5 אבני דרך להבין שאין דבר כזה "ביקורת בונה"

כהורים, יודעים כולנו שעלינו לחנך. הבעיה הגדולה היא שלא פעם, במקום לחנך, אנחנו מבקרים ומעירים, וכך, מביאים את הילד לכעוס ולהתרגז, ומגיעים אתו לקונפליקטים.

מה נוכל לעשות כדי שהילד לא יחוש מאוים?

1. אל תשלו את עצמכם שאתם עוזרים בזה לנער שלפניכם – אתם רק פורקים את העול מעל גבכם

לא עוזרים לילד כשמעירים לו הערות, כשמבקרים אותו ללא גבול.

באופן זה רק מרגיזים אותו ומעצבנים אותו וגורמים לו להילחם בנו, לעשות "דווקא" או לטעות מרוב לחץ שוב ושוב.

ילד לא לומד מביקורת, גם אם לדעתנו זו ביקורת בונה.

2. קחו על עצמכם כדבר ראשון – לעצור את מה שעומד על הלשון

אתם כבר רגילים לזה, שהמילים קופצות לכם מתוך הפה. אבל קחו בחשבון שהמילים האלו, שנראה שהן ספונטניות, עדיין תלויות בכם, תלויות בזה שתשחררו אותן.

אז אם אתם השולטים, אמרו לעצמכם: "אני לא משחרר!", "אני לא פורק את המילים האלו".

3. שאלו את הילד לפני שאתם מעירים – אם רוצה לשמוע מה שאתם אומרים

אל תשפכו את כל התכולה שבלבכם על ראשו של הילד, בלי לבקש רשות מהמקבל.

רוצה לשמוע? – אמרו!

לא מעוניין? שתקו!

4. זכרו שעידוד הילד והרעפת המחמאה – חשובים דווקא כשהילד שגה או טעה

אנחנו נוטים להעיר הערות כשמישהו שוגה. איננו שמים לב לכך, שעיקר דברינו מתקבל דווקא כשאנו מרעיפים מחמאות על דבר שהצליח בו.

נכון שלפעמים עלינו לחפש היכן היא ההצלחה, ונדמה לנו לא פעם שכמה שנחפש - לא נמצא, אבל ראו זה פלא, דווקא כשנמצא אותה ונאיר עליה בפנס, נגלה שהיא לא ההצלחה היחידה.

5. סבלנות, זו מילת הקוד – אמנו את עצמכם בה עוד ועוד

קשה לעצור את המילה בעודה באיבה, אבל אם ננהג בסבלנות ובמתינות, נצליח להחניק את המילים הרעות, ואפילו, לאחר זמן, להופכן לטובות ויקרות.

עם סבלנות ואורך רוח – נגיע בעזרת ה' רחוק.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית מנוחה פוקס "5 אבנים - אבני דרך לבית מוצלח ומאושר" לחצו כאן או חייגו למוקד המכירות של הידברות שופס: 073-2221250