הנרקיס וסביבתו: תפקידים שהורים נרקיסיסטיים נותנים לילדיהם

בכתבות הקודמות דיברנו על מאפיינים של אנשים (גברים ונשים) בעלי קווים נרקיסיסטיים, דיברנו על מניפולציות שהם מתקשרים דרכן עם אנשים אחרים ועל הסבל שהם גורמים.

חשוב לציין, כי כל מה שנכתב כאן הוא בגדר מסירת מידע, ואינו מתיימר לתת כלים לאבחון, אלא יותר לתשומת לב ולהדלקת נורות אדומות שבעקבותיהן צריך ללכת לייעוץ אצל מומחים לנושא.

ישנם מטפלים/ות מעולים, אך שאינם מנוסים מספיק בנושא נרקיסיזם, שעלולים לגרום לנזקים. לכן עליכם לבדוק אם המטפל/ת מנוסה בעבודה עם נרקיסיזם.

היום נדבר על מאפיין נוסף ולא פשוט, חלוקת תפקידים לילדים.

ראשית נבין מה הכוונה ב"תפקיד".

בכל משפחה ישנם תפקידים שאותם אנחנו נושאים. הם מושתתים על תכונות האופי שלנו, שהקב"ה טבע בנו. תפקיד הוא גם הוא גם הסטטוס שלנו, כגון: ילד, רעיה, רופאה, קבלן, אב ועוד.

אך תפקיד נפשי הוא תפקיד שיש בו איזה אפיון בולט יותר שההורה מזהה בילדו, וטוען שהוא כזה, כגון: "הספורטיבי", "המצחיקנית", "הקרבן", "הכעסנית" ועוד. כל זאת במשפחות נורמטיביות. מובן שיש לעבוד על המידות שלנו גם כהורים, ולא לתייג את הילדים לתוך תפקידים מצמצמים כאלה.

הורים עם קווים נרקיסיסטיים יתנו לילדיהם תפקידים קשים, מצומצמים, שדרכם הם ממשיכים לשלוט בילדיהם, גם אם הם בוגרים, נשואים והורים בעצמם. הורים אלה רואים בילדיהם כמעין שלוחה שלהם. הם לא מצליחים לראות את הנפרדות שלהם מהילדים, לא יכולים לקבל כמעט אף מידה של שונות. הילדים חייבים ללמוד, לדוגמה, רק במוסדות שההורים מחליטים, גם אם הילד סובל בהם, בגלל הרושם, השידוכים ועוד. הם אינם מסוגלים לקבל ביקורת מילדיהם, ואינם רואים את ההורות כהזדמנות לצמיחה, אלא כהזדמנות לשליטה. לעתים, הורים אלו גם מקבלים ריגושים מההתעללות, לצערנו, ומרגישים כך חיוּת. פעמים רבות הם מנסים להיכנס אל תוך המרחב הזוגי של ילדיהם ולנסות לשלוט משם, שזה דבר חמור מאד, מפני שלא מאפשרים לילדים לגלות את עצמם ולבנות משהו חדש.

העניין הוא שאכן יש דברים באופי של הילד שמושכים אליו תפקיד כזה או אחר, אך עדין איך לכך הצדקה. גם מתן התפקידים והיחס בעקבותיהם הינו לפעמים סמוי מאד, עד כדי כך שהילד מרגיש עצמו ממש כזה וחושב שהוא אשם, שהוא אכן האדם הזה, ולא מבין שזו בעצם השלכה.

כלומר, ההורה משליך עליו חלקים שלו באופן לא מודע בדרך כלל (על השלכה כתבתנו בכתבה הקודמת).

השעיר לעזאזל

השעיר לעזאזל הוא הילד ה"רע" במשפחה. זה שההורה ישליך עליו את הכישלונות שלו, הילד ש"אף פעם לא עושה מה שמבקשים ממנו". זה ילד שמסתבך, ועלול להגיע להיות בסיכון, מפני שההשלכה של הכישלון והרוע נתפסת עליו. הוא עלול לחוש שמשהו מניע אותו להרסנות, ולא יידע מה זה. ייתכן שמטבעו הוא אדם ביקורתי, סקרן, מביע דעה ודווקא יש לו אינטואיציה טובה ובריאה לגבי עצמו בעולם. פעמים רבות ילדים אלו להורים עם קווים נרקיסיסטיים יסבלו מאד מיחס מפלה. ההורה אף פעם לא באמת קשוב לצרכיו, ומקטין ומזלזל בכל דבר שאינו מסכים איתו. ילדים אלו ירגישו בודדים, וישחזרו במקומות נוספים את התחושה הזו, שהם השעירים לעזאזל, שעליהם איכשהו יטפלו כל דבר לא טוב.

הילד היהלום

הילד היהלום הוא הילד המוצלח והמֵרצה שבבית. כל דבר, מבחינת הוריו, הוא עושה מושלם, ואם חלילה לא עשה מושלם - זה בגלל ש"הוא עובד קשה מאד", או "היא לא ישנה טוב בלילה בגלל הילדים", וכו'. ההורה עם הקווים הנרקיסיסטיים משליך עליו חלקם טובים, ומרגיש שבאמצעות ילד זה הוא עצמו שווה משהו בעולם. הוא פעמים רבות יתגמל אותו בצורה של אפליה מול אחיו, יאדיר אותו ואפילו יחוש שהוא בן הזוג שלו, שאיתו הוא יכול באמת לעשות דברים והוא הגאווה שלו.

ילד זה בעצם נמצא בכלוב של זהב, חנוק ואינו יכול באמת לערער על ההורה. ייתכן שילד זה, מדי פעם, יצליח לבוא בצורה ביקורתית להוריו, והם, המפחדים לאבד את היהלום, ינסו לעשות את דברו, כי הוא זה שהמילה שלו נחשבת. פעמים רבות נראה ילדים אלו מפתחים בעצמם קווים נרקיסיסטיים בגלל אפיון הריצוי באופיים, נוקשות וחרדה.

לצערנו, ילדים אלו מתקשים להתנער מהתפקיד הזה, בגלל שזה גם נעים לשמוע שאתה מוצלח כל כך, גם אם זה לא ממש אמיתי. אצל הורים כאלו, קשה מאד שיהיו שני מוצלחים באותו בית.

הילד הבלתי נראה

הוא הילד שהוא אויר. אף אחד לא שואל לדעתו, לא מתחשבים בו, בלוח הזמנים שלו, במטלות שלו או ברצונותיו. הוא צריך להיות בסביבת הנרקיסיסט ולבצע מטלות כשמדברים אליו בצורה מתנשאת, חסרת סבלנות ומזלזלת.

אם הוא ינסה בכל זאת לומר את דעתו, נניח סביב סוגיה מסוימת, לא ישמעו אותו בכלל. הוא יצטרך להרים את קולו כדי להשיג תשומת לב, וגם אז לא יתייחסו ברצינות לדבריו.

אם ישנו אירוע והוא יחליט לא לבוא, הרי במילא הוא אוויר, או אז ישימו לב שהוא לא נמצא, ויכעסו עליו מאד - איך זה שהוא העז לא להגיע? או יאמרו שהוא היה חסר להם מאד, פשוט היה חסר להם ממי להתעלם. כך שפעמים רבות ילדים אלו מרגישים בודדים ומוחלשים מאד, חסרי אונים ופשוט אויר, אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם.

בכתבה הבאה נמשיך להכיר תפקידים נוספים בע"ה.

ד"ר עדה מיכל ויינשטיין היא מטפלת מוסמכת בפסיכודרמה, מתמחה בנרקיסיזם ועובדת, בין השאר, עם נפגעי נרקיסיסטים.