סיפור המוות הקליני שזעזע את המגזר: "בשמיים לא מוותרים על שמיעת לשון הרע"

אסתר ליכטנשטיין נולדה בבית חרדי שבו הכירו וידעו היטב את איסור לשון הרע, ואף הקפידו עליו. "אבל היו לי כמה טעויות", היא מודה ואומרת, רגע לפני שהיא חושפת את החלום המדהים שבו סבתה נגלתה לאחיה, ומסרה לו כמה צריך להתחזק ולדייק עוד ועוד בזהירות ובשמירה על מצווה זו, כמו גם על מצוות הצניעות.

 "ברוך השם לא דיברתי לשון הרע, אבל היו לפעמים דיבורים ששמעתי, ולמעלה בשמיים לא מוותרים", היא אומרת ומתחילה לספר על הרגע שבו הכל התחיל, אחד מימי שני, בהם הרגישה ליכטנשטיין רע בצורה קיצונית. "זה הלך ונהיה רע עד שביום שישי כבר הרגשתי רע מאוד. הרגשתי שזה היום האחרון שלי", היא אומרת. 

היא התקשרה לרופא, והתייצבה במרפאה שלו, תחילה אצל האחות - שם שמעה אותה אומרת משפט שזעזע אותה. "האישה הזאת כבר לא תישאר בחיים", אמרה האחות לאחד הנוכחים במקום. דקות לאחר מכן ליוותה אותה האחות לביתה. "הרגשתי מלאכים איתי ביחד, וה' עזר לי. הדלקתי נרות שבת ואחרי הדלקת נרות, אני מרגישה את מלאך המוות, היצר הרע, בא לקחת אותי לעולם הבא".

בנקודה זו מתחיל באסתר דיאלוג פנימי בין היצר הטוב ליצר הרע, וכך היא מספרת על מלחמת הקולות שהייתה בתוכה. "היצר הרע הוא רשע שרוצה לעשות לנו הרבה ניסיונות קשים ואחר כך הוא בא לקחת אותנו מהעולם הזה מתוך כזו שמחה שיש לו. איך? למה לשמוע בקולו? יש לנו עוד יצר טוב. יצר הטוב, למה לא לשמוע בקול יצר הטוב? האמת היא שאנחנו בעולם מלא בנסיונות, בגשר צר מאוד. צריך לחשוב בשביל מה באנו".

לדבריה, לפני החלום שחלמה נהגה לצאת לרחוב כשכולה מקושטת בתכשיטים מושכי עין. "לא ידעתי שזה אסור".

הסבתא באה בחלום והודיעה: "'תגיד לאסתרק'ה שיקרה לה אסון חזק ונורא'"

במהלך סעודת השבת היא קמה מהשולחן, יצאה לכיוון הסלון - והתעלפה. "הספקתי להגיד קריאת שמע לפני שהתעלפתי חזק", היא אומרת. 

זה היה הרגע שבו ראתה את עצמה בעולם הבא. "ראיתי אור גדול של השכינה הקדושה, הקדוש ברוך הוא. ופתאום שמעתי בכי חזק ונורא. הראו לי איך שהשכינה בוכה חזק ונורא, יומם ולילה. היא רוצה להביא את בית המקדש, היא מחכה לנו למצוות ומעשים טובים, אבל פה אני שומעת בכי של ה' יתברך שהוא בוכה בגלל שאני סובלת. הבכי של ה' חזק, כואב הרבה יותר לשמוע את הבכי של ה', איך שהוא בוכה. אבא שלנו בוכה על כל עבירה ועבירה שאנחנו עושים. למה מגיע לו? למה אנחנו רוצים את הטוב שלנו ולא לחשוב על ה'?".

עוד היא מספרת שהנשמה ביומה האחרון - מחפשת כל מצווה ומצווה. "המצווה הקטנה ביותר זה טוב בשבילה. זה כמו עולמות גדולים. וכל עבירה הכי קטנה, כמו הכוכבים למעלה בשמיים. אנחנו רואים אותם קטנים קטנים, אבל מה הם למעלה? עולמות גדולים. גססתי וכבר אני בעולם למעלה, עולם לגמרי אחר. אני רואה את עצמי, את הגוף שלי בצד, וברוך ה' הלכתי עם שמלה צנועה ורחבה. אם האישה הולכת בחייה בצניעות, אז היא רואה את עצמה ביום האחרון בשיא הצניעות שלה, ואם היא לא הולכת בצניעות, אז היא רואה את עצמה במצב הכי גרוע. היא מתביישת מאוד בעצמה. הבושות למעלה חזקות מאוד".

מדהים לציין שבבית דין של מעלה, למרות שהראו לה כי היא הולכת עם תכשיטים גדולים, היא לא קיבלה על זה עונש. "ברוך השם, למרות שהלכתי עם תכשיטים וזה היה מושך עין, לא קיבלתי שום עונש כי אמרתי בשבוע אחרון שאני מוציאה את התכשיטים. יצאתי ברחוב עם מחרוזת וטבעות, אבל כשהייתה האזכרה של סבתא שלי בלימי בת משה ישראל שהייתה צדיקה גדולה, היא באה לאח שלי בחלום לאחר שהלך לציון שלה ביום האזכרה, ולמחרת הוא בא ואמר לי: 'הלילה היה לי חלום על סבתא בלימה והיא אמרה לי: 'תגיד לאסתרק'ה שיקרה לה אסון חזק ונורא'".

לדבריה, הסבתא דיברה על איסון שמיעת לשון הרע, כמו גם דיבור לשון הרע וגם על הצניעות - שתי מצוות חשובות ביותר לאישה, שנשים רבות נכשלות בהן. 

"השם עזר לי, ובאה לי מחשבה כזו ואמרתי לעצמי: 'אני מורידה בעזרת השם את כל התכשיטים ברחוב, ורק בבית אני אלך עם תכשיטים'. בזכות הקבלה הזו ירדתי בחזרה לעולם הזה, והראו לי את זה כי כל הזמן צעקתי: 'ריבונו של עולם, הוצאתי את התכשיטים. מגיע לי להמשיך לתקן'. אני לא אומרת שאסור ללכת עם תכשיט עדין שלא מושך עין, אבל תכשיטים שמושכים עין, חלילה", היא מסכמת. 

(הסיפור פורסם בעלון של 'בחגווי הסלע')