איך אש ומים יכולים להתקיים ביחד? תמורת 20 שקלים תוכלו לגלות...

יואב היה אדם מתוחכם. הוא היה מסוג האנשים שמוחו תמיד הגה רעיונות מקוריים כיצד לעשות "כסף קל", וכיסיו התפוחים העידו על הצלחתו ועל צלילות מחשבתו.

כך, למשל, באחד הימים הבזיק במוחו רעיון "לגזור קופון" על תיירים.

יואב רכש ראי בסכום סמלי והציבו בלב ים. בשעה ששקעה החמה ויצאו הכוכבים, נעמד יואב בטיילת שליד חוף הים וקרא: "בכוחי לקרוא תיגר על המיתוס שהורגלנו להאמין בו, שאין ביכולת האש והמים לדור יחד. יש בידי לאחד בין האש והמים מבלי שיפגעו זה בזה, ואוכל להראות זאת כעת לכל דורש".

עדת תיירים מסוקרנת הקיפה את יואב. הוא הושיט את ידו ודרש עשרים שקלים מכל תייר שביקש לחזות בפלא.

מובן שהתיירים הנלהבים פתחו מיד את ארנקם ושלשלו לידיו שטרות לרוב. מי לא ירצה לראות מחזה מפעים כל כך?

משתפח הפאוצ' של יואב לשביעות רצונו, הוא הוביל את התיירים אל הגשר שניצב בסמיכות לחוף, והורה להם להמתין שם.

עיני התיירים ליוו את יואב בדרכו אל החוף, שם סידר מספר עצים זה על גבי זה, שפך עליהם חומר דליקה והצית בהם את אש.

"תסתכלו לעבר קו האופק", קרא יואב לעבר התיירים, "מה אתם רואים על פני המים?".

הלסת החוצניקית של התיירים נשמטה לה מטה מטה.

הראי שהציב יואב בלב הים יצר אשליה, שהאש הבוערת על גבי החוף בעצם בוערת על גבי המים...

היה שם פיקח אחד, אבנר, שמיד הבין את תרמיתו של יואב. מיד הבזיק רעיון במוחו כיצד לנצל את המומנטום לגריפת כסף קל.

אבנר ניצל את היעדרותו של יואב והכריז: "תמורת חמישים שקלים אחשוף עבורכם את סודו של הקוסם המהולל".

עדת התיירים הסתקרנה שבעתיים. חיש קל שלפו התיירים את ארנקיהם בשנית ושלשלו ביד נדיבה את השטרות לידיו של אבנר.

משהבחין אבנר שהפאוצ' עמוס דיו, הוא עלה על אופנועו והתניעו, ואחר שהניח את הקסדה לראשו הכריז מאחורי גוו: "תמתינו כאן עד שיעלה השחר, ואז תגלו בעצמכם את התרמית". ופתח בנסיעה.

לתיירים לא הייתה ברירה אלא להישאר ולהמתין. הלוא הם הוציאו כל כך הרבה כסף על הקונץ הזה, אז שלא יחכו עוד מעט?

וכטבעם של תיירים תמימים, הם ישבו והמתינו בסבלנות עד שהשחר הפציע, וכשהשמש שלחה קרניים מלטפות על פני היקום,  הראי שהוצב בלב הים שלח קרן אורה לעיניהם המסונוורות של התיירים,  וחשף את התרמית של יואב.

* * *

לא אחת ממציא לנו היצר הרע ניסיונות בחיים; כאלה שמעמידים אותנו בסתירות ממשיות מול האמונה, ממבועיה אנו חיים.

הרי התפללת - ולא נענית!

הלוא התברכת - ולא נושעת!

הן התאמצת - ולא השגת!

התשובה היא אחת: זאת התורה לא תהא מוחלפת, ושריון אמיתתה לא ייסדק בשל שאלות כאלה ואחרות. מאחורי כל שאלה אמוניות מסתתרת תרמית שטמן לנו היצר הרע, וכל שעלינו לעשות זה לפנות לגורם הנכון שישפוך את האור ויחשוף את התרמית.

זכרו: "ממקום שנגמר השכל - שם מתחילה האמונה!". באמונה תמימה עלינו לזרוק את השכל ולהמתין עד שתזרח השמש, ואז האמת תסנוור בזוהרה.

ועוד דבר. דוד המלך אומר: "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת" (תהלים צ"ב, ג').

הבוקר רומז לזמנים הטובים, המוארים, שבהם תפקיד האדם להודות לה' על חסדו. הלילה רומז על זמנים קשים של ניסיונות וחושך, שבהם נמדדת האמונה של האדם - כמה הוא יציב ונאמן לבורא עולם.

אך השמתם לבכם ללשון הפסוק "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת"? לכאורה היה צריך להיות כתוב "ואמונתי בך בלילות" - שאמונתנו בה' נבחנת ב"לילה"?

אלא ללמדך, שגם בזמנים החשוכים בהם אנו ניצבים מול ניסיונות וקשיים - יש לקב"ה אמון בנו שנוכל לעמוד בניסיונות שהוצבו לנו!

לרכישת הספר "בכל לבי דרשתיך" על הימים הנוראים וחג הסוכות, מאת הרב אברהם יצחק, לחצו כאן.