שישי הקרוב, ערב שבת פרשת חוקת: יום לזכר שריפת התלמוד

יום שישי ערב פרשת חוקת: רבים נוהגים להתענות מדי שנה בערב שבת קודש פרשת חוקת, בגלל שריפת התלמוד.

שריפת התלמוד היא אוסף מאורעות שהתרחשו באירופה, של שרפת כרכים של התלמוד בידי אנשי כמורה נוצריים, לרוב בטקס פומבי תוך שלהוב ההמונים.

העילה לאותם מאורעות הייתה ההאשמה שהתלמוד מלא דברי גנאי כנגד הנצרות, ולפיכך ניתן לראות בהם אירועי עלילת דם. מעשי שרפת התלמוד היוו חידוש בדרכי הרדיפות של הנצרות כלפי היהדות, שכן הייתה זו רדיפה דתית באמצעות פגיעה לא בגופם של היהודים, כי אם באוצרותיהם הרוחניים, בספרי הקודש שלהם. בעקבות שריפת התלמוד התקיימה גם צנזורה על ספרים עבריים, אשר היוותה לימים כחלופה לשריפה.

כאשר ערכו גדולי הדור דאז שאלת חלום, מדוע התרגש עליהם אסון כה כבד. קיבלו את התשובה הבאה: 'זאת חוקת התורה' - 'דא גזירת אורייתא'. 

שריפת התלמוד בפריז

שריפת התלמוד הגדולה הראשונה אירעה בפריז בט' בתמוז שנת ה'ד' ביום שישי, ערב שבת פרשת חוקת – 25 ביוני 1244. הייתה זאת תוצאה של משפט פריז, בו נאלצו חכמי היהדות בצרפת באותו הדור, ובראשם רבי יחיאל מפריז ורבי משה מקוצי, להתעמת עם חכמים נוצרים, בעקבות השתמדותו של תלמידו לשעבר של רבי יחיאל מפריז, המשומד ניקולס דונין. הוויכוח נסב סביב השאלה האם התלמוד מצווה על שנאת הגויים והנוצרים. התוצאה המתבקשת מה"הפסד" של היהודים בוויכוח הייתה שרפת התלמוד. ספרי התלמוד הובאו אל Place de Grève ב-20 עגלות ונשרפו שם. בן התקופה רבי הלל בן שמואל מורונה מציין כי מספר הספרים שנשרפו היה "1,200 ספרי תלמוד ואגדה".

בסיום המשפט מצא חבר השופטים את התלמוד אשם בדין, ודן אותו לשריפה. ניסיונותיהם של היהודים למנוע את ביצוע גזר הדין נכשלו וכל כתבי היד של התלמוד הוחרמו. בשנת 1244[4] שרפו הצרפתים בפריז במשך כשתי יממות את כל כתבי היד של התלמוד. על פי דברי מהר"ם מרוטנבורג, נשרפו באותו מאורע 40 קרונות עמוסים בספרי תלמוד.

המשפט ושריפת התלמוד שבעקבותיו היו צעד משמעותי בהיסטוריית רדיפת היהודים במערב אירופה במאות האחרונות של ימי הביניים, והביאו לתסיסה אנטישמית קשה.

אירוע זה הותיר רושם רב על בני התקופה. המהר"ם מרוטנבורג, שהיה תלמידו של רבי יחיאל מפריז, כתב על מאורע זה את הקינה שאלי שרופה באש לשלום אבליך. במיוחד מכוונות לכך המילים בקינה: "עוד תגזרי לשרוף דת אש וחקים ולכן אשרי שישלם לך כגמוליך". קינה זו נאמרת בתשעה באב בבוקר.

שריפת התלמוד באיטליה

השריפה השנייה בגודלה הייתה בראש השנה של שנת ה'שי"ד (1553–1554) באיטליה. בעיר ונציה שבאיטליה התקיימו זה לצד זה שני בתי דפוס שהדפיסו ספרים עבריים, והיו בבעלות נוצרית: האחד של מארק אנטוניו יושטיניאני והשני של אליזה בראגאדיני. בין בתי הדפוס שררה תחרות עזה. בעקבות סכסוך סביב הדפסת ספרו של הרמב"ם, פנו שני בעלי בתי הדפוס לאפיפיור יוליוס השלישי, בטענה שבבית הדפוס השני מדפיסים דברים בגנות הנצרות. ההלשנה העיקרית הייתה על התלמוד שנדפס בדפוסו של יושטיניאן.

מומרים שונים הצטרפו להלשנה, והאפיפיור הקים ועדת בירור, שקבעה שיש בתלמוד דברי הסתה נגד הנצרות. האפיפיור הורה להשמיד ולשרוף את כל ספרי התלמוד, הבבלי והירושלמי. הספרים שהוחרמו נאספו אל הכיכר המרכזית ברומא והועלו הספרים באש.

בעקבות השרפה ברומא בוצעו שרפות דומות בערים אחרות באיטליה: בחג הסוכות התקיימה השרפה בבולוניה, בי"ג בחשון ולמחרת בוונציה, בחודש שבט באנקונה, ומאוחר יותר בפיררה, ראוינה ומנטובה, ואף באיים כרתים וקורפו.

הרב אהרון לוי וחברים דנים בשאלות בוערות בחברה הישראלית, והפעם - על יהדות נצרות ואיסלם:

 מספר שנים אחר כך, בשנת ה'שי"ט (1559) הצליח האפיפיור פאולוס הרביעי להחיל את גזירת שרפת התלמוד גם בקרמונה, שהייתה נתונה בתחילה תחת שלטון ספרדי ולא חלה בה הגזירה הראשונה. בקרמונה נשרפו 12,000 ספרים עבריים. בעקבות פרשה זו ולאחר שתדלנות יהודית, המיר האפיפיור את גזירת השרפה בחובת צנזורה על כל ספר יהודי, שייבדק לפני הדפסתו אם אין בו דברים בגנות הנצרות.

רבי יהודה בן שמואל לירמה הדפיס את ספרו "לחם יהודה" לפני הגזירה, וכל 1,500 העותקים של הספר נשרפו והוא נאלץ לכתוב את ספרו מחדש, ואחר כך השיג עותק בודד של ספרו שניצל מהשרפה.

הכאב היה עצום. ביזיון הספרים, שנאתם העזה של הנוצרים, והעובדה כי מאות אלפי ספרים נשרפו ואינם – גרמו ליהודים לכאב אדיר.

בפוסקים הובא כי יש הנוהגים להתענות בערב שבת פרשת חקת משום ששרפת הספרים הייתה ביום זה. (מגן אברהם, שולחן ערוך, הלכות תענית, סוף ימן תק"פ, בשם ספר התניא)

כתב בעל ספר "שיבולי הלקט": "ועל זה שאנו עסוקין בהלכות תענית ובעניין שרפת התורה כתבנו זה, לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותינו אשר גרמו לנו, ונשרפה תורת אלוקינו בשנת חמשת אלפים וד' שנים לבריאת העולם, ביום שישי פרשת וזאת חקת התורה, כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת, כאשר שמענו למשמע אוזן וגם מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא, והשיבו להם 'ודא גזירת אורייתא', ופירושו ביום ו' זאת חוקת התורה היא הגזירה, ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה, ביום שישי של פרשת זאת חוקת התורה". (סדר תענית, סימן רסג)

המקובל האלוקי רבי סלמן מוצפי הביא בספרו שבגזירות ת”ח ות”ט נחרבו 300 קהילות, ונהרגו יותר מ-100,000 איש בערב שבת פרשת חוקת, ונשרפו 20 קרונות מלאים ספרי קודש.

המנהג פשט בעיקר בקרב קהילות אשכנז, אך אף בקהילות נוספות. המקובל רבי חיים פלאג’י כתב בספרו "מועד לכל חי" שגם בקהילת איזמיר בטורקיה נהגו להתענות מידי שנה ביום שישי ערב שבת פרשת חוקת. כה דבריו: “בעירנו איזמיר היו כמה אנשים סוחרים דהיו נזהרים שלא לצאת אפילו לשוק לעסקיהם בערב שבת חוקת, ומה שהיה להם לעשות בערב שבת היו עושים ומתקנים מיום חמישי, והן עוד היום רבים נזהרים שלא לילך מעיר לכפר ביום הזה, וה’ שומר את עמו ישראל בכל מקום ובכל זמן שלא תאונה שום רעה אמן כן יהי רצון”.

התלמוד - יצירת המופת שטובי המוחות היהודיים עמלו בהבנתה והעמיקו חקר בדבריה מאז חתימתה כ- 1500 שנה ועד ימינו אלה, בכל מקום צוללים בים התלמוד לומדים, דנים, מתווכחים ומתענגים. מהו התלמוד? מה סוד יופיו ומתיקותו, וכיצד לומדים אותו? הרב זמיר כהן בהרצאה מחכימה ומרתקת: