איך אפשר להעיר לילד בלי לכעוס עליו?

איך מסתדר שיח פתוח ונעים עם ילד להצבת גבול, בלי שאני מאפשרת לו לעשות מה שהוא רוצה? לדוגמא כשאומרים לילד "למה עשית?", זה נשמע ממקום מאשים, ואז הוא לא ירצה לשתף פעולה. ואם אני אשאל אותו "מה קרה, חמודי?", אז אשמע רכה מדי. איך אוכל להציב אחר כך את הגבול אם יהיה צורך בכך?

את שואלת שאלה טובה מאוד. ורציתי לשאול אותך, מה משנה חומרת המעשה שהילד עשה, לתגובה שלך כאמא?

שיח וקשר תקין ואוהב בין הורה לילד הוא שיח של בירור - שיח שמגיע ממקום של אמון ואם זה מגיע משם, אין שום סיבה להגיב בכעס, בצעקות ובתוקפנות.

הסיבה שאנחנו כהורים כועסים, צועקים וכו', היא כי אנחנו מאמינים שהילד עשה בכוונה, או ממקום של זלזול, או שלא אכפת לו וכדומה. בקיצור, ממחשבות רעות שמייצרות רגשות קשים ולא נעימים, ואנחנו מגיבים משם.

כאשר את, כאמא, באה נקיה מול הילד, את יכולה לעשות זאת ממקום של אמון מלא, והשיח מצוין. ואם מגיע עונש או גערה - אז הילד יקבל. אבל לא לפני כן.

בשיטת "אימהות מודעת" אני מלמדת כיצד להגיע נקיה - כלומר בלי להיות מנוהלת מרגשות וממחשבות רעות, אלא מתוך שכל ברור. כאשר ילדים מקבלים גבולות נכונים, הם משתפים פעולה, כי הם נותנים אמון בהורים שלהם – זו בעצם התוצאה.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)

* * *

אני בת 54, נשואה, עם שלושה ילדים וחמישה נכדים. אני מרגישה תחושת עצבות ולאות בלתי מוסברת. מבחינה שכלית אין לי תשובה או הסבר מניח את הדעת לחוויה הזו - יש לי בית, בעל ובריאות, ובכל זאת חשה מועקה פנימית תמידית. אשמח להבין מדוע זה כך?

נראה שהניסיון לתלות את העצב בתנאים החיצוניים לא צלח. את מציינת כי כשאת בוחנת את התנאים מסביבך את לא מוצאת סיבה לעצבות ולמועקה.

הסיבה הפשוטה לכך היא - שבאמת אין סיבה לעצב.

העצב איננו תוצאה ישירה של התנאים החיצוניים מסביבי, בין אם הם טובים ובין אם הם אינם. גם תחושת השמחה הפנימית איננה מושפעת מהמציאות הרוחשת סביבי, שכן אם כך היה הדבר, הרי שהיית חשה כעת שמחה, כי המציאות סביבך, כפי שציינת, חיובית עד למאוד.

אם כך, העצב והשמחה שורשם ממקור אחד, והוא: המחשבה.

האדם העצוב מתנהל באופן אחיד מול כל תרחישי חייו. הוא חי תחת צער, עצב ותסכול מתמשכים.

לא האירוע הספציפי ולא תנאי הסביבה מעלים בו עצב, אלא חשיבתו הבסיסית על המציאות הרוחשת סביבו. לעומתו, האדם השמח מתנהל כל העת מתוך תחושה חיובית פנימית, המאפשרת לו להיות שמח גם כשאין לו סיבה טובה לכך, בדיוק כשם שהעצוב עצוב, גם כשאין לו על מה.

אם כך - שמחה ועצב אינם קשורים בתנאים הסביבתיים, אלא באופן בו אני בוחר לראות את שקיים סביבי. ברור לכל שחשיבה אמיתית, חיובית ונכונה, תעניק לחייך חיות ואופטימיות נפשית בכל זמן ומצב, ותאפשר לך לחוות ביתר שאת את הטוב הקיים סביבך.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

אני אמא לשלושה ילדים, בת 33. נמצאת בתקופה האחרונה הרבה מאוד בבית, עסוקה מאוד אך גם לחוצה, וזה גורם לי לאכול הרבה יותר מכפי שאני רגילה. מה הנקודות החשובות שעליהן אוכל לשים את הדגש על מנת לשמור על המשקל ולא להמשיך לאכול ולעלות במשקל?

הדבר הראשון והחשוב ביותר: סדר יום. גם אם לא יוצאים לעבודה או ללימודים או לכל מסגרת אחרת, חשוב לקום בבוקר בזמן קבוע, להתארגן ולארגן את היום, ליצור סדר יום ושגרת בית שתסדר לך את הראש, שתדעי בכל שעה משעות היום מה את עושה ומתי את אוכלת, מה שמוביל לדבר החשוב הבא: ארוחות מסודרות. חשוב מאוד שחלק מסדר היום הקבוע יכיל גם ארוחות מסודרות ומתוכננות מראש, על מנת להימנע ממחשבות על אוכל כל היום. ארוחות מסודרות מאפשרות אכילת ארוחות מתוכננות שיעזרו לך גם להירגע וגם לשמור על המשקל. ארוחות מסודרות צריכות לכלול 3 ארוחות ביום ועוד 2 ארוחות ביניים, ויכילו: ירקות, חלבון בשרי או צמחי, כגון קטניות או סויה, ופחמימות מלאות, כגון אורז מלא, קינואה או חיטה מלאה.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)