מתנת בת המצווה שהענקתי לבת שלי: זה מה שיעשה אותה גדולה

יש צמתים בחיים, בהם אנו עוצרים לרגע ממרוץ החיים, ומתבוננים על כל הטוב שה' מרעיף עלינו. בשבוע הבא, אני אפגש באחד הצמתים החשובים - נחגוג בת מצווה לבת שלנו. אושר גדול מאין כמוהו. מעבר למחשבה איך ומה לחגוג, זהו זמן של מחשבה והתבוננות. בעיקר להודות לה' על 12 שנה של מהות, תוכן, תהליכים, בחירות, אמון והכרת הטוב לה' שהעניק לנו במתנה את חני שלנו. 

אחרי ההודיה מגיע שלב ההתארגנות. תכל'ס - איך חוגגים? איך יוצקים משמעות בצורה גשמית שתעביר לחני בחגיגת "התוועדות בת המצווה" - לשם מה הגענו לעולם? איך מעניקים לה כוח להמשך החיים, לבחור, לראות נכון, ולפרש נכון את המציאות? 

לרבי טסנו, כך שאת המתנה הרוחנית הענקנו לה. 

אבל כאן יש הזדמנות לחגוג עם כל הנשים מהמשפחה המורחבת, נשים שאילולי השמחות - לא היו משתתפות באירועים דתיים, כך שיש אפשרות גם להשפיע עליהן. 

כעת חשבנו איך נחגוג עם כל המשפחה.  

שאלתי "מביני דבר" איך, מה, כמה, למה וכו'. 

נאמרו לי כל מיני משפטים כמו "תתחשבי ברצונה", "היא המלכה של היום", "תשאלי אותה כל מה שאת עושה", "תחליטו ביחד", "היא בעלת השמחה". והכל נכון. 

אבל האמת? 

אני חושבת שבסייעתא דשמיא - הענקתי לה את המתנה של החיים. 

בנינו תוכנית, והתאמנו לרצונותיה, יצקנו תוכן ומשמעות. חשבנו גם על הפן הגשמי. חני "משוגעת" על חלבי, אז הזמנו כבר קייטרינג חלבי. חשבנו אלו עוגות לאפות - צורות, מרקמים, טעמים, ריחות ומה לא... העיקר שתהיה מאושרת גם בגשמיות. 

ואז - התרחשה תפנית בעלילה. 

כמה מבנות המשפחה אמרו שהן אלרגיות לחלבי. לא ברמה של סכנה, אבל אם יש אפשרות שיהיה גם פרווה, הן תשמחנה מאד. 

לאחר מחשבה, פניתי לחני ושאלתי אותה: תגידי, חני, מה את חושבת שנכון לעשות? 

אפשרי שתהיה ארוחה חלבית וגם ארוחה פרווה, וכולן ישמחו. אבל... אחד הדברים שעושים אותנו יהודים - זוהי נקודת הרגישות. לעשות קצת יותר ממה שאפשר. לראות את השני, ולחשוב - האם זה באמת ישמח אותי, שאני מזמינה לאירוע מישהי שעלולה להתגרות ממשהו שאגיש, והיא לא תוכל לאכול מבחינה בריאותית? 

היא לא ענתה. 

אמרתי לה: את יודעת שכל העניין של גיל מצוות זה כניסת הנפש האלוקית לגוף. הנפש האלוקית רואה את השונה, את האחר. את הצרכים של השני, לא רק את עצמי - במרכז. 

יש כאן עוד אנשים חוץ ממני. 

יש אפשרות להזמין חלבי וגם פרווה. 

אבל יש אפשרות לשנות את כל התפריט לבשרי, ולתת להן הרגשה טובה ונעימה, שרואים אותן. להיות אכפתי לשני. 

ומקסימום - בזמן אחר נשלים את הארוחה החלבית שרצית כל כך. 

זאת בחירה שלך. 

מגיל מצוות את מחליטה, ויש כוח לכל החלטה שלך. 

תחשבי על זה ותבחרי. אני בטוחה שתבחרי הכי נכון. 

לא עברה שעה, והיא אמרה לי: "אמא אני אוהבת חלבי מאד, ורציתי מאד עוגות חלביות מושקעות, אבל אני יותר אוהבת את המשפחה שלי. וזה הרבה יותר ישמח אותי שאני אשמח אותן, והן לא יתגרו מאיתנו". 

חיבקתי אותה חיבוק גדול, והרגשתי שכאן הענקתי לה את מתנת בת המצווה שלה - לא העוגה ולא התפאורה ולא האורחים יעשו אותה לגדולה. לא שהם לא חשובים, או שצריך להתעלם מהם חלילה. אבל לדעת שזה לא העיקר. 

העיקר זה לראות את האחר, לדעת שמה שעושה אותך גדולה - זה לא להתרכז בעצמי, במה בא לי, נכון לי, מרגיש לי, עצמתי בשבילי. 

אלא מה הכי נכון לי - לעשות כעת. 

שנזכה לבחור תמיד בבחירות הנכונות, הראויות, שהן המשמחות ביותר.