"איך הפכת לגדול בתורה?" התשובה שהשיב ראש הישיבה - תדהים גם אתכם

הרב אשר קובלסקי מספר בעלון "פניני פרשת השבוע" על הגאון המקובל רבי רפאל משה לוריא, שהיה אחד מגדולי ירושלים, נודע כגאון עולם ומראשי ישיבת 'שער השמים', וב-72 שנותיו הספיק לכתוב יבול של עשרות ספרים בכל מכמני התורה, שכל המעיין בהם עומד נפעם מגדלותו התורנית ועמקותו הנדירה.

"רבי רפאל משה לוריא לא נולד בבית של רב או גאון ידוע, ועל כן בסוף ימיו, לא הופתע לשמוע את שאלת אחותו, ששאלה אותו בגיל מבוגר: 'רבי רפאל משה, במה זכית? איך זכית להיות גאון כה גדול, תלמיד חכם כה מופלג?'", מספר הרב קובלסקי.

"רבי רפאל משה חייך בנעימות לשמע השאלה, והשיב: 'דווקא אני יודע למה, כי הייתי ער באותו לילה. אתם כבר ישנתם…'

"'מה?', תהתה האחות, 'על איזה לילה אתה מדבר?'

"חייך הרב לוריא את חיוכו המפורסם, וסיפר את הדברים הבאים: "גדלתי בבית שגרתי, הפרנסה היתה מצויה בקושי רב. אבי, רבי מרדכי יחיאל לוריא זצ"ל, עשה כל שלאל ידו לפרנס את בני ביתו, להביא לחם לפי הטף. אבא ואמא הסתפקו בפרוסת לחם ליום, ולמען הילדים הוא התאמץ והתייגע בעבודות דחק, בסבלות כבדה ובעבודות מתישות אחרות. מדי ערב שב הביתה בשעה מאוחרת, והביא לאמא את הכסף שהרוויח באותו יום. לפי סכום הכסף שהביא, רכשה אמא למחרת בבוקר מעט מצרכי יסוד, להשביע את רעבון הילדים.

"באחד הימים אבא שב הביתה, ובמקום כסף נפלטה אנחה כבדה מפיו. הוא ספק את כפיו באכזבה: 'כל היום הסתובבתי, חיפשתי עבודה בכל דרך. אך היום לא היתה עבודה!' המשמעות היתה מוחשית: אין כסף היום – אין מחר לחם בבית.

"אבא וויתר על ארוחתו הדלה, ועלה לישון רעב. 'את פרוסת הלחם הבודדה אשאיר לילדים, לפחות בבוקר יוכלו לקבל מעט לחם', חשב לעצמו.

"קמנו בבוקר", מספר רבי רפאל משה את קורות אותו היום. "יצאנו ללימודים עם המזון אותו הותיר לנו אבא אמש. בצהריים שבנו הביתה, ואין ארוחת צהריים. אין אוכל. אבא יצא גם היום לחפש עבודה. שעות הצהריים, אחר הצהריים חלפו ברעב. הבית היה ריק. פשוטו כמשמעו.

"לקראת ערב שבתי הביתה מלימודי, כשביסי פתק מהמלמד. הגשתי אותו לאמא וכך היה כתוב בו: 'בנכם רפאל משה שאל היום שאלה כה חמורה, עד שאני בעצמי לא יכולתי להשיב עליה, ואעלה אותה בפני גאוני העיר. הילד פשוט גאון, הקושיה שלו – מדהימה!', – חתם המלמד את הפתק בהערכה מופגנת…

"את זוכרת את היום הזה?", עצר רבי רפאל משה בסיפורו, ושאל את אחותו. האחרונה הנהנה בראשה לאישור. אכן. היא זוכרת. 'אז עד כאן, זה החלק שכולנו ראינו. עכשיו אספר לך מה קרה בזמן שכבר ישנתם, רק אני נותרתי ער מרוב התרגשות…", הוסיף רבי רפאל משה ודמעות התרגשות נצצנ בעינו:

"בשעת ערב מאוחרת שב אבא הביתה, והשאלה הראשונה ששאל את אמא היתה: "איך הסתדרת עם הילדים? הם הלכו לישון רעבים?" ואמא השיבה לו: "הערב הם דווקא הלכו לישון שבעים ומאושרים…", אך אבא תמה כנגדה: "האמנם? כיצד? הרי לא השארתי לכם כסף למזון, כיצד שבעו הילדים?"

רבי רפאל משה ממשיך, והבכי שוטף את גרונו: "ואז שמעתי את אמא מספרת לו: 'אתה יודע מה היה היום? רפאל משה הגיע הביתה, והביא עמו פתק מהמלמד על קושיה כבירה ששאל שלא נמצא לה מענה… הוא היה כה נרגש, וכולנו התרגשנו ושמחנו אתו. זה היה האוכל שלנו, וכך הם הלכו לישון מאושרים… הערב הזה, אכלנו את הקושיה של רפאל משה, שתינו את הקושיה הזו, וגם ברכנו עליה… זה מה שהיה לנו!' – סיכמה אמא בעיניים בורקות באוזני אבא".

"בלילה הזה לא יכולתי לעצום עין", מסיים רבי רפאל משה את דבריו. "אמרתי לעצמי: אם התורה מסוגלת למלא כך את הטעם בחיים – אז התורה הזו היא מתנת חיים, היא הטעם בחיים. באותו לילה גיליתי מושג חדש: יש מזון גשמי, ויש מזון גבוה ונעלה יותר, הנותן אנרגיה חזקה בהרבה, והוא התורה. מיד החלטתי להקדיש את כל חיי לתורה ולהתמסר לה, כי הם חיי איכות אמיתיים, שאינם תלויים בתנאים הגשמיים!". כך עלה הילד וצמח לגדול בתורה.

הרב קובלסקי מוסיף שאת הסיפור שמע מאחיינו של הרב לוריא זצ"ל, רבי משה בויאר שליט"א, ומסכם את דבריו: "כשילד רואה שהתורה ממלאת תפקיד חשוב בביתו, כשהוא חש ומרגיש את עוצמתה בחייו – נפתח לו טעם התורה, הוא מסוגל להתחבר אליה ולאמצה. כשילד נוכח במסירות הוריו לתורה, כשהוא חי את האנרגיה הרוחנית שהתורה מעניקה לחיים – הוא מתחבר לטעם התורה בעוצמה אחרת, היא הופכת לחלק ממנו, הוא מוכן להתאמץ ולהקריב למען החיבור עם התורה.

"הדבר דומה לאדם שעורך שמחה, ובעת האירוע– לנוכח התרגשותו הרבה – הוא אינו מסוגל לאכול ובקושי שם לב לנעשה סביבו, כך אדם שמחובר לתורה ומתמסר אליה, כביכול כבר לא זקוק לאכול, כבר מסוגל להתנתק מיתר הנאות החיים. התורה ממלאת אותו, כובשת אותו בקיסמה, ומעבירה את התחושה המדהימה הזו לזרעו אחריו, כפי שהובטחנו מפורשות: 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך!".

מה קורה כשיהודי לומד תורה? הרב זמיר כהן ב-4 דקות שאתם חייבים לעצמכם:

באדיבות אתר 'דרשו'