פיתוח האישיות
הנרקיס וסביבתו: איך מתמודדים מול התקפות זעם?
מה לעשות ומה לא לעשות כשהאדם שמולכם מתפרץ בזעם. חשוב מול נרקיסיסטים, אבל גם מול מי שלא
- ד"ר עדה מיכל ויינשטיין
- פורסם י"ג אב התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)
אם לבני הזוג שלכם, או לאנשים שיש לכם קשר יומיומי איתם, יש "פתיל קצר", זו לא אשמתכם. יחד עם זאת, יש דרך להתמודד עם זה. אמנם הדברים נכתבים באופן כללי, אך בהתמודדות עם אנשים (נשים וגברים) עם קווים נרקיסיסטיים נושא זה חשוב ביותר.
אני נותנת כאן קווים כלליים. מובן שלכל אחד זה בא לידי ביטוי באופן אחר, והדרך לא פשוטה, אך לרוב יעילה. זה לא פתרון קסם, וייתכן שזה לא ישפיע על האנשים המתפרצים, בפרט אם הם עם קווים נרקיסיסטיים, אבל זה יכול לסייע לתחושת הביטחון האישי שלכם, ולעזור לכם לצאת מחוסר האונים המורגש כשמישהו מתפרץ עליכם כך.
כאשר אדם מולכם איבד שליטה, הוא צועק עליכם, עשוי לקלל, להשפיל, להקטין, ייתכן אף שלזרוק חפצים ועוד. יש כמה נקודות חשובות שכדאי להיות מודעים אליהן, זה יעזור לכם לנהל את עצמכם מול המתפרץ.
לא מרגיעים את המתפרץ. הניסיון להרגיע או להשקיט את המתפרץ בשעת כעסו אינו יעיל, זה רק יגביר אותו. לנסות לבקש שינמיך את קולו זה כמו ניסיון לכבות אש על ידי הוספת שמן למדורה.
לא נכנסים איתו ל"קרב איגרוף". כשאנחנו מותקפים, אנחנו נוטים לעיתים קרובות להגן על עצמנו בהתקפה חזרה. כשתוקפים אותנו בכעס, התגובה הראשונית עשויה להיות "היי, אתה לא היחיד שלא מרוצה. גם לי יש מה להגיד לך". אתם עשויים להרגיש דחף להתקיף בחזרה, אבל עדיף להימנע מזה, מאחר שזה גורם להתדרדרות ולהחמרה בהתקפה הדדית, עד כדי התעללות ממש.
אם מדובר באדם עם קווים נרקיסיסטיים, אתם צפויים לצאת כשידכם על התחתונה מפני שזה מגרש המשחקים שלו. כדאי גם לא להרים את הקול בשעת זעמו של אחר עליכם.
לא מתחילים להצדיק את עצמכם או מסבירים את התנהגותכם. זה קשה, אני יודעת. רוב האנשים אינם מסוגלים להימנע מלהצדיק את עצמם בכל פעם שמעבירים עליהם ביקורת, בעיקר כשהביקורת מוטחת בפניהם בכעס. למרות הקושי הכרוך בזה, הימנעות מהצדקות היא אסטרטגיה יעילה לפרק עוינות, מפני שהיא לא מספקת הזנה לצד השני.
בפרט כשמדובר באנשים עם קווים נרקיסיסטיים, שיש להם קושי בתובנה עצמית ובאמפתיה. כשהצד השני מתגונן, מצדיק את עצמו, מסביר את עצמו, הם ניזונים מזה, וההתעללות וההקטנה רק מתגברות.
אמפתיה עובדת עם אנשים נורמטיביים, ופחות מומלץ להתמודדות עם אנשים עם קווים נרקיסיסטיים, כי הם רק ישאבו אתכם חזרה לשליטה והתעמרות.
אם האדם שמולכם איבד את עשתונותיו בחמת זעם, הוא מתנהג בחוסר היגיון. הוא מנפח את הדברים מעבר לכל פרופורציה, ואז, אם אתם מתחילים להעביר ביקורת בזמן האש, זה רק יחמיר את המצב.
במצב כזה, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להראות אמפתיה. כלומר, אתם מראים לאחר שראיתם אותו, שאתם מכירים בפגיעה שהוא מרגיש. הבינו כי התקף הזעם, למרות היותו דרך ילדותית ולא יעילה, הוא למעשה ניסיון לבטא כאב.
לאחר ההתפרצות מומלץ להמתין, ברוב המקרים, 24 שעות. יש אנשים שנרגעים מהר יותר, ואחרים שיכול לקחת להם גם מספר ימים לחזור לעצמם. לרוב כדאי לדבר בזמן המתאים על מה שקרה, אבל כל מקרה לגופו, כי ייתכן שסבלתם דבר כזה מהבוס שלכם, והשיח שם הוא אחר, או הורה שלכם. כל אדם כזה דורש התייחסות שונה מעט.
חשוב לא להכחיש את ההתפרצות. כאשר האחר חזר לשגרה, אתם אפילו עשויים למצוא עצמכם שוכחים, או לא מצליחים לחבר את המתפרץ עם ההתפרצות, מפני שעכשיו הוא נחמד כל כך. אתם גם עשויים למצוא שהוא מתייחס אליכם טוב יותר, מכבד, רגיש ועדין. פעמים רבות זה נובע מתחושת אשמה שהוא מרגיש על ההתפרצות.
אם זה אדם עם קווים נרקיסיסטיים, הוא ירצה בעצם להחזיר אתכם לשליטה, ועלול גם להשתמש במניפולציית "הפצצת אהבה", כפי שכתבתי בכתבות קודמות. כשהמתפרץ מתנהג כך זה יכול להצביע על אי לקיחת אחריות על מה שקרה.
אתם עשויים למצוא עצמכם מכחישים את מה שקרה, כי אתם רוצים להימנע מאי הנעימות בהעלאת הנושא הלא נעים, אולי חוששים מלטלטל את השקט, מלהפר את ה"הרמוניה". אבל זה רק יביא להתפרצות נוספת, ובעצם כך אתם מאפשרים לדבר הלא טוב לקרות שוב ושוב.
לפעמים עדיף לקחת את הסיכון הזה ולדבר, כדי שתדירות ההתפרצויות תרד.
זכרו להתמקד בתהליך ולא בתוכן, לא בנושא הספציפי, אלא בדרך שבה הדברים נאמרו.
תתחילו לדבר על עצמכם, איך אתם הרגשתם, ולא בתלונות ובהאשמות. אל תתנו עצות לאחר איך להשתנות אם הוא לא שאל אתכם, ספרו מה הרגשתם וכמה אסטרטגיה של התפרצות אינה יעילה.
אם אתם עומדים מול אדם עם קווים נרקיסיסטיים, אתם צריכים להתמקד בצורה קצרה ותמציתית, לא באמפתיה ולא לדבר על עצמכם ועל רגשותיכם, אלא להציב גבול ברור: "בבית הזה לא מדברים כך!", "אם את רוצה שאעשה משהו - תדברי בצורה ברורה ואל תצעקי", וכו'.
חשוב מאד לא להתעלם מהאחר כשאתם מדברים איתו, ולשים לב אם הוא מגלה סימנים של חוסר סבלנות.
נקודה חשובה נוספת היא לתת דוגמאות לאיך נכון לדבר אתכם כשיש להם ביקורת עליכם.
דווקא נקודה זו עשויה להועיל לתקשורת עם אדם עם קווים נרקיסיסטיים רכים, מפני שאתם מנחים אותו באופן ברור, ולו יש אינטרס להישאר אתכם בקשר.
הבעיה היא מול אנשים קשים יותר, שם הגבולות חייבים להיות ברורים, ועל מנת להגיע לכך אתם צריכים ראשית להיות ברורים מול עצמכם, מה אתם רוצים?
אתם צריכים אומץ, מפני שהם מומחים בלייצר אצל האחרים פחד, בגלל נטייתם לשלוט באחר. האומץ יגיע כשתהיו מוכנים לוותר על הפנטזיה, לדוגמה: האם שחשבתם שיש לכם, אבל במציאות היא רחוקה מזה, העבודה הטובה שמצאתם וחשבתם שתפרחו בה, אבל נפלתם על בוס מתעמר, בני זוג שחשבתם שיהיה לכם נפלא איתם נפלא ושיש לכם ערכים משותפים איתם, ובפועל המציאות רחוקה מכך.
כשתהיו מוכנים לוותר, יהיה לכם אומץ לשים גבול, להסביר קצר איך נכון לגשת אליכם. הדבר החשוב ביותר הוא שמה שתרצו לומר יהיה ברור קודם כל לכם, מפני שלצערנו עם נרקיסיסטיים אתם חייבים קודם כל לחשוב על עצמכם.
ד"ר עדה מיכל ויינשטיין היא מטפלת מוסמכת בפסיכודרמה, מתמחה בנרקיסיזם ועובדת, בין השאר, עם נפגעי נרקיסיסטים.