוך הוא ברא עולם ששואף להגיע את תכליתו. כל בריאה וכמובן כל אדם, שואף להגיע ל"שָׁם" שלו, לשמים שלו, למשמעות שלו. אדם לא יכול לחיות בארץ אם אין לו משמעות לחיים, אם אין לו "שמים". אדם חסר משמעות הוא אולי קיים ברמה של בעל חיים, אבל הוא מרגיש כבוי ונטול כל אנרגיה.

אלוקים ברא את הארץ, את כל הרצונות, אבל גם את השמים, את התכלית של הכל, והוא מבקש שנתקדם אל עבר התכלית הראויה.

לאור האמור, נראה רעיון עמוק שיסביר לנו מדוע קורח ועדתו נבלעו באדמה כתוצאה מהמחלוקת שהם יצרו.

למילה "שמים" יש משמעות נוספת – אש ומים. "שהשמים אש ומים נבראו" (רש"י בראשית א', א'), "אש ומים, שערבן זה בזה ועשה מהם שמים" (רש"י בראשית א', ח'). מה עומק העניין?

אש ומים הם שני הניגודים הברורים ביותר. אש ומים לא יכולים להתקיים זה לצד זה. המים מכבים את האש והאש מייבשת את המים. אחד מהם חייב לנצח ,ויחד הם לא יכולים להיות.

עומק משמעות האמירה שבשמים יש אש ומים הוא, ששָׁם, בתכלית האמתית ובייעוד של הכל, אין ניגודים ואין מחלוקות. הפסוק אומר: "עושה שלום במרומיו" (איוב כ"ה, ב'). בשמים, במרום, אין מחלוקת אלא יש שלום. מדוע? משום שכל יריבות שבין דבר לדבר יכולה להיות רק כל זמן שהדברים נמצאים בארץ, רק כשהם בתוך המערכת של ההליכה אל משהו, ואז, כשכל אחד בדרך שלו, יתכן שהדרכים יסתרו זו את זו והדרך של האחד תהיה הפוכה מהדרך של האחר. המחלוקת נמצאת רק בארץ. שם, במציאות עצמה, בתכלית של הכל, אין מחלוקת ואין סתירות, אלא כל מציאות משלימה את חברתה. זו הכוונה "עושה שלום במרומיו". שם, בשמים, אפילו האש והמים הם יחד. כשכל בריאה עושה את דרכה אל הייעוד הגדול המשותף לכולם, לא אמורה להיות מחלוקת. כשכל בריאה מכוונת לתפקידה ולייעודה, לא שייך מחלוקת. לכל אחד יש תפקיד וייעוד משלו. ב"שם" של כל דבר, יש שלום. המחלוקת נמצאת רק בארץ, רק בדרך, והעבודה שלנו היא להוריד את השמים אל הארץ וכך למנוע מחלוקות.

"שמים" זו מציאות שכוללת בתוכה את כל ההפכים והמחלוקות שנראות לעיננו בארץ. שם יש שלום. כשחושבים על כך לעומק רואים שזה כל כך נכון. על מה יש מחלוקות? רק על הדרך, לא על המציאות עצמה או על האמת בעצמה.

נשוב לקורח.

קורח טען למשה ואהרן "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם השם, וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל השם" (במדבר ט"ז, ג'). "תתנשאו" זו נקודת גובה. נשיא פירושו שהוא מתנשא מעבר לעם, ובכוח ההתנשאות הזו הוא מנהיג אותם ומוליך אותם הלאה. אומר קורח "ומדוע תתנשאו?". "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם השם". אין לאן ללכת. "לֹא נַעֲלֶה" (ט"ז, י"ד). לשם מה? אין "נקודת גובה" משותפת לכולנו שעלינו לצעוד אליה. "מדוע תתנשאו?". קורח לא רוצה להגיע אל ה"שמים". אלוקים ברא את השמים ואת התכלית, ואלוקים קבע שהכהונה שייכת לאהרן והנשיאות לאליצפן ורק כך יגיע העולם לתכליתו. קורח חלק על משה ואהרן. קורח נשאר בארץ. כשאדם חי בארץ ללא מטרה וללא שמים, ללא תכלית וייעוד, ממילא נוצרת המחלוקת כי כל מציאות הופכת להיות בפני עצמה בלי איחוד עם חברותיה. קורח רוצה כבוד. קורח לא מוכן להיות חלק מהכלל שהולך יחד באופן מאוחד אל הייעוד המשותף.

העונש שקיבל קורח הוא שהאדמה פערה את פיה והוא נבלע בתוכה. מדוע? משום שתפקידה של הארץ הוא "לרוץ" לשמים. לארץ ולכל מה שעליה יש ייעוד שנמצא מעבר אליה, אולם קורח הכחיש זאת. במקום שהארץ תגביה אותו אל ה"שמים" הפרטיים שלו, היא משכה אותו למטה.

יש עוד הרבה מה להאריך, אולם לפחות ניקח לעצמינו משימה אחת והיא – לחפש בכל דבר את השמים שלו. רק כך לא ייווצרו מחלוקות.