"ארץ נהדרת": הצופים בטוחים שמדובר בסאטירה תמימה – ולכן היא כל כך מסוכנת

עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חדשות 12, תקף השבוע את יוצרי תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" וטען כי הם “אנשי שמאל רדיקלי". זאת בתגובה למערכון ששודר במסגרת התוכנית, שלעג לו על תחזיותיו הפוליטיות שהתבדו.

סגל טען שעורכי התוכנית מגחיכים באופן עקבי כבר שנים כל דבר ימני, והם למעשה פועלים באמצעותה כדי לקדם את האג'נדה שלהם שנטועה בשמאל הרדיקלי. לטענתו, התוכנית נגועה גם בגזענות ולצורך הדוגמה הוא הביא את החיקוי שעשו בזמנו לסגן ראש עיריית רעננה המנוח, עוזי כהן, כאשר דימו אותו לקוף.

במבט שטחי אפשר לתמוה מה מביא את סגל להתייחס ברצינות רבה כזאת לתוכנית סאטירה; זה אפילו נראה מביך כאשר איש תקשורת בכיר כמו סגל טורח להתלונן על דבר כזה. אך צריך לדעת שסאטירה היא לא רק עניין של צחוק וכיף, היא משמשת גם ככלי עוצמתי, דרכו ניתן להעביר מסרים ולהחדיר אותם כמעט ללא הפרעה לתודעה הציבורית.

מול השיח התקשורתי הסטנדרטי שמציג אמירות במגוון נושאים ודעות שונות, קיימת מערכת ביקורת מובנית בתת מודע של המאזינים, הצופים או הקוראים, שמופעלת באופן אוטומטי מול המסרים שעולים מהשיח. מערכת זו מסננת בין מה שמעניין ומה שלא, עם איזו אמירה להסכים ועם מה לא. המנגנון הזה יוצר למעשה חסימה והגנה מסוימת מההשפעות הלא רצויות של התקשורת.

מאידך, כאשר מדובר בתוכנית סאטירה, הצופה לא רואה בה גורם שמנסה להשפיע עליו, אלא מעין חוויה מהנה ומשחררת. לכן המסרים העולים מתוך תוכניות הסאטירה מתקבלים אצל הצופים כמעט ללא ביקורת, ומחלחלים לתודעה שלו ללא הפרעה. בנוסף, מסרים שמלווים בסאטירה נשמרים בזיכרון לאורך זמן בשל החוויה הקומית שמלווה אותם. 

בשל העובדה שהסאטירה מהווה מעין "כביש עוקף" להעברת מסרים, פוליטיקאים מרבים להשתמש בה כדי לקרב אליהם את הציבור. הסאטירה שוברת חומות, מפרקת התנגדויות, יוצרת קרבה, ומשכך ראשי ממשלות כמו בנימין נתניהו, ולפניו אהוד ברק, הסכימו להשתתף בתוכניות סאטירה מתוך ההבנה שהדבר משפיע לטובה על בוחריהם. כך גם במערכת הבחירות של שנת 2015, אז השימוש בסרטונים הומוריסטיים הפך לכלי מרכזי בקמפיינים של חלק מהמפלגות.

אבל יש גם גורמים שמשתמשים בסאטירה למטרות פסולות ואף חמורות, כמו עורכי התוכנית "היהודים באים" ששודרה בתאגיד השידור הציבורי, בה השתמשו בסאטירה כדי לחלל דמויות הוד ולהוזיל מושגי קודש ביהדות. עורכי התוכנית גלגלו עיניים בתמימות מעושה וטענו שבסך הכל מדובר בסאטירה, אך כל אדם בעל רגש ליהדות שנחשף לתכנים הללו הבין עד כמה השפעתם מזיקה על צופים תמימים. לא בכדי הזהירו חז"ל בהקשר דומה כי "ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות".

לפי דברי סגל, בריאיון ליעקב ברדוגו בגלי צה"ל, מתברר שגם עורכי "ארץ נהדרת" בררנים מאוד בנוגע לתכנים שמוצגים בתוכנית: "הם משתמשים בתוכנית שלהם במידה רבה כדי להנחיל את סדר היום שלהם", טען. לאחר הריאיון הוא חשף בציוץ בטוויטר כי "עוד יסופר על המסרונים האובססיביים של בכירי 'ארץ נהדרת' להנהלת ערוץ 12 בכל פעם שלמרבה הזוועה נשמע בחדשות קשת משהו ימני".

כך נחשף, בפעם המי יודע כמה, עד כמה עמוקה אחיזתו של השמאל בתקשורת הישראלית, ואיך עורכים אינם בוחלים להשתמש בבמות התקשורתיות שניתנות להם על מנת לקדם את האג'נדה השמאלנית שלהם ולשטוף את מוחם של האזרחים בישראל:

מתברר, כי סאטירה זה לא תמיד עניין מצחיק.