המנדולה שלי: כך למדתי להיות בטוחה בכלים שקיבלתי

אני נגנית מנדולה. פעם זה הביך אותי. היום? מותג יוקרתי שאנשים מסתקרנים ממנו. 

לפני שאסביר הכל אסביר מהי מנדולה. המנדולה היא אחותה הגדולה של המנדולינה.  

כמו שבמשפחת כלי הקשת יש כינור ויש ויולה כך יש מנדולינה ומנדולה. 

כשאני כותבת מנדולה - רוב בני האדם חושבים שהשמטתי שתי אותיות ושהתכוונתי לכתוב מנדולינה. רוב בני האדם לא יודעים מהו הכלי הזה, מנדולה, וכשהם מתייחסים למנדולינה זה נראה להם כלי עממי כזה, של נגני רחוב איטלקיים. 

מוזרות. זו הסיבה שבגללה התביישתי. 

תשאלו איך בכלל בחרתי במנדולה?  

המנדולה בחרה אותי.  

* * *

נחזור 30 שנים אחורה. אני בכיתה ד'.  

זה התחיל כשהציעו לנו בביה"ס להירשם לקייטנת מנדולינות. מתברר שיש קייטנה כזו, והיא לא לכולם. הקייטנה מיועדת למצטיינות בלבד. מדוע הסלקציה הזו? 

כי רק תלמידות שמוגדרות "חרשניות" מסוגלות לעמוד במשטר אימונים של מתעמלות רומניות. רציתי קייטנה, אבל...מנדולינות? זה כלי נגינה של חנונים... לא? 

אני בת 10. כל הילדות מגיעות לראשונה למפגש באולם בית התזמורת. יש ריח של טחב ותקרה מתפוררת, אבל ההרגשה קסומה: משהו חדש מתחיל אצלי... עכשיו. 

בני בילסקי, המנהל והאישיות, אומר לנו במעמד חגיגי שנוכל לקרוא לבית התזמורת "הממלכה". אהבתי את זה מאוד. ילדה חולמנית עם דמיון מפותח כמו שלי יודעת להמשיך מכאן. 

אך במציאות, הנסיכות בממלכה צריכות לעבוד. יש מסְדר בדיקת אורכי אצבעות. אצבעותיך קצרות? קבלי מנדולינה. אצבעותיך ארוכות? מנדולה.  

קיבלתי מנדולה. יש לי כלי נגינה מסוג זול, פשוט ומכוער. זה מה יש. לא מסרבים ולא עוזבים, כי אנחנו צייתניות. 

אוף. מה רע בחוג פסנתר נורמלי? 

באימונים הביתיים, מתיחת האצבעות כדי להגיע לצליל הרצוי והסביר מבחינה צורמנית נדרש בכי מיוחד של ייאוש ושל כאב. כולנו בכינו. הייתי בטוחה שאני מנגנת לא יפה, יחסית לוותק של נגינה בת חודש. 

כמו שבגיל הזה מקבלים גובה בלי לשים לב, כך גם השתפרה הנגינה שלי. 

מתי הבנתי שאני מנגנת יפה? 

כשהמנצח מכריז על תחרות נגינה ופרס נאה בצידה: כלי נגינה חדש! 

בתחרות, כולן מנגנות אותה יצירה מוסיקלית לפי התור. הזוכה: אני! עכשיו יש לי מנדולה חדשה ומנצנצת. הועברתי אל השורה הראשונה בסדר הישיבה בתזמורת. המעמד מחייב אותי. ביחד אנחנו מובילות נגינה אחראית, חזקה. חשמל בנשמה כשקול ג' מנגן. צליל עמוק עם נוכחות. ואז קיבלתי תפקיד סולו חלומי. 

הכל נשמע אידיאלי, אבל רק בבועת הממלכה שלנו. 

כל זה לא סותר את העובדה שבעולם החיצוני קצת התביישנו בזה. 

כולם ניגנו בחוג אורגנית או בחוג גיטרה. 

לכי תסבירי להם עכשיו מה זו מנדולה... מנדולינה. כלי חריג, מוזר, תמיד צריך להשוות אותו לכלי אחר כדי להסביר מהו. 

תלבושת ההופעות היתה ישנה וכעורה להחריד. כדי להתמודד פיתחנו סוג של הומור עצמי. אנחנו, נגניות התזמורת, לעגנו לעצמנו - על כלי הנגינה, על היצירות שניגנו, על התלבושת... על הכל. נוצרו בדיחות פנימיות שזר לא יבין. 

במקביל, ההצלחה שלנו היתה יוצאת דופן בכל קנה מידה. הקהל אהב אותנו תמיד. הקהל חייך והתרגש, מחא כפיים כשהוא עומד על רגליו, אנשים שרו בקולי קולות. הופענו בתכניות האירוח של דודו טופז ז"ל, דן שילון, מרגלית צנעני, הפילהרמונית, ערוץ הילדים ועוד הרבה. 

כשקיבלנו את פני הגבירים והגבירות שהגיעו מחו"ל לארץ הקודש, ממש בירידתם מהמטוס, חיכינו להם בסוף מסלול הנחיתה. אנחנו רק מתחילות לנגן - והם בוכים מהתרגשות. כשאני כותבת את זה, אני בוכה מהתרגשות. למה? 

כי היינו שגרירות ישראליות, ומעולם לא קיבלנו הרגשה שאנו ילדות או נערות. תמיד בני המנצח אמר שאנחנו נגניות של ממש, ולא תזמורת נוער... וכך הקהל הרגיש. 

חרשנו את כל הארץ בהופעות. תמיד היה מוצלח. אנשים הסתקרנו מהכלי המיוחד, שאלו אותנו שאלות בסוף ההופעה. פרחים לנגנית המנדובס (אני), שכאב לה הגב כל ההופעה מרוב נגינה מאומצת. 

ובגיל 13 אני בחו"ל, במסע הופעות! 

בהמשך חיי, כסטודנטית למוסיקולוגיה, המשכתי את הנגינה וראיתי את הקסם שבמנדולה. הבאתי גם מנדולונצ'לו. אנשי האקדמיה התעניינו. 

ואז הבנתי: המנדולה לא מוזרה. היא מ-י-ו-ח-ד-ת! מעניינת! מסקרנת! 

* 

ואז חזרתי בתשובה. אבל זה לטור אחר... 

היום המנדולה בעבורי היא... כמוני. מדברת בהרבה שפות. רב תחומית. המנדולה היא כלי להבעה של כל סוגי המוסיקה. זה מסע יפהפה! 

בשעה אחת אני רוכבת על גלי ההשראה, ועם הדמיון אני נוסעת במסע עולמי. סולמות מזרחיים, מוסיקה יהודית, שירי ילדותי, שירים ישראליים משנות ה-80 ומוסיקה מקורית.  

כל אחת מאיתנו היא מיוחדת. לא מוזרה, לא חריגה ולא שונה. יחידה מיוחדת. 

על כל אחת מוטל תפקיד: לקחת צלילים צורמים בחייה ולהוסיף להם את הצלילים המתאימים שייצרו הרמוניה נהדרת. זו שירת חיינו. בהצלחה!