הרב יעקב גלינסקי זצ"ל קבר בחייו שניים מילדיו, והגיב באופן שירגש גם אתכם

"סבא, המגיד רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, היה איש מאוד מעניין, עם ניגוד מאוד חזק לכאורה. מצד אחד הוא היה אפוף צרות. מגיל צעיר הוא התייתם בשואה, נדד למרחקים, הועבד בכפייה בסיביר, לאחר מכן התגלגל במחנות פליטים, סבל רדיפות גם בארץ, וגם לאחר שבא אל המנוחה והנחלה קפץ עליו רוגזם של בניו היקרים, שני בנים שכל בחייו", מספר הרב יוסף ברמן לרב אליעזר רוט.

"היו לו את כל הסיבות שבעולם להיות בדיכאון עמוק ומתמשך. אנשים רבים שחוו את המצבים הללו אכן שקעו בדיכאון, אבל הוא לא רק שלא שקע בעצב ובדכדוך, אלא שתמיד היה שמח ומאושר.

"שאלתי אותו: 'סבא, איך אתה מצליח? איך אפשר להתנער מכזה אבל?'

התשובה שהשיב הסב הגדול מהממת: "ענה לי סבא ברוב חכמתו תשובה ניצחת ומלאה אמונה פשוטה ותמימה. 'הקדוש ברוך הוא הציל אותי מגיא צלמות, זיכה אותי לשאת אשה, להקים בית ולהביא לעולם לא פחות מ-13 ילדים. אני שואל אותך נכדי היקר, אם היה הקב"ה נותן לי 'רק' 11 ילדים, הייתי בא אליו בטרוניה? אם שני בני אלו לא היו נולדים בכלל, היתה לי סיבה לכעוס על הקב"ה חלילה? בוודאי שלא. 11 ילדים זה בהחלט מספר מכובד לכל הדעות, זאת משפחה לתפארת.

"בא הקב"ה והוסיף לי עוד שני אוצרות יקרים על אותם 11, הוא נתן לי שני ילדים נוספים, צדיקים ויראים, ילדים שאהבתי אותם אהבה עזה והחיו את נפשי ממש", ממשיך האב, ששכל את שני בניו, להסביר את משנת חייו.

"אז בגלל שהם ניתנו לי ל-50 שנה בלבד, אני צריך להתלונן?! אדרבה, אני צריך לשמוח ולהודות לקב"ה. אני צריך לומר לו תודה עצומה. הוא נתן לי אוצרות כאלו יקרים והשאיר אותם אצלי במשך עשרות שנים!!! ככה אני מסתכל על זה".

מנת המרק שהצילה עשרות ילדים יהודים

איך מעוררים לתשובה ב-3 דקות?

 הנער ברח מהבית בהבטחה שלא לשוב

נכדו של הרב גלינסקי מוסיף ומזכיר את הסיפור שסבו היה מרבה לספר: "כשהייתי צעיר לימים, גדלתי בבית מלא כל טוב", סיפר סבא, "מצבה הכלכלי של משפחתי היה טוב יותר ממצבם של רוב היהודים בפולין, ארץ מולדתי.

"ובכל זאת, החלטתי להרחיק נדוד ולהגיע עד ביאליסטוק, כדי ללמוד תורה בישיבת נובהרדוק. כשפרצה המלחמה, באו הרוסים ולקחו אותנו בשבי, אסרו אותנו ושלחו אותנו לסיביר.

"במשך שנים הייתי שם, בסיביר הקפואה, עברתי מה שעברתי, והתקופה לא היתה קלה בכלל. בכל אותה תקופה היה משהו שהפריע לי. משהו שלא הבנתי. הרי אני הקרבתי קרבן עצום, עזבתי את משפחתי ואת התנאים הטובים, הרחקתי ונדדתי למקום תורה, כשעל הדרך ויתרתי על הנאות העולם הזה.

"במקום שמשמים ישלחו מלאכי רחמים שילוו אותי לכל מקום, במקום שישפיעו עלי שפע טובה וברכה - שלחו אותי לארץ גזירה קפואה ונוראה, סיביר. זו תורה וזו שכרה?!

(צילום: shutterstock)

פתאום הבנתי שאכן ליוו אותי מלאכי רחמים

"אבל אחרי שנים, כשיצאתי מסיביר, התברר לי שברחבי אירופה כולה מתנהלת מלחמה איומה ושמיליוני יהודים נלקחו להשמדה, בכללם גם הורי וכל בני משפחתי. הבנתי שמי שנשאר בביאליסטוק לא נשאר בחיים. הנאצים הארורים רצחו את כולם", קרא הרב גלינסקי מדם ליבו.

"פתאום הבנתי שאכן ליוו אותי מלאכי רחמים, כשלקחו אותי לסיביר נתנו לי את חיי במתנה.

"מאז למדתי לדעת שכל מה שהקב"ה עושה איתי זה לטובה. גם אם אני לא רואה, גם אם אני לא מרגיש את זה כרגע, אני יודע ומאמין ובטוח שהקב"ה חשבה לטובה ואני מודה לו בכל לבי".

"הלכתי ברחובות בני ברק, והלב התפלץ מקנאה"

החולה שנותק מהמכשירים הגיע לרופא בטענה קשה

איך אפשר לסייע לנפטר? אל תחמיצו

הרב גלינסקי היה מוסיף ומציין את המובא בספר בראשית, בפרשת ויצא:" כאשר לאה אמנו עמדה ללדת ילד שביעי, עשתה חשבון שאם כך לרחל יהיה רק בן אחד והיא תהיה פחותה מהשפחות, עמדה וביקשה רחמים ונולדה לה דינה.

"עברו שנים, ותצא דינה לראות בבנות הארץ ואירע מעשה שכם בן חמור. לכאורה היתה לאה צריכה לתהות ולשאול: 'זו תורה וזו שכרה? זה השכר שלי? הרי אני התחננתי שזו תהיה בת כדי שלרחל יהיו שני בנים, למה זה מגיע לי?'

"לא זו אף זו, כתוב במדרש שדינה נתעברה וילדה בת שהיתה בתו של שכם, והיו השבטים מרחקים אותה ולא רצו את קרבתה כי הוא בתו של שכם בן חמור. עד כדי כך שיעקב אבינו נאלץ לשלח אותה עם הקמיע שקשר לצווארה כידוע.

"זה השלב שבו לאה אמורה לצעוק: 'על מה עשה ה' ככה ומה חרי האף הגדול הזה. הרי אני ויתרתי וביקשתי והתחננתי שיהיה לאחותי טוב ולמה בדיוק בילדה הזאת לקיתי כל כך בכזאת צרה גדולה?'

"אבל סופה של הילדה, שהיא הפכה לבת בית אצל פוטיפר והיא אסנת בת פוטיפרע שאותה לקח יוסף לאשה, וממנה נולדו לו שני בניו מנשה ואפרים.

"ומה אומרת התורה על מנשה ואפרים? 'כראובן ושמעון יהיו לי'. הם הפכו להיות שני שבטים. כלומר, לאה ויתרה על שבט אחד, השבט השביעי וקיבלה בתמורה שניים! שמונה שבטים באו מלאה, גם ששת הבנים שלה, וגם שני הבנים של יוסף - שהיו הנינים שלה.

"ואיך התגלגל כל זה? דווקא ממעשה שכם ודינה, דווקא מזה שהשבטים ריחקו את בתה של דינה, דווקא בגלל כל מה שהיה לכאורה רע, משם בא השכר הגדול וללאה שזכתה ששני שבטים שלמים נוספים מעם ישראל יצאו מזרעה", ממשיך הרב גלינסקי במתק שפתיו.

"על זה אומר התנא באבות: 'נאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך'. לא משנה אם אתה רואה את זה או לא - את השכר שלך אתה תקבל, על זה אין שום ויכוח".

"מוצא פי ה’ התגלגל בצורת כלב"

"רק חמש דקות": תשובתו המפתיעה של הסטייפלר

עמדתי מול גדול הדור, ופרצתי בבכי

אסון המסוקים

עוד מוסיף הרב ברמן ומספר: "בכל הזדמנות היה נוהג סבא לשנן בפיו ובלבו דיבורי אמונה, לשמוח בכל מצב ולהודות לקב"ה על מה שהוא החליט לתת לנו, בלי להתלונן על מה שאין.

"כשהיו שואלים אותו: 'איך אתה כל כך שמח? הרי איבדת את כל המשפחה בשואה, סבלת צרות וייסורים, הוגלית לסיביר, אחר כך היית פליט חסר כל, התגלגלת ממקום למקום וגם לאחר שבאת אל המנוחה והנחלה לכאורה, פגעה בך מידת הדין. ואחרי כל זה אתה שמח? כיצד?' סבא היה מחייך את החיוך המפורסם שלו, ומסביר לשואלים במתק שפתיו: 'תסתכל עלי, אני נמוך או גבוה? נמוך… נו. עכשיו יש לנו כוס, חצי מלא וחצי ריק. איזה צד ריק, למעלה או למטה? ברור שהצד המלא הוא למטה, והחצי העליון הוא החצי הריק.

"אנשים רגילים מסתכלים על הכוס, הם רואים קודם את החצי הריק, ורק אם מתבוננים היטב רואים את החצי המלא. "אבל אני הרי נמוך קומה. אני כזה קטן, כשאני מסתכל על הכוס – אני רואה את החצי התחתון שלה, שהוא החצי המלא כאמור, ולכן אני תמיד שמח ומאושר…".

"הווארט הזה, לא רק שהוא שנון, ומשקף את הדרך שבה היה הרב גלינסקי נוהג לצחוק על עצמו, אלא שהוא גם משקף את צורת החיים שלו. הוא באמת ובתמים הסתכל תמיד על הצד החיובי של כל דבר, ותמיד טען בתוקף שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה.

"כשאירע אסון המסוקים המפורסם, כששני מסוקים של חיל האוויר התנגשו זה בזה, והתרסקו בשטחי הקיבוץ שאר ישוב, סמוך לגבול עם לבנון, היתה אווירת נכאים בכל הארץ. 73 חיילים צעירים נהרגו ברגע אחד. זה היה נורא ואיום.

(צילום: פלאש 90)

"אחד התלמידים החליט לאתגר את הרב גלינסקי באותה הזדמנות, ואמר לו: 'נו… מה אומר הרב, גם עכשיו יש חצי כוס מלאה?'

והרב גלינסקי השיב לו מיידית: "האירוע הזה התחולל במרחק קצר מאוד מהגבול עם לבנון. תאר לך שזה היה קורה בשטחה האווירי של לבנון. המסוקים היו מתרסקים על אדמתו של איזה כפר ערבי בלבנון. אתה יודע מה היתה המשמעות של זה? איזה אירוע בינלאומי היה מתפתח, וכמה זמן היה לוקח עד שהיו יכולים להגיע ולקחת את החיילים ההרוגים? תראה איזה חסד ה' שזה קרה דווקא בארץ'…".

על כך היה החפץ חיים אומר: 'כשיש אמונה, אין קושיות, וכשאין אמונה חלילה, אז אין תירוצים'. מי שמאמין - אין לו קושיות בכלל. הוא יודע בוודאות גמורה שהכל מאתו יתברך, ושמאתו לא תצא הרעות.

זה נכון לאדם הפרטי, וזה נכון כמובן גם לכלל ישראל, גם כשעבר עלינו מה שעובר, גם כשאנחנו מתאבלים על חורבן הבית ועל הצרות שאירעו לעם ישראל במשך הדורות, אנחנו צריכים לדעת ולזכור היטב, שכל מה שעושה הקב"ה הכל טובה, ואנחנו יודעים שיום יבוא וגם נוכל לראות בעינינו שהקב"ה מנהל את עולמו בחסד וברחמים, גם אם לא תמיד החסדים גלויים לעינינו.

הרב זמיר כהן מסביר בסיפור מרתק את התועלת שבייסורים, וכיצד ניתן לראות בחוש כי הכל לטובה:

באדיבות אתר 'דרשו'.