הדרך להצלחה: מה הקשר בין הצלחה בחיים לבין מחויבות לערכים?

ויקטור פרנקל, רופא נוירולוג ופסיכיאטר שחי בתקופת השואה, מספר שפעם, בהיותו במחנה אושוויץ, היה לו תכנון לברוח מהמחנה עם ידיד. ערב קודם הוא סבב בין החולים בהם טיפל, כדי להיפרד מהם. אחד החולים, שהיה בין חיים למוות, הישיר אליו מבט ואמר: "גם אתה עוזב אותנו!". המשפט הזה תפס אותו, והוא ניגש מיד לידיד שאתו תכנן לברוח, והודיע לו: "אני נשאר כאן. עם החולים שלי!". שימו לב, אנו מדברים על מחנה מוות. הוא ויתר על הזדמנות לברוח, בשביל לחיות את הערך של הצלת חיים. הוא מתאר שתחושת השלווה שחש בעקבות כך, הייתה אדירה. הוא היה מחויב לערכיו. "שילם מחיר" על כך. זו דוגמא לעוצמה שיש למחויבות לערכים.  

ככל שאדם מסור וחי את ערכיו, כך אין לרגשות השליליים השפעה עליו. היות שתשומת לבו ורגשותיו מצויים, ושואפים תמיד, כלפי משימת חייו – ערכיו, כביכול יש כלי קיבול לרגשותיו, בלבו של אדם. והיות שהכלי מלא ברגשות חיוביים של סיפוק מעשייתו בחייו, גם אם ישפכו לכלי זה רגשות שליליים, אין להם הרבה מקום שם... מה גם שדי מהר "ישפכו החוצה", כי האדם עסוק כל הזמן בהערת עוד רגשות חיוביים – סיפוק ממימוש ערכים, "חלומות", לתוך הכלי. 

אם כן, הרוצה לחיות חיים מתוך חוזק, חיי התפתחות, חיים עם יכולת לא להיעצר על ידי רגשות ואירועים שליליים, קשים ככל שיהיו, הדרך להגיע לשם, עוברת דרך מחויבות לערכים. 

אמנם, לפעמים אין זה קל. לפעמים יש ומופיעים לאדם בחייו קשיים רציניים, כמו אירועים קשים, נסיבות חיים קשת, חרדות, מחשבות טורדניות וכדומה. כאן, אם האדם מגיב נכון לקשייו, בנוסף לדרך חיים ערכית, כל קושי הופך לאתגר שניתן לצלוח. איך? 

כאשר אדם חווה קושי רגשי, מחשבתי – כמו למשל, מחשבות טורדניות, או חוויות קשות כמו למשל, חרדות, האינסטינקט הוא להתנגד להרגשה, להדחיק, "לברוח". זה נכון לפעמים להגיב כך, כאשר זה משיג את התוצאה הראויה - בד"כ במצבים שבהם הרגש לא קשה, ולא עתיד לחזור שוב ושוב ולהפריע למהלך חיים תקין. העניין הוא, שכאשר מדובר על חוויות עמוקות יותר ו/או חוזרות, המפריעות להתפתחות בחיים, התגובה הזו שגויה. מדוע? 

חשבו על המטאפורה הבאה: נניח שיש לי פוליגרף הכי משוכלל. הוא מזהה כל תנודה רגשית הכי קלה. אני מחבר את האלקטרודות למישהו, ומזהיר אותו: "תיזהר! המכשיר מזהה כל תנודה רגשית הכי קלה, ואם זז לך הרגש, אתה הולך להרגיש כאב מזרם חשמל! שמור שלא יזוז הרגש!". תוך כדי כך, אני שולף אקדח, מכוון לראשו ואומר: "כדי לתמרץ אותך שתעמוד במשימה, שים לב שאם יזוז לך הרגש, ולו במעט, אני שולח כדור לראשך...". אנו מבינים שכנראה הרגש יזוז, כמו שלא זז מעולם... כלומר, הניסיון לשלוט ברגש מטריד וקשה נידון לכישלון, שאף יעצים אותו... 

מה שכן, נכון הוא ללמוד להיות מסוגל לקבל את מציאות הרגש השלילי. אם תסתכלו סביבכם, תבחינו שהאנשים המצליחים, החזקים, הם כאלה שיודעים "לא להתרגש" מרגש קשה. הם לא מפחדים מהקשה, מהמפחיד, מהמטריד. הם עסוקים בהתקדמות, ולא "פנויים" להתעסק עם הרע שבחיים. הם מסכימים – גם אם לא מתלהבים, למציאות הקשיים בחייהם. 

ישנו משפט חזק בשיטת 12 הצעדים (לטיפול בהתמכרויות): ה', תן לי את הכוח לשנות את מה שאני יכול, את השלווה לקבל את מה שאיני יכול, ואת השכל להבדיל ביניהם. 

במאמר הבא, בע"ה, נוסיף כלים נוספים לדרך חיים מנצחת.