הנרקיס וסביבתו: מהו מנגנון ההשלכה, ואיך הוא קשור לנרקיסיסט?

בהמשך לכתבות הקודמות, כדי שנבין מה התפקידים שהורים נרקיסיסטיים נותנים לילדיהם, נסביר קודם מהי השלכה.

השלכה היא מנגנון של הנפש, הנמצא בכל אדם. מטרת מנגנון זה היא בעיקר לשרת מצבים שקשורים להתחלות, כגון: תינוק בראשית חייו, תחילתו של שינוי מהותי, הצטרפות למקום חדש וכו'.

כולנו משתמשים בהשלכות, זה נעשה בצורה לא מודעת.

כיצד זה קורה?

כאשר תינוק נולד, הוא צריך ללמוד המון דברים על העולם החדש אליו הגיע, יש הצפה של גירויים ושל מידע חדש.

כדי שלא תהיה קריסה של המערכת הנפשית, וכדי שהתינוק יצליח ללמוד כמה שיותר בצורה בונה על עצמו ועל העולם שהקב"ה הביא אותו אליו, הנפש מתחילה לחלק ולסווג את המידע.

התינוק תלותי לחלוטין בדמות המטפלת (בד"כ האם), ואינו יודע לדבר עדיין, ולומר מה הוא צריך ממנה. הוא גם לא יודע מה קורה לו. הוא מרגיש בגוף חוויות שונות כגון, חום, קור, רעב, עונג ועוד.

חלק מחוויות אלו מעוררות פחד ואימה, וחלקן מהנות וממלאות, והוא זקוק לתיווך של האם/האב להפנמה של מה שקורה. ההפנמה נעשית בצורה של היענות לצרכיו הפיזיים והנפשיים, כגון חיבוק אוהב ודיבור. הקב"ה ברא את האדם כך שבאופן מופלא הוא לומד ומפנים את השפה, ומקשר כתוצאה מכך את האירועים שעוברים עליו. נוצר להם פשר וחיבור פנימה אל העצמי.

כאשר תינוק רעב, לדוגמה, הוא מרגיש מצוקה, אך אינו יודע לומר לעצמו "אני רעב. אבקש מאמא אוכל – אמא, אני רעב!" - אלא הוא בוכה, ואז הנפש שלו משליכה את תחושת המצוקה אל האם, ומפעילה את החיישנים שלה כלפיו. האם תחוש מצוקה בתוך עצמה כאשר התינוק בוכה, תנסה לברר איתו מה קורה ותנסה לתת מענה על מנת להרגיע, כגון: "ממי שלי, מה קורה? אתה רעב? חיתולי? קר?". באופן טבעי, האם תדברר לתינוק את הפעולות שהיא עושה בקול כזה שתינוקות גורמים לנו לדבר אליהם, עד שתמצא את סיבת המצוקה ותיענה אליה, נניח רעב. היא תיתן לו לאכול, והוא יירגע.

ההשלכה של המצוקה אל האם היא מנגנון הישרדותי של הנפש, והיא קורית באופן לא מודע. גם האם לא מודעת לכך שעכשיו הושלכה אליה מצוקתו, אלא היא חושבת שהיא במצוקה. ייתכן כי מצוקתו תעורר בהמשך את מצוקתה, אך באופן הראשוני, כך עובד מנגנון זה על מנת לעורר את האחר להיענות למה שחסר לנו.

כבוגרים אנו ממשיכים להשתמש במנגנון זה בעיקר במצבים חדשים, מפני שאנחנו עדין לא מעובדים בהם, אנחנו צריכים לייצר מקום בנפש על מנת לקלוט מידע חדש.

נראה זאת לדוגמה, אצל בעלי תשובה, כאשר בתחילת הדרך הם חייבם לייצר מעין פיצול פנימי בין מה שהיו קודם לבין המידע החדש. לכן נראה שרובם יתחילו באופן קיצוני יותר, ולאחר זמן, כשהמידע מעובד ואין עוד צורך להפריד ולפצל, נראה אותם משלבים את הזהות החדשה עם הזהות הישנה, ונוצר תמהיל חדש, מעובד וגמיש. לא אצל כולם, אלא אצל מי שצלח את דרך ההתפתחות הזו. ישנם מי שנתקעו בפיצול, ונראה זאת בנוקשות נפשית ורגשית.

ככל שנהיה מעובדים יותר ומסוגלים יותר ליצור שילובים שונים בנפשנו, נוכל להתמודד טוב יותר עם מצבים מעוררי מתח וניגודים.

מה שקורה אצל אנשים עם קווים נרקיסיסטיים, הוא שבגלל טראומות הילדות שלהם הם נותרו תקועים במנגנון הראשוני הזה, ולא התפתחו מעבר לו. נפשם משתמשת תדיר במנגנון ההשלכה.

כיצד תדעו שעברתם השלכה?

לאחר מפגש עם אדם (גבר או אישה) כזה, תחושו פעמים רבות מוקטנים, מזולזלים, שאתם לא שווים, או כל תחושה מקטינה אחרת. אתם תחושו את זה מבפנים חזק, תרגישו באותו זמן שאתם באמת כאלה, ולא יעזור באותו הרגע שאתם יודעים בשכל שאינכם כאלה. זה תופס את הרגש, ואתם, שבאתם למפגש כשאתם בטוב, יצאתם ברע מאד.

מה שעושים בסיטואציה כזו הוא, קודם כל נושמים עמוק ומנסים להירגע. מדברים עם אדם שמתאים לכם לספר לו, מזכירים לעצמכם מי אתם ועושים דברים שאתם אוהבים ושמחזקים אתכם. כלומר ממשיכים ברצף החיים המחזק שלכם, ולא בדברים מחלישים, או שאתם פחות טובים בהם.

הנרקיסיסט השליך עליכם את התחושות הפנימיות שלו שהוא מנותק מהן. הוא לא עיבד אותן, הוא לא מודה בהן, הוא תקוע בפיצול נפשי מהמקומות החלשים שלו. דעו שזוהי רעה חולה.

חשוב, קוראים וקוראות יקרים, להיות מסוגלים להתמודד עם המגבלות שלנו, עם הצדדים הפחות מוצלחים, כדי לייצר בנפש מצב בוגר, מכיל וגמיש יותר. זה מה שנקרא עבודת המידות.

זהו, בסופו של יום, מקור של שמחה וחיבור אמיתי להשם יתברך ולעצמי שלכם, שהוא חלק אלוקי.

בכתבה הבאה, בע"ה, נכנס לתפקידים שהורים כאלה נותנים לילדיהם, ונדע יפה יפה שהבסיס לזה הוא השלכה.

ד"ר עדה מיכל ויינשטיין היא מטפלת מוסמכת בפסיכודרמה, מתמחה בנרקיסיזם ועובדת, בין השאר, עם נפגעי נרקיסיסטים.