נולד לי נכד, וכלתי לא מאפשרת לבני לטפל בו

נולד לי נכד לפני כחודשיים וחצי, ואני מדוכאת מאוד.

כלתי, אמו של התינוק, מתנהגת כאילו זה התינוק שלה בלבד. היא לא נותנת לאביו לטפל בו, כמעט.

בכל פעם שהוא בוכה ובני רץ אליו לטפל בו, היא רודפת אחריו, כאילו הולך להרע לו.

אני לא רוצה להעיר, רק עומדת מהצד ורואה, וקשה לי עם זה מאוד.

* * *

תינוק ראשון מבלבל את הוריו. הם לא תמיד יודעים איך לנהוג. זה הבן הבכור, שעליו לומדים, על גבו נערכים ניסיונות רבים.

כל עוד כלתך יכולה להסתדר בעצמה, ואינה זקוקה לעזרת בעלה, את עתידה לראות את התופעה הזו. ברגע שתזדקק לו בטיפול בתינוק, לא תהיה לה ברירה, והיא תסתגל.

בעצם, השאלה הזו היא כמו כל שאלה אחרת הקשורה ליחסים בין בני זוג.

"למה היא לא נותנת לו לעזור במשק הבית?".

"מדוע היא לא מרשה לו לבחור בגדים לילד?".

יתכן שהטבע שלה שתלטני מדי.

יתכן שמטבעה קשה לה לסמוך על אחרים חוץ ממנה.

יתכן שתמיד הייתה עושה הכול בעצמה, ובעלה, שהוא בנך, לא אמר דבר, כי נהנה לקבל הכול מן המוכן.

אני מציעה לא להתערב. הזמן יעשה את שלו. אם הדבר יפריע לאב, הוא ודאי ידבר אתה על כך.

אלו דברים שלא משתנים בכוח. לא כשאת תתערבי ובדבריך תנסי ליישב, ולא כשהוא ינסה בצורה קשוחה לומר את מה שיושב על לבו.

תוכלי לקוות שאם זה יפריע לו, הוא ינווט מול אשתו את העניינים בצורה הטובה ביותר.

אם לא שאל לעצתך – אל תעוררי את הדובים בעצמך, אבל יחד עם זאת, תוכלי בצורה חכמה לשאול שאלות חכמות, שיוכלו לעזור לשניהם בשיקול הדעת.

כשכלתך תאמר: "וואי, כמה התעייפתי. הוא לא ישן כל הלילה!", אמרי לה: "את קמה בעצמך בכל פעם שבוכה? אם כן, זה באמת קשה... אחרות מבקשות לפעמים מהבעל, זה מקל עליהן" – אולי תתפכח ותאמר לעצמה: "למה, בעצם, שלא איעזר בו?".

כשכלתך תאמר: "אני לא יכולה להכין ארוחת צהרים, מרוב שהוא צורח בלי הפסקה".

שאלי: "יונתן לא יכול לעזור לך ולהחזיק אותו בזמן שאת מכינה?".

השאלות התמימות הללו יכולות גם לגרום לה לחשוב שנית, וגם לתת לו, לאב, להבין שאם הוא באמת חפץ בזה, עליו לגרום לכך שזה יקרה