רחל בולטון: מפתיל קצר לתעצומות נפש

גם מי שלא שמע מעולם על פועלה ולא הייתה לו היכרות מוקדמת עם רחל בולטון (62), אשת עסקים ותיקה ומשגשגת מכפר חב"ד, מבין במפגש הראשון איתה שמדובר באישיות יוצאת דופן. בעיקר לאחר ששומעים אותה מדברת, מתעורר רצון לשמוע עוד, להבין מי היא וכיצד צמחה והגיעה למה שהיא היום.

כמו בחייהם של רבים מהחוזרים בתשובה, אפשר לחלק את חייה של בולטון לשניים - חייה החילוניים וחייה הדתיים. אך בין שניהם עובר כחוט השני מרכיב חשוב: אופייה הדומיננטי והפעיל. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא בתזוזה, צמאה לידע ומתעניינת בקשת מגוונת של תחומי חיים. היא למדה מנהל עסקים, שיווק ופרסום; עבדה כדירקטורית "אפריקה ישראל"; במשך כעשור ניהלה את מחלקת ההפקה של צעירי חב"ד, והקימה את משרד הפרסום "בולטון פוטנציאל, המצליח מאוד בתחומו, ואשר דורג לפני כמה שנים במקום הראשון ע"י יפעת תקשורת. לפני כשנה וחצי מכרה אותו בכדי להתפנות לסדנאות והרצאות רוחניות. גם כלי התקשורת החילוניים תיעדו את המהלך. "סביר מאוד להניח שהשם הזה לא אומר לכם כלום, אבל עבור ציבורים גדולים - מדובר בחלוצה", נכתב באתר החדשות ynet, "בעיני רבים, היא זו שהניחה את היסודות לעולם הפרסום החרדי המודרני". מרשים. אך כיצד השתלבו בחייה הגשמיים גם דת ואמונה?

בולטון נולדה לתוך חיים חילוניים וחונכה בקיבוץ בגליל. היא זוכרת את עצמה כאדם "מחפש", אך לא ידעה להגדיר אחר מה. היא רק ידעה שהיא רוצה להגיע למקום בו תרגיש בבית. לכן המשיכה לנבור בחיים. בבחרותה שירתה שבע שנים בצה"ל, ותיארה כיצד בזמנה הפנוי נמשכה למה שקראה בזמנו כ"רוחניות". אכן, יש סיפוק ותחושת עילוי כשקוראים ספר טוב, כשלומדים משהו שמרחיב את האופקים וכששומעים הרצאה ומחכימים, אך בולטון הרגישה שיש משהו נוסף, נסתר מעיניה, שבו היא מעוניינת: שלמות. היא ניסתה גם שיטות מענף הזן בודהיזם, ואף עשתה מדיטציות שגרמו לה כמעט לחשוב שזה מה שחיפשה. לימים תיארה כי "בטכניקות הללו היו סממנים של עבודה זרה, הקרבה לתמונה, והשתחוויה למורה, ולמרות שלא הייתה לי אמת אחרת שסתרה נקודות אלו, הן נראו לי כשליליות ולא הייתי מוכנה לקבלם". כדי להתעמק בדברים למדה קבלה, המשיכה ללימודי יסודות היהדות, והגיעה בסוף לחסידות חב"ד.

כיום בולטון במיטב שנותיה, ובעוד שיש נשים בגילה שחושבות על פנסיה, נדמה שעבורה זה כלל לא רלוונטי. אין לה רגע דל. היא עוברת מכנס נשים למשנהו, עולה פעמיים בשבוע לשידור בתוכנית "עניין משפחתי" ברדיו קול חי, לומדת כיצד לטפל בנפש בהיבט חסידי בבית ספרו של הרב יצחק גינזבורג "תורת הנפש", ומעבירה סדנת נשים מצליחה בשם "תעצומות". בחייה האישיים היא רעיה, אם לארבעה ילדים וסבתא לעשרה נכדים. היא כל כך עמוסה עד שאת יומנה האישי מנהלת כלתה לוטם. היא מתאמת עבורה כמעט את הכול - מסדנאות ועד שיחות טלפון, אותן מנהלת במהלך נסיעותיה ממקום למקום. אך למרות העומס, יש תחושה שבמקום שבו היא נמצאת באותו רגע היא נוכחת, ולא רק נמצאת בגופה. וזה אולי סוד הקסם שלה; היא פעילה מאוד, ובה בעת מאוד יציבה ומרוכזת במעשיה.

היום נמצא אותה מספרת רבות על ה"מתנות" שאיתן הגיעה לעולם, ואלו הן הכעס והפתיל הקצר. אך בשלב מסוים, לפני כ-13 שנים, הבינה כי ה"מתנות" הללו יוצרות חסימה בתקשורת עם משפחתה, ושהיא רוצה שביתה יראה וירגיש אחרת. תובנה זו הייתה לציון דרך, והיא החלה בעבודה עצמית. "השינוי היה מציל חיים", אמרה. שש שנים אח"כ החלה לפתח את שיטתה. "בכל דרכי הרוחנית למדתי, חוויתי והשתפשפתי. זה כנראה נועד לכך שאדריך נשים ולא ידעתי את זה", שיתפה, "תמיד הרגשתי שאני מבינה אנשים ויכולה להגיד משפט שמעצב מציאות חדשה אצל מישהו, אבל עוד לא ייחסתי לזה חשיבות של ממש. הבנתי את זה רק כשהצלחתי עם השינוי בעצמי". כשהבינה שהדבר שנמצא אצלה ביד הוא דבר גדול שיכול לגרום לנשים רבות לשנות את חייהן גם כן לטובה, מכרה את חלקה ב"בולטון פוטנציאל" ופנתה לנתיב אחר - לסדנת "תעצומות". שם היא מלמדת כיצד יכולות נשים לדעת לשמוח במה שהשם חנן אותן, גם אם זה לא מה שלדעתן טוב עבורן. "השם לא נותן לי את כל מה שאני רוצה", היא מטיפה בחיוך, "אבל הוא כן נותן לי את כל מה שאני צריכה".

איך היית בתור חילונית?

"הייתי די אאוטסיידרית, מחוץ לתמונה. צמחתי בשנות ה-70, בתקופה שהתחילו פה בארץ נערי הפרחים, ולא התחברתי לכל זה. תמיד שמרתי על עצמי לא לאבד שליטה. כשחזרתי בתשובה לקח לי שנה להחליט שאני רוצה לקיים תורה ומצוות, וברגע שבחרתי - קיימתי את זה מהרגע להרגע. לא התווכחתי כי לא חזרתי בתשובה בשביל אף אחד. חזרתי בתשובה בשביל אלוקים, ומי אני שאתווכח איתו?".

יש משהו בחייך החילוניים שאת מתגעגעת אליו?

"התגעגעתי לתרבות ולאומנות, למוזיאונים, לספרים, לתערוכות. מאז שהייתי חילונית אהבתי את זה, זה בנפשי. אבל כל מה שהתגעגעתי אליו - פתרתי את זה בכך שחזרתי לכל אלה בגרסה הכשרה".

האם מתחילת דרכך בתשובה רצית להשתייך לתנועה מסוימת?

"לא. ידעתי שחרדים זה קהילה, ורציתי קהילה. במשך שנה הסתובבתי בקרב הליטאים. הכרתי עוד סוגים של חסידויות, ובסופו של דבר בחרתי בחב"ד כי זה הכי התאים לי. מאוד התחברתי לאהבת ישראל שחב"ד מפיצה".

יש רב או רבנית נוספים מלבד הרבי מליובאוויטש שאת מתחברת אליהם?

"בוודאי. לכל אחד בחב"ד יש משפיע או משפיעה. המשפיעה שלי היא הרבנית מרים סברדלוב שחיה בניו יורק, איתה אני מתייעצת בצמתים של החיים שלי. אני גם מאוד מתחברת לרב יצחק גינזבורג, שהוא רב משפיע. גם לרב יוסף גינזבורג, שהוא פוסק. איתו אני מדברת על כל ענייני הלכה".

איך היית מגדירה את עצמך?

"אני לא מרובעת. אני אישה מורכבת, אש ומים. במידה מסוימת אני מאוד שמרנית, ובמידה מסוימת מאוד פתוחה. אני דואלית מאוד. אני מאוד גשמית ומאוד רוחנית. באותה נשימה. אם אני מכירה מישהי מאוד רוחנית - מיד יש לי שפה איתה".

איך נראה יום בחייך?

"אני משכימה קום, מתפללת, פעמיים בשבוע מתעמלת במכון כושר לנשים, מעבירה את הסדנא, מתארחת ברדיו, מרצה, לומדת, מבשלת, אופה, אני קוראת חמישה ספרים ביחד. חוץ מזה אני קשובה לבעיות של אנשים שונים, לילדיי, לבתי, לנכדיי, לחתני וכלותיי".

איך את מוצאת זמן לכל זה?

"יש לי זמן כי אני לא מבזבזת את הזמן. אני לא מדברת בטלפון שיחות סמול טוק. אני כמעט לא גולשת באינטרנט, ולא מבזבזת את חיי על כלום. אצלי במקפיא יש בצל מטוגן, שום כתוש מומלח, לימונים סחוטים, הקמח תמיד מנופה והכול מוכן לשימוש, וכשאני צריכה לבשל אני מתחילה מיד. אני לא אישה נחה. אני עושה המון דברים ואני גם כל הזמן מאוד סקרנית לחיים! מאוד סקרנית לדעת, לשמוע, ללמוד, לחוות. אנשים יכולים לבזבז חצי בוקר בלי לעשות כלום, אני צריכה להיות חולה בשביל זה, חס ושלום".

איך את מחזקת את עצמך ברוחניות?

"קודם כל אני מדברת הרבה מול נשים, וכשאני מולן - אני מקשיבה לעומק שלי בפנים. מעבר לזה אני לומדת, קשובה להמון שיטות ודרכים, קוראת המון. אני כמעט ולא קוראת ספר שאין בו הגות פילוסופית, חשיבה או פסיכולוגיה. והכול כמובן סביב האמונה".

איך היית אומרת שהיהדות שינתה את חייך?

"היא נתנה לי את המתנה הכי גדולה בחיי - לחיות עם אלוקים. וזאת זכות ענקית. כך גם לגבי היכולת לחבר את העולם הזה עם מציאת האלוקים בתוכך. זה חלק מהסדנא שלי; יש נפש בהמית ונשמה אלוקית. וככל שהנפש הבהמית - כלומר האגו - גדולה יותר, ככה היא מצלה בצל ענק יותר על הנשמה האלוקית. כלומר, צריך לצמצם את הנפש הבהמית, לעשות יש מאין, לעשות את הנפש הבהמית לאין כדי לראות את היש האלוקי, כדי לראות את אור השם. וזה מפחיד, כי מאז שהאדם מכיר את עצמו - זה דרך הנפש הבהמית, ונראה לו שאם הוא לא יהיה זה שיחליט או ירצה או יעשה, אז אנשים ינצלו אותו או ייקחו ממנו או יפגעו בו; ויש מילה שאני מלמדת: "לאפשר". אני מבקשת לאפשר לפגוש את הקדוש ברוך הוא, לאפשר לתת לו לתת. זה אומר לא לשלוט, לא לדעת, לא בהכרח תמיד להיות בוודאות, לאפשר. להיות במקום המאפשר זה רק באמצעות כניעה".

איך דבר כזה יבוא לידי ביטוי בחייך?

"אני יכולה לפנות לשמיים ולהגיד לקב"ה: כן, אתה יכול לעזור לי שסדנת תעצומות תפרוץ בעולם. זה לא אומר שאני לא אנסה. אבל אם זה לא בדיוק הולך, אני עדיין יודעת שהשם לא רוצה שזה יקרה בדרך הזאת. אולי זה צריך לקרות בדרך אחרת".