הרב דורפמן: "בעל המפעל הזמין אותי לשתות קפה, הבנתי שהוא מסתיר משהו"

הדיווחים הראשונים שפורסמו ברחבי העולם על גילויו של ווירוס מסתורי בסין תפסו את הרב יוסף דורפמן ימים ספורים לאחר ששב מסיור במחוז חוביי הסיני, האזור בו החלה מגפת הקורונה. באותה תקופה הזכרת השם חוביי לבדה העבירה רטט של חלחלה בקרב רבים מאזרחי העולם. התיעודיים מסמרי השיער שהגיעו מהמחוז הסיני, של אנשים המתמוטטים ברחובות, בהחלט לא הוסיפה לרוגע של אזרחי העולם.

הרב דורפמן עצמו נחלץ אז מסין ברגע שלפני האחרון, לפני סגירת הגבולות, או - גרוע יותר - הידבקות בנגיף, אך למרות ההיחלצות ההיא, מהר מאוד יתברר לו כי הצליח אולי להיחלץ מסין, אך לא מההשלכות של האירוע הכבד שפרץ במקום בו שהה. מאז, הקורונה שיבשה לחלוטין את סדר יומו של הרב, משגיח כשרות וותיק, שעוסק ימים ולילות בהכשרת מזון, זה כעשרים שנה, מתוכם 6 שנים ברחבי העולם. בין לבין הוא גם מרצה מבוקש בנושאי כשרות. לאחר מאמצים הצלחנו להגיע אליו, באמצעות מכון 'חקר' העוסק בתחום נגיעות החרקים.

"עבודתו של משגיח הכשרות איננה קלה", הוא אומר בפתח שיחתנו. "רק לאחרונה שבתי לארץ לאחר 64 שעות של ניסיונות עקרים להיכנס אליה". הסיבה לעיכוב הממושך היה שילוב של מגפת הקורונה שעדיין מגבילה את הטסים ברחבי העולם וגם המבצע הצבאי "שומר החומות" שהתנהל באותה עת ברצועה. "המסע התחיל באקוודור, עבר בלונדון והסתיים לאחר זמן רב וחניות ביניים נוספות בארץ הקודש".

נראה כי הקורונה לימדה את העוסקים במלאכת הקודש של השגחת הכשרות דבר או שניים על קשיים, בירוקרטיה, וגם – כצפוי במקרים אלו – על חסדי השם והשגחה פרטית מיוחדת. "לאחר שחזרתי מוואהן בתחילת מגפת הקורונה, טסתי פעם נוספת לחו"ל, הפעם לתאילנד. כאשר שבתי ארצה מתאילנד, גילו לפתע שהקורונה הפכה להיות נוכחת בתאילנד. גבולות הענק שלה נסגרו הרמטית, ואני שוב הצלחתי להיחלץ ברגע שלפני האחרון". ההשגחה הפרטית המיוחדת תפסה את הרב דורפמן גם כאשר טס לאחר מכן למרוקו כדי להשגיח על ייצור תותים. "מיד כאשר חזרתי לארץ סגרו את מרוקו. חשתי השגחה פרטית מיוחדת באותה תקופה".

"בכלל", הוא אומר, "מגפת הקורונה שינתה לחלוטין את עבודת משגיחי הכשרות. היא הפכה את הטיסה בין מדינות לקשה מאוד, כאשר לחלק מהמדינות כלל לא ניתן לטוס בתקופות שונות. מלבד זאת, הפרוצדורה הפכה להיות מורכבת במיוחד במעבר בין מדינה למדינה. כך לדוגמה, מי שמגיע לטורקיה צריך למלאות טופס מיוחד שבו הוא נשאל מדוע הוא רוצה לצאת. בשנה האחרונה יצאתי 3 פעמים בלבד לחו"ל, במקום לפחות 15", הוא מסכם.

האם הקשיים בתנועה בין מדינות העולם מתבטאים בפגיעה בכשרות המאכלים?

"בהחלט. אומנם ההשתדלות הראשונית היא למנוע ככל האפשר מחסור במזון כלשהו, אך ישנם ענפים שנפגעו כמו לדוגמה, תחום הדגים בלי עור, שבמשך תקופות היה קיים מחסור ממנו תחת כשרות 'העדה החרדית', לאור העובדה כי הליך הכשרות של הדגים הללו מורכב ולכן יש צורך להשגיח עליהם באופן צמוד, דבר שהיה קשה לבצע בתקופת הקורונה גם לאור מדינת היעד ממנה יוצאים הדגים: סין".

120 מוצרים בלחם אחד

בזמן שאנו משוחחים, הרב יוסף דורפמן נערך לקראת טיסה נוספת לחו"ל, אבל זו לא תהיה טיסה שגרתית. "אני מורגל אומנם בטיסות, אך הטיסה שאני עומד בפניה הפעם הוא שונה לחלוטין", הוא אומר לנו בראיון שנערך תוך כדי הכנותיו האחרונות ליציאה מהארץ. הרב דורפמן צפוי לצאת בקרוב ממש לסין, שם הוא צפוי לפקח על מפעל מזון אחד מני רבים, אך לפני זה – כמו כל אחד שמעז להיכנס לסין בתקופת קורונה מרצונו החופשי – הוא יחויב לשהות במעין מאסר בן כשבועיים מאז נחיתתו במדינה הקומוניסטית. "לא מדובר בבידוד סטנדרטי. הסינים מאוד יעילים ומסודרים, וזו גם הסיבה שהצליחו להיאבק בצורה מיטבית מול הקורונה. כשאני אגיע לשם, אני אלקח למלון, שם איאלץ לשהות שבועיים ימים בתוך חדר אחד, בלי יכולת לצאת ממנו אף לא לרגע. אפילו מזגן לא צפויים להדליק לי בחדר, מחשש שאוויר המזגן יפזר נגיפים בין חדרי המלון". המציאות המטרידה הזו מסבירה אולי את הניצחון של המעצמה ממזרח מול מגפת הקורונה. את המחיר של הניצחון הסיני, כך אנו מבינים, שילמו מאות מיליוני אזרחים ותיירים.

זו לא הפעם הראשונה בה הרב דורפמן מבקר בסין. "20 שנה אני בתחום", הוא מספר, ובשנים הללו יצאתי כמעט אין ספור פעמים לחו"ל כדי לפקח על מפעלים שונים ומגוונים, מדרום אמריקה ועד המזרח הרחוק".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

תוך כדי השיחה, מפתיע אותנו משגיח הכשרות הוותיק כשהוא מציין: "הגעתי לתחום הזה בכלל במקרה. זה היה כאשר גרתי בבני ברק. למדתי באותה תקופה בכולל במשך יום שלם וחיפשתי לעשות משהו תורני אחרי הכולל. זה היה בדיוק במהלך בין הזמנים של אב, שבו נפתח אולם שמחות מפורסם, וחיפשו שם משגיח. בעל האולם, יהודי חוזר בתשובה, המליץ עלי בפני הנהלת הכשרות וסיפר להם שאני לומד איתו בכולל אצל הרב אדלשטיין. קראו לי לראיון. זכורני כיצד שוחח עמי ממושכות המפקח המיתולוגי של ההשגחה באותה תקופה. לאחר מכן הודיעו לי כי עברתי את המבחן בהצלחה".

הרב דורפמן יעבוד באולם 3 שנים, עד שההשגחה במקום תשתנה. ואז בעצם הגיע השינוי שהפך אותו לשם דבר בעולם הכשרות. "לאחר עזיבתי את האולם התחלתי לארגן פרויקטים שונים: נופשים ופסחים ועוד". בהמשך החליט הרב דורפמן לפרוש מהתחום הזה וכיום הוא משמש במיוחד כמשגיח בחו"ל, שם הוא מפקח על מוצרי מזון שונים. "היעדים העיקריים שלי הן מדינות המזרח הרחוק, משם מיוצאים לארה"ב מוצרי מזון, דגים וקופסאות שימורים".

מה הם האתגרים הגדולים שניצבים בפני עולם הכשרות המודרני?

"עם התקדמות הטכנולוגיה", משיב הרב דורפמן, "האתגרים שניצבים בפני משגיחי הכשרות הולכים וגבוהים. ההתקדמות הטכנולוגית איננה פוסחת על הליך ייצור המזון אשר רשם שינויים מרחיקי לכת בשנים האחרונות. כיום, רוב המוצרים, ולו הפשוטים ביותר לכאורה, מורכבים מעשרות מוצרים. אפילו לחם פרוס פשוט מורכב כיום מכ-120 מוצרים", הוא אומר. "הטכנולוגיה הזו עשויה להוביל לבעיות רבות בתחום הכשרות, שכנגדם על המשגיחים להיערך".

הרב דורפמן מצביע לדוגמה על אחד המאכלים הפופולריים ביותר כיום. "זהו 120A- צבע מאכל בצבע אדום, שמורכב מדמה של כנימה. המאכל הזה מציב אתגר משמעותי בפני עולם הכשרות, ומשגיחים בכל רחבי העולם עוקבים בשבע עיניים כדי שהמוצר הפופולרי לא יוכנס חלילה למוצרים שמקבלים כשרות". הרב דורפמן נזכר באברך שסיפר לו כי רכש שעועית לבנה והשרה אותה במים, אך גילה למרבה התדהמה שהמים הפכו ללבנים. "מה שהתברר הוא, שבמפעל צבעו את השעועית כדי שהיא תיראה לבנה מאוד. אפילו לתחום הזה נכנסו תמציות המאכל השונות", הוא אומר.

יש מוצר מזון שקשה במיוחד להשגיח עליו?

"ירקות עליים, כמו חסה וכוסברה, הם קשים מאוד להשגחה, משום שהם מהווים בית גידול לחרקים, במיוחד בתקופה זו של הקיץ. כדי לסבר את האוזן עלינו להבין כי אל הירקות הללו, שגדלים באוויר הפתוח, יכולים להגיע כ-200 חרקים בחתיכה אחת, שאת חלקם לא ניתן להוריד לעולם. לכן יש צורך לגדלם בחממות מיוחדות, לשם לא נכנסים החרקים שלא ניתן להוריד כמו זבוב המנהרות.

"החממות מורכבות מהגנה שכוללת רשתות עם צפיפות גבוהה, והם מגנים על העלים מפני רוב החרקים, אולם למרות זאת הם נותרים כר פורה לחרקים גם לאחר הגידול בחממה, ולכן יש צורך בריסוס חוזר והולך, ובבדיקות קבועות שמתבצעות על ידי המשגיחים, בין היתר, על ידי ניעור פיזי של העלים".

בתפקיד הבלש

מפעלי המזון השונים אינם מקומות מסבירי פנים למשגיח הכשרות. "ראשי המפעלים, שרובם המוחלט גוים, אינם מבינים את טיב פעולת ההשגחה, וגם אם מבינים – אינם רואים הבדל בין מוצרי מזון כשרים ללא-כשרים. כשאנו מוסיפים לכך את הרצון של בעלי המפעלים לחסוך בעלויות, וממילא לקצר את זמן שהותו של המשגיח במפעל – התמונה הופכת להיות בעייתית עוד יותר. לכן", אומר הרב דורפמן, "יש צורך שכל משגיח יתחמש גם בתכונות הבלשות".

בין הדברים נזכר הרב דורפמן בסיפור שהתרחש עמו לפני כשנה וחצי. "הייתי במפעל דגים גדול באחת ממדינות המזרח הרחוק, כשלפתע הרגשתי שבעלי המפעל מעוניינים להרחיק אותי ממקום ההשגחה. ככלל", הוא מסביר, "כאשר בעלי מפעל אומרים למשגיח 'בוא למשרד, ניתן לך לאכול שם פירות', או: 'חבל שתמשיך לעמוד כאן כה הרבה זמן', עליו לפקח בחומרה אף גבוהה יותר, משום שאלו הצעות שנועדו להערים על המשגיח.

"הבנתי כי הם מנסים לרמות אותי", ממשיך הרב דורפמן, "ולכן אמרתי למשגיח השני שהיה עמי: 'עקוב באדיקות אחר הדגים, משום שעוד מעט כנראה נתפוס אותם בשקר'". הערנות של הרב דורפמן סייעה למנוע מכשלה לבסוף, לאחר שגילה התנהלות מוזרה מצד עובדי המפעל. לפני שנמשיך בתיאור האירוע במפעל נבהיר כיצד פועלת ההשגחה על הדגים: במסגרת תפקיד המשגיחים במפעל עליהם להניח הולוגרמות – מן חותמות ממוספרות על הדגים ועל הקרטונים שבהם הם מוחזקים. ההולוגרמות מורכבות ממספרים 'רצים', כדי להקשות על האפשרות כי יזויפו. בנוסף ננקטים צעדים נוספים שנועדו לוודא כי רק הדגים הכשרים נשלחים לאזורים יהודיים.

הרב דורפמן והמשגיח השני החליטו, כאמור, לפקוח שבע עיניים כדי למנוע מכשלות מבני ישראל חלילה. לאחר דקות ממושכות של מתח הגיע הרגע לו ציפו. "לפתע אני רואה את הגוי מכניס משטח שבתוכו חצי מהכמות בלבד", אומר הרב דורפמן. "מיהרתי לפנות אל העובד ושאלתי אותו: 'מדוע אתה מכניס חמש שורות במקום עשר, והוא ניסה להתחמק ולהסביר לי שהם מסדרים את המשטחים בתוך המקפיא ולכן מכניסים כרגע רק מחצית. במקביל הוא המשיך לנסות להשפיע עלי לעזוב את המקום. הבנתי שיש כאן משהו חשוד מאוד, אך התקשיתי להעלות על התרמית, משום שבזמן שעמדתי שם הכול אכן התנהל בצורה טובה.

לבסוף התבהרה התמונה בפניו של הרב דורפמן. "הסתבר שעובדי המפעל הכניסו רק חצי מהחומר הכשר, וכך היו ברשותם מספר רב של קרטונים ריקים בחלקם כשעליהם הולוגרמות המוכיחות את כשרות הדגים שבתוכם. הסתבר, שכוונתם הייתה להכניס בהמשך דגים נוספים ולארוז אותם באותה הדרך מאחורי אותם הולוגרמות כשהם כביכול כשרים. כמובן שהייצור במפעל הופסק בו במקום", הוא מבהיר.

הרב דורפמן לומד עם משגיח אחר בשעה ששניהם נמצאים בבידוד במזרח הרחוק

מה הם ביקשו להרוויח מכך?

"המטרה שלהם הייתה בעיקר לקצר את זמן הכנת הדגים, משום שכאשר יבואן פונה למספר מפעלים בבקשה להזמין דגים, הוא יקבל בדרך כלל את ההצעה שתכלול את פרק הזמן הקצר ביותר. לכן, כאשר יש משגיח במפעל – הדבר מעכב את העבודה מטבע הדברים. בנוסף, הם ביקשו לחסוך את זמן השהייה שלי ושל המשגיח השני במקום, במהלכה הם צריכים לממן את שהותנו שם".

נפגשת עם ניסיונות נוספים להערים על ההשגחה?

"הניסיונות להערים עלינו מתקיימים כל העת. עם ניסיון כזה נפגשתי בתחום שאני עוסק בו רבות לאחרונה: ההשגחה על קופסאות שימורים. בהשגחה זו הכשרות מטביעה קוד ייצור על קופסאות השימורים. לצורך השמירה על הכשרות, עובדי המפעל אינם מכירים את הקוד, שמתחלף כל בוקר על ידי המשגיח. יום אחד, בשעה שעבדתי באחד המפעלים הידועים בתחום, ניסו הפועלים להערים עלי והציבו מכשיר להזרקת דיו סמוך למקום האריזה, כדי להטביע את הקוד שבחרתי על גב מוצרי מזון לא כשרים. כמובן שהתוכנית שלהם נחשפה בגלל שעמדתי במקום בשעת האריזה, ומנעתי כל אפשרות של הערמה".

שחרית בקצה העולם

כיצד אפשר להסתדר באזורים נידחים ללא קהילה יהודית, ומול קושי בהשגת מאכלים כשרים?

"קשים הם חלק מחייו של משגיח, בפרט כזה שצריך לנדוד ברחבי העולם", מציין הרב דורפמן. "העבודה כמשגיח כשרות מאלצת את המשגיח להתפלל ביחידות שבועות רבים. אם כי, בחלק מהכשרויות, מאפשרים למשגיח להגיע לפחות בשבת לתפילות במניין. ואכן היו לי מקרים רבים שבהם נאלצתי להתפלל ביחידות במשך השבוע, אך כשהגיעה השבת – טסתי לאזור יהודי, שם העברתי את השבת. זו בהחלט הרגשה אחרת לפתע, כאשר לראשונה זה ימים ארוכים ניתן לראות יהודים ולהתחמם יחדיו באור התורה והחסידות".

נושא נוסף שמעסיק במיוחד את המשגיחים הטסים למדינות בהן אין יהודים רבים הוא נושא המאכלים. "בנושא זה", הוא מציין, "משגיחים אוכלים פירות וירקות שגדלים בחו"ל וממילא אין בהם חשש תרומות ומעשרות, ומסתמכים בעיקר על קופסאות שימורים שמביאים מהארץ. הדילמה הזו צפויה לפגוש אותי בקרוב", הוא מציין, "לקראת הגעתי הקרובה לסין, שם קשה במיוחד למצוא אוכל כשר, ויש צורך להסתדר עם פירות, ירקות ודגים כשרים שניתן למצוא בכל מקום בעולם".

נפגשת עם תקריות אנטישמיות במהלך עבודתך בחו"ל?

"פעם אחת בלבד נתקלתי באירוע אנטישמי. היה זה לאחר שחזרתי מבית הכנסת במילאנו, איטליה. עבר לידי רכב שנהגו החל לגדף את היהודים ולירוק לעברי. אולם אני יודע שאני חייל של הקב"ה, ומייצג את העם הנבחר בדמותי היהודית, שכוללת כובע וחליפה, וסמוך ובטוח שאישמר מכל רע".

כאדם שגם עובד בתחום כה חשוב וגם פוקד רבות את ארצות העולם, מה המסר שלך לתושבי הארץ?

"בימים אלו, ניתן לראות בחוש השגחה מיוחדת הסוככת על ארץ הקודש. במסגרת מסעותיי בחו"ל אני רואה זאת במוחש. בעוד העולם כולו עומד, אנו בארץ יכולים להתהלך בחופשיות ובלי מגבלות. רק לאחרונה הייתי באקוודור, בה מונהג עוצר לילה כבד, הנושא בחובו עונש מאסר של שלוש שנים לכל מי שיפר אותו. בפרו הסמוכה לאקוודור מחויבים בעטיית שתי מסכות בעת הליכה ברחוב. בטיסות אמצע שעוצרות בספרד אסור לצאת אל מחוץ לטרמינל, דבר שאף גרם לי לעוגמת נפש כאשר איבדתי מזוודה, לאחר שעברתי בין טיסות של שתי חברות ולא יכולתי לקחת את חפצי. אומנם הובטח לי שהמזוודה תגיע ארצה בדואר, אך זה לא קרה, על כל ההפסד ועוגמת הנפש שכרוכה בכך.

"בו בזמן, אנו בארץ הקודש חופשיים מכל מגבלות. אין זה אלא דברי הכתוב שמתקיימים לנגד עינינו: 'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה'".