כל מה שלא ידעתם על פרשת ואתחנן

1. "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (ג', כ"ג). ממי למד משה להתפלל 515 תפילות?

מהמלאכים, שמתפללים בכל יום 515 תפילות! (פליאה, הובאו דבריו בילקוט ראובני אות ה').

וכיצד ייתכן שתתקבל תפילתו של אדם למרות שאין לו זכויות ומעשים טובים?

אם הוא מרבה בתפילות, בתחנונים ובדמעות (ספר חסידים סימן ק"ל).

"בָּעֵת הַהִוא", מתי היתה אותה העת?

כשמשה כבש את סיחון ועוג (ספרי).

2. "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן" (ג', כ"ה). מהו המרחק שביקש משה לעבור מעבר למה שה' התיר לו?

51 אמות, כמו הגימטרייה של המילה: "נָּא", כיוון שהירדן הוא 50 אמות, וביקש עוד אמה אחת לפסוע בארץ ישראל (פירוש הרוקח על התורה).

3. "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ... וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (ג', כ"ה – כ"ו). מה ה' לא רצה שמשה יאמר?

ה' לא רצה שמשה יאמר פעם שניה את המילה: "נָּא", שאם יאמר - תִתקבל תפילתו, כפי שהיה בתפילתו על מרים: "אֵ-ל נָא רְפָא נָא לָהּ" (חיד"א ב"נחל קדומים" כ"ה, ג').

4. "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר" (ה', ה'). מה גורם למחיצה בין האדם לבין ה' יתברך?

ה- אָנֹכִי, כלומר האנוכיות של האדם, וכל זמן שאדם עסוק ב"אני" וב"אגו" שלו – יש מחיצה בינו ובין הא-ל! (מהר"מ מקוברין, הובאו דבריו ב"אוצר הפלאות" עמוד ע"ג).

5. "וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל" (ד', י"א). כמה מצוות למדו ישראל תחת ההר?

מגימטרייה של האותיות הראשונות והאחרונות של המילים: "הָהָרוְהָהָרבֹּעֵר" יוצא 613, כדי לרמוז שהם לא זזו מההר עד שלמדו את כל המצוות (פירוש הרוקח על התורה).

6. "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (ד', כ"ט). מדוע הפסוק התחיל בלשון רבים "וּבִקַּשְׁתֶּם" והמשיך בלשון יחיד "וּמָצָאתָ"?

משום שאנשים רבים מתפללים ומבקשים, אך רק יחידים נענים.

ומה הסיבה לכך?

" כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ" – כיוון שרק יחידים מתפללים מכל הלב (אור החיים הקדוש).

7.  "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם" (ה', כ"ו). מדוע התורה מדגישה שלבבם יהיה להם? וכי היינו חושבים שלבבם יהיה של מישהו אחר?!

אלא הכוונה היא: שלא לבבם ישלוט עליהם והם ילכו אחריו, אלא שלבבם יהיה ברשותם והם ישלטו עליו (חתם סופר).