איה קרמרמן במכתב אישי למתבגרים, לכבוד סיום שנת הלימודים

מתבגרים אהובים שלנו, לגדל אתכם זה שיעור. לגדול איתכם זו מתנה. להיות הורה זה התפקיד הקשה ביותר שניתן לנו, וגם הזכות הגדולה ביותר. לדעת שה' בוטח בנו מספיק בשביל לחבר אתכם אלינו, להכניס אתכם לגוף, לנפש, לבית, ללב. בוטח בנו מספיק בשביל להיות השותפים שלו בגידול שלכם. לצעוד איתכם יד ביד. לשמוח איתכם. לבכות איתכם. להתרגש מכם. להתבונן מהצד ולראות איך ניצן הופך לפרח. איך פרח הופך לפרי מתוק. גם לתפוז על העץ לוקח זמן להפוך למתוק. לפעמים, בדרך לשם, אתם קצת חמוצים. אבל זה בסדר, אנחנו בוטחים בכם ויודעים שהבשלות עוד לפנינו. לא שהמתיקות לא הייתה שם תמיד, לא שהיא חסרה לכם עכשיו.

רק אתמול היינו בגילכם

ייתכן שאתם מרגישים שאנחנו לא יכולים להבין מה עובר עליכם. אז יש לנו חדשות, אנחנו כן. אתם מוזמנים להסתלבט עלינו עד מחר. אבל אנחנו מרגישים כאילו רק לפני רגע היינו בגיל שלכם. מתמודדים עם אותן התלבטויות ואותן בעיות. לפני רגע גם אנחנו למדנו נהיגה, חיכינו לרגע שבו נקבל רישיון שיאפשר לנו להיות חופשיים, לטייל, לחפש, ליישם מהירות כפול זמן שווה דרך. אתם מסתכלים עלינו ורואים בית, הורות, עבודה, משכנתא, ילדים, אחריות, קמטים. אנחנו מרגישים כאילו לפני רגע קיבלנו צו ראשון וישבנו שעות מיותרות בחום בלשכת הגיוס. לפני דקה למדנו לבגרות, הכחשנו אותה וחרשנו ברגע האחרון. לפני רגע העולם היה פרוש לרגלינו, מחכה ומזמין אותנו לטרוף אותו. רק אתמול התלבטנו איפה ננעץ את הביס הראשון.

בכלל, תדעו, על אפכם ועל חמתכם, אתם יותר דומים לנו ממה שנדמה. סורי. לטוב ולרע, לטוב ולמוטב. אנחנו מכירים מקרוב ממש את התחושה שאתם בטוחים שהמצאתם את הגלגל. אנחנו יודעים שאתם מרגישים שהעולם נברא בשבילכם, מזהים את הרגשת הבלתי מנוצחים שאתם שוחים בה עכשיו. טוב מאוד, תיהנו. זו בדיוק התחושה שאיתה אתם אמורים להסתובב. הידיעה שאפשר לנצח כל מהלומה. הידיעה שאפשר לטפס מעל כל הר. סביר להניח שאנחנו מתקשים עם ההרגשה הזאת שלכם, שמצחיקה אותנו, היהירות שלכם. לא נורא שקשה לנו לבלוע את העובדה שאתם מסתכלים עלינו מלמעלה. נתגבר. נתמודד. זה גלגל החיים. גם אנחנו הסתכלנו ככה על סבא וסבתא. כאילו הם נוקיה 5300 ואנחנו אייפון 12 (אני יודעת מה אתם חושבים: אמא, אל תעשי פדיחה, אייפון 12 זה פאסה).

מתבגרים יקרים שלנו. זהו, עוד שנה חלפה. סיימתם, שרדתם, הצלחתם. אפשר לנשום עמוק, לשאוף ולהריח את מי המלח שקוראים לכם לבוא לים. להתענג על הרוח שלוחשת סודות מתוקים. בוודאי ספרתם לאחור, ניהלתם טבלת ייאוש. בטח חיכיתם כמו צוללן שמנסה לשאוף אוויר. הגעתם לקו הסיום. אתם עומדים בפני חופש גדול. מגוחך להגיד שעכשיו אתם יוצאים לחופש, אחרי שמרבית השנה הזאת הייתה חופש גדול אחד ארוך ומתסכל. שנה מוזרה עברתם. שנה מוזרה עברנו כולנו. השנה שעברתם הייתה קריעה. קריעה מהעולם. קריעה מהחברים. מהלימודים. מכל מה שהיה מוכר ושגרתי. הלוואי והיינו יודעים איך להוביל אתכם טוב יותר לחוף מבטחים. לתת לכם ודאות בעולם ששמט כל דבר ודאי. אם נכשלנו, סלחו לנו. זו הייתה הפעם הראשונה גם בשבילנו.

הפעם אל תקשיבו למורים

אומנם תמיד אנחנו מבקשים מכם להקשיב למורים. הפעם נבקש את ההפך. אל תקשיבו למורים שטוענים שלא הספקתם ללמוד השנה. למדתם המון. ייתכן שלא הספקתם את כל החומר, אולי לא השלמתם את ספרי הלימוד. אבל למידה היא לא רק עיונית. היא לא רק הספק דידקטי, ולא על כל למידה אפשר לתת ציון. יש למידה אחרת. חבל שלא משקיעים בה יותר בבתי הספר ולא מכניסים אותה לחומר הנדרש. אולי אי אפשר. אולי את מה שלמדתם השנה אפשר ללמוד רק על ידי התנסות בבית הספר של החיים. השנה למדתם שליטה מה היא. בעולם שאיבד שליטה על הדברים הכי בסיסיים, אתם למדתם שליטה. מה היא משמעת עצמית, איזה כלי נהדר היא להשגת מטרות, כמה כוח היא נותנת לנו, איזו הרגשת ניצחון היא נוסכת בתוכנו. למדתם מה זה לקום בבוקר כשאף אחד לא דוחק בך, בלי צלצול. מתוך כוח ומשמעת פנימיים שנולדו בתוככם אתם שלטתם על סגירת המכשיר הנייד. התנתקתם מעולם אין־סופי של תכנים כדי ללמוד תוכן שנראה לא רלוונטי לחיים. כאן טמון הכוח. בבחירה. בהליכה נגד הזרם, נגד העצלות, נגד ההתחמקות. נגד היצר הרע ששוכן בכל אחד מאיתנו. בעד הטוב שאתם, בעד הפוטנציאל שאתם. למדתם מה זה להנביע מעצמכם את הרצון להשקיע בעצמכם. למדתם בתנאים הכי קשים, כשאתם הופכים למסגרת של עצמכם. נטולי תמיכה, גדרות וגדרים חיצוניים. למדתם שאם אתם רוצים, יש בכם את הכוח לשנות את המציאות. לשנות את סדרי העדיפויות. לשנות את איך שאתם מסתכלים על עצמכם במראה. זה כל כך יותר עצום מבניינים או משקלים, מי אמר למי ובאיזה פסוק, או כל חומר לימודי אחר שיימחק ברגע שכף רגלכם תדרוך מחוץ לחדר בחינת הבגרות. למדתם השנה על עצמכם. אנחנו גאים בכם. מכל נפילה, מכל קימה.

אהובים שלנו. אתם יודעים מה גורם לנו לא לישון בלילה? המחשבה שאתם עלולים לשכוח את שלמדתם. שתשאירו מאחור את ארגז הכלים. זה שמכיל אחריות, תבונה, רגישות, דעת. אתם עומדים לפני חופש גדול, שוב חוסר גבולות. שוב ואקום נטול מחויבות. עוד פעם מפילים את כובד האחריות על הכתפיים שלכם. אנחנו יודעים וזוכרים כמה בא לנער את כל הכובד הזה מהכתפיים. להרגיש חופש אמיתי ומשחרר. האמת, לפעמים החופש הזה עדיין מדגדג לנו, כשהשיר הנכון מתנגן. בבקשה קחו מהזקנים שלכם עצה אחת לחודשיים הקרובים. חופש חופש, אבל אל תשחררו את בני האדם שאתם. אל תמחקו את החינוך לאנושיות שטמנו בכם. בכל צומת, בכל בחירה, בכל התמודדות מול לחץ חברתי, תזכרו את כל מה שלמדתם השנה, את כל מה שהרווחתם בפנים. במקום העמוק שנבנה. תזכרו שאתם היהלומים שלנו. תזכרו שאתם היהלומים של עצמכם. תזכרו כמה יקרה הנפש, כמה עדינה היא הנשמה שנחצבה בשבילכם. תזכרו כמה אתם נצרכים לחדר בלב שלנו, שגדל ברגע שנולדתם.

בגדול, כדאי שתדעו: לפעמים אנחנו פחות אומרים לכם את זה, אבל אנחנו משוגעים עליכם. ממש. בצורה מביכה כזאת, שעושה לכם פדיחות מול החבר'ה.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".