רמזים בתנ"ך: קבלו הוכחות מוחצות לתורה מן השמים

צפנים ורמזים בתנך

מסרים רבים רמוזים בתורה בדרכים שונים, כגון ראשי תיבות וסופי תיבות וגימטריות ודילוג אותיות. רבי משה קורדובירו, מחשובי מקובלי צפת במאה ה-16, ציין בספרו "פרדס רמונים" בשער הצרוף: "ידיעת סודות תורתינו הקדושה הוא על ידי הצירופים, והגימטריאות, והתמורות, וראשי תיבות, וסופי תיבות, ותוכי תיבות, וראשי פסוקים, וסופי פסוקים, ודילוג אותיות וצרוף אותיות".

גימטריה

בגימטריה נעשה שימוש נרחב לגילוי משמעויות נסתרות בתנ"ך.

על הפסוק "וישמע אברם, כי נשבה בן אחיו; וירק את חניכיו ילידי ביתו, שמונה עשר ושלש מאות, וירדוף, עד-דן" (ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ד) נאמר בברייתא כי 318 חניכיו ילידי ביתו אינם אלא אליעזר עבד אברהם לבדו, שהרי אליעזר = 318 בגימטריה. בפירושו לפסוק זה אברהם אבן עזרא מותח ביקורת על פרשנות זו ומציין: "וחשבון אותיות אליעזר דרך דרש, כי אין הכתוב מדבר בגימטריא, כי יכול יוכל הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע, רק השם כמשמעו".

מהפסוק "עד מלאת הימים אשר יזיר לה', קדוש יהיה" (ספר במדבר, פרק ו', פסוק ה') נלמדת ההלכה (מסכת נזיר, ה', ע"א) שנזירות שלא נקבע אורכה נמשכת 30 יום, כערכה של המילה "יהיה". הרא"ש, בפירושו שם, מזכיר את העובדה שפרט זה הוא הלכה למשה מסיני, ורק נסמך על הפסוק כרמז.

על דברי יעקב אבינו: "עם לבן גרתי" (בראשית, לב, ה) אומר רש"י: "גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי". פירוש זה מיוחס לרבי משה הדרשן.

על דברי אחשוורוש להמן במגילת אסתר: "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך", מפרשים התוספות (מסכת מגילה יג/ב): "גימטריא דהכסף עולה הע"ץ, רמז לו שיתלה עליו" (כלומר הכסף = 165 = העץ).

רש"י נמנע כמעט לגמרי משימוש בגימטריות כפירוש. הרמב"ן קבע בהקשר זה כי רק גימטריות מסוימות אמיתיות, הן נמסרו למשה בסיני, ומטרתן היחידה - לסייע בזכירת עניין שנאמר בעל-פה. לעומתם רבי יעקב בן אשר, בספר פרשנותו לתורה -המכונה "פירוש בעל הטורים", עושה שימוש נרחב בגימטריה, ונמצאו בו למעלה מ-600 מקומות, שבהם הוא מפרש באמצעות גימטריה. המחבר מתאר פרשנות זו כ"מעט פרפראות וגימטריות וטעמי המסורות, להמשיך הלב" והיא משמשת כמבוא לפרשנותו המקיפה לתורה.

א"ת ב"ש

בספר ירמיהו נעשה שימוש בצופן אתב"ש: "ומלך ששך ישתה אחריהם" (ירמיהו כה כו), "...אל ישבי לב קמי רוח משחית" (ירמיהו נא א). "ששך" היא "בבל" בצופן אתב"ש, ו"לב קמי" היא "כשדים".

אנגרמה

אנגרמה נרמזת בתורה עצמה, בפסוקים כגון "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (ספר בראשית, פרק ו', פסוק ח'); "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'" (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק ז'). אף המדרש הולך בדרך זו, ואומר "הוא נבל הוא לבן", כלומר יוצר הקבלה בין לבן לנבל על פי האנגרמה הקושרת את שמותיהם.

מרתק - הרב זמיר כהן ופרופ' אליהו ריבס על הצופן התנ"כי:

דילוגי אותיות

מסרים שמתגלים ע"י דילוג אותיות, ידועים כיום תחת השם "הצופן התנכ"י". על ידי דילוגי אותיות במספר קבוע, בפסוקי התנ"ך, ניתן לגלות מסרים (תיבות או משפטים שלמים) שטמונים בתוך הפסוקים, באופן שתיבות אלו מעבירים מסר מובן, שפעמים רבות מתאימים בדווקא לפסוקים שבו מופיעים.

בעידן המחשבים, התאפשר יותר לחפש אחר רמזים אלו, ופותחו תוכנות מיוחדות לכך.

עובדה זו היתה ידוע כבר לקדמונים, ובזוהר הקדוש כבר מצינו השימוש בדילוגים לגילוי סודות הטמונים בתנ"ך. (כן ביאר הגר"א בביאורו לתיקנו הזוהר דף ח ע"ב בדפוס עם ביאור הגר"א).

רבינו בחיי בבראשית  (פרק ב' פסוק ב') כבר דיבר על מילה מוצפנת בתורה ע"י דילוג של 42 אותיות. ומוסיף וכותב: "והמשכיל יבין, יוכל להבחין, כי אין זה דרך מקרה". גם בספר "הברית" מוזכר הצופן בדילוג אותיות, וכתב שם שהביא זאת "למען דעת שאין דבר למעלה ממעלת תורתינו הקדושה, עד שכוללת ורומזת לכל הדברים הנזכרים ונעשים בכל העולמות כולם, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא".

שיטת דילוג שונה מיוחסת לרמב"ן. בעקבות ויכוח שהיה לו עם תלמידו המומר אבנר מבורגוס, ששאלו: אם אכן כל דבר רמוז בתורה - היכן הוזכר הוא, אבנר. כתשובה הביא הרמב"ן את הפסוק "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" (דברים ל"ב, כ"ו) - אות שלישית בכל מילה.

ואולי מדובר במקרה?

שלושת המדענים: ד"ר דורון ויצטום (דוקטור לפיזיקה בהשכלתו), המתמטיקאי פרופ' אליהו ריפס, וד"ר יואב רוזנברג פרסמו בשנת 1994 בכתב העת המדעי "סטטיסטיקל סיינס" (Statistical Science) מאמר בשם "רצף אותיות במרחק שווה בספר בראשית". המאמר הוכיח בדרכי מחקר מדעי, שלא יתכן שתופעה זו תתקבל באופן אקראי, כך שבהכרח שהתנ"ך הוא ספר אלוקי וכי התורה - מן השמים היא, ובשר ודם לא יכול היה לכתוב ספר כזה, עם הצפנות ורמזים לאירועים עתידיים.

בדיקת דילוג אותיות ע"י מחשב גם בספרים שאינם התנ"ך, למשל "הברית החדשה", ובהם לא נמצאו גילויים בעלי משמעות כפי שבתנ"ך. כמובן בכל ספר ניתן למצוא כמה מילים ע"י דילוג, עפ"י הסטטיסטיקה, אבל לא צירוף רב של מילים ארוכות שמעבירות מסר ברור שקשור לנושא של הטקסט, זו תופעה שמצויה רק בתנ"ך. ניסיונות חוזרים ונשנים נעשו כדי למצוא ממצאים כאלו בספרים אחרים שאינם ספר התנ"ך, ואולם הממצאים היו רק בהתאם לצפוי סטטיסטית ולא מעבר לכך.

"צמרמורת חלפה בגבי" - הרב זמיר כהן על הצופן התנ"כי. הרצאה משנה חיים. צפו:

דוגמאות לצפני התנ"ך

מספר דוגמאות של ממצאים על צפנים בתורה בשיטת דילוג אותיות:

אסון מגדלי התאומים

צופן זה התגלה ע"י פרופסור אליהו ריפס. נעשתה בדיקת מפגש הביטויים "התאומים" עם "מגדלי" במפגש הקרוב ביותר בתורה. פרופ' ריפס מצא כי המילה "מגדלי" יוצאת מתוך תיבות "למות שם" שבפסוק. כמו כן מתגלה כי מילה בודדת מחברת בין "מגדלי" ל"התאומים" מילה זו מתחילה באות "ל" של הדילוג מגדלי ועוברת דרך האות "ה" של הדילוג "התאומים", והמילה היא: "לעיניהם" - מה שיתכן ורומז לעובדה שכל ארה"ב חזתה את האסון בעיניה דרך מסכי הטלוויזיה. עוד ביטויים מופיעים בקירוב מקום: המילה "מטוס" והמילה "הפיל" מצטלבות ביניהן כאשר מתחת להצטלבות מופיעה המילה "פעמיים". (2 מטוסים, 2 בניינים). הפרופסור מציין שחיפש במחשב רק את המילים שהיו "מילים מפתח" בעיתונות למחרת האסון.

פטירת הרב שטיינמן

לאחר פטירתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל נמצא בפסוק המהווה ביטוי למנהיגות תורנית בעם ישראל: "וארון ברית ה' נסע לפניהם". יצוין שבתלמוד מסכת יומא דף ע"ב, תלמיד חכם מכונה בשם "ארון הברית", כיוון שהתורה שמורה בתוכו כמו שהיה בארון הברית שהיו מונחים בו לוחות הברית וספר התורה שכתב משה רבינו.

בצופן זה נמצאו בקרבת מילים ביטויים נוספים, ביניהם שמו: אהרן יהודה ליב שטיינמן. שם אביו: נח צבי. שם ספרו: אילת השחר. תאריך לידה: יד חשון תרע"ה. תאריך הפטירה: כד כסלו תשע"ח. ארץ לידתו: רוסיה. מקום פעילותו: בני ברק.

אסון מיאמי

האסון הנורא שהתרחש במיאמי, כאשר בנין דירות קרס וקבר תחתיו את מאות דייריו – מרומז בתנ"ך בספר ויקרא, החל מפרק ד', בפסוקים העוסקים בענין קרבנות ציבור, נושא שמתקשר באופן ישיר עם אסונות שפוקדים אנשים צדיקים, שבאים לכפר על כלל ישראל.

במרכז הטבלה, בדילוג 900 אותיות, מופיע ברצף אחד את המילים: "מוות במיאמי", וליד זה, באותו דילוג בדיוק, מופיעה המילה ''בנין'', כאשר מהאות נו''ן של המילה ''בנין'' יוצאת המילה ''נפל''. וכן המילה ''קרס'' עוברת מעל המילים ''בנין נפל''. כן מופיעות בצופן ומופיעות בצופן גם המילים: אסון, בארה''ב, מתים, מתים! כן מופיעה המילה "ישנים", המרמזת על כך שחלק גדול מקרבנות האסון ישנו בעת הקריסה. בצופן מופיע גם תאריך האסון: תמוז תשפ''א.

דבר מעניין מאוד בצופן זה, שמופיעות שלושת המילים הידועות על פי הסוד שכל אחת מהם היא בגימטריא 136, והם: ''קול'', ''צום'', ''ממון'', אשר כידוע מילים אלו מסמלות את שלושת הדברים שצריכים לעשות כדי למנוע גזירות קשות מעל עם ישראל, והם: תשובה (צום), תפילה (קול), וצדקה (ממון), שמעבירים את רוע הגזירה. ועובדה זו מצמררת, מפני שמספר הדירות שהיו בבנין שקרס במיאמי, הוא 136.

אסון מירון

אסון מירון מרומז בתנ"ך בפסוק מפרשת וילך: "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". סופו של פסוק זה הוא הרשום בשער הכניסה לציון הרשב"י במירון, כיוון שסופי התיבות שלו הם יוחאי, על שם אביו של רשב"י. זהו פסוק מיוחד, שבא לחזק אותנו על הצרות שיפקדו אותנו באחרית הימים.

בפסוק זה נמצא צופן המדבר על האסון במירון, שמתחיל בפסוק הזה, ומסתיים במילה "אלמנה" כפי שנראה בצילום, על המילים "הר-מירון" מופיע, באותו דילוג בדיוק, מילה של נחמה לעם הכאוב: "נחמו" (כלשון הפסוק "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם").

בצופן זה מופיעים התאריכים תרע"א ותשפ"א, שהם שתי השנים בהם אירעו אסונות מחרידים בציון הרשב"י בעת ההילולא, וכן המילה: "מיתים".

אסון אולמי ורסאי

אסון אולמי ורסאי מופיע בתנ"ך בדילוג של 2370 אותיות מגלה את הביטוי "אולם עדיה" וההמשך מפתיע לא פחות – "אהלי מרמה". אכן, הספור המשפטי סביב התפעול הבלתי חוקי של האולם בהחלט מסתדר עם כנוי כזה.

בתחתית הטבלה כתובה המילה "יבנה" (מסומן בירוק) בדילוג של שלוש אותיות אחורה. מצד שמאל מופיע הביטוי "התאורה" בדילוג של 2370*3=7110, כלומר: בהכפלת המרווח בין הביטוי "אולם עדיה אהלי מרמה" (2370) ברווח של המילה "יבנה" (3) מתגלה המילה "התארה".

בתוך הטקסט מופיעים המילים "חרבו" ו"עמודי" (מסומנים בורוד ובירוק). המילים "מתמלא" ו"דם" נקראים אף הם מתוך הטקסט. (מסומנים בצהוב). בסך הכל, מתקבל הביטוי "אולם עדיה מתמלא דם -- חרבו עמודי התארה".

לסיכום, אלו דבריו של המקובל רבי משה קורדובירו ז"ל כתב בספרו "פרדס רימונים": "ידיעת סודות תורתנו הקדושה הוא ע"י הצירופים והגימטריות והתמורות וראשי תיבות וסופי תיבות ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודילוג אותיות וצירוף אותיות. ועניינים אלו נשגבים ונעלמים וסודם נשגב ואין בנו כח להשיגם לרוב העלמם כי יתחלפו עפ"י דרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית ועל זה נאמר ארוכה מארץ מידה". (דף סח ע"א).

הרב מאיר מאזוז בספר "ארים נסי" על מסכת יבמות כותב שגם על זה התכוון הרמב"ן בהקדמתו לפירוש התורהר במה שכתב "כי כל יקר וכל פלא, כל סוד עמוק וכל חכמה מפוארה, כמוס עמו (כלומר בתורה) באוצרה, ברמז בדיבור בכתיבה ובאמירה".

הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל בהסכמתו לספר "והכל אמת" כותב שהצפנים בתנ"ך שנתגלו ע"י המחשב, הם ראיה מוכחת שתורה מן השמים.

תורת ישראל, הספר שהנחיל לאנושות את הערכים האוניברסלים ששינו את פני העולם. הספר שניתן באש בקולות ובברקים לעם שלם שהיה נוכח במעמד הר סיני. מה מקורו? מי כתב אותו, ומהו סוד עוצמתו לעומת ספרים אחרים? כל זאת בהרצאתו המרתקת של הרב זמיר כהן:

לרכישת תוכנת הצופן התנ"כי בהידברות שופס, לחצו כאן.