מפקד יחידת הכלבנים: "פרצנו אל תוך הסבך, ואז גילינו אותו"

בימים אלו של בין הזמנים מוצא את עצמו מייק בן יעקב, מפקד יחידת הכלבנים, כשהוא ישן כמעט בכל לילה במקום אחר מחוץ לבית. "נופש חמישה כוכבים", הוא צוחק, ומתכוון דווקא לכוכבי השמיים. כי תקופה זו, בה עם ישראל יוצא לנופש ולקיט, היא בדיוק התקופה בה היחידה של מייק – יחידת הכלבנים, מוזעקת לשטח שוב ושוב, כדי לסייע בחילוץ ובאיתור של נעדרים. הוא לא מפקיר אותם לרגע, ואף נשאר לעתים במשך לילות רצופים בשטח, מוכן לעשות הכל כדי להציל חיים.

"ליחידה שלנו קוראים 'יכל' – יחידת כלבנים לישראל, וכשמה כן היא – יחידה המשתמשת בכלבי עבודה, להצלת חיי אדם", מסביר מייק. "הפעילות שלנו נחלקת לשניים – יש לנו כלבי הצלה, לצורך חיפוש ואיתור נעדרים, ויש כלבי הגנה שמסייעים בביטחון ובהגנה על יישובים. בשש השנים האחרונות אנו מתמקדים בעיקר בחילוץ נעדרים".

מייק גם מבקש לציין דבר נוסף: "כל העבודה שלנו מתבצעת בהתנדבות – יש לנו מאות מתנדבים ברחבי הארץ שפועלים ללא כל תמורה, ועוד צוות מצומצם של כמה עשרות מתנדבים עיקריים שמגיעים כמעט מידי יום לאימונים עם הכלבים ולפעילות בשטח. אנחנו מעניקים 1000 שקלים לכל מי שמצליח למצוא נעדר, אך יש רבים שמוותרים על הסכום הזה, ואף נפגעים מכך שבכלל מציעים להם כסף. מבחינתם עצם זה שהצליחו לאתר את הנעדר, זהו התגמול הגדול ביותר שיש. אין ספק, אלו אנשים מופלאים ומעוררי השראה".

מייק בן יעקב

מרוץ נגד הזמן

אז איך מתבצעת העבודה? באלו מצבים אתם מוזעקים לשטח?

"צריכים להבין שכאשר מתרחש אירוע בו נעדר אדם וקיימת סכנה לחייו, יש מגוון של דרכים בהן ניתן להיעזר כדי לאתר אותו. אפשר לצאת לשטח באמצעות רחפנים וטרקטורונים, יש גם אפשרות להפעיל אנשים בים וביבשה, אבל תחום הכלבנות הוא משהו שונה מכל אלו, הוא מתייחד ביכולות של הכלבים להריח את ריחם של בני האדם ממרחק, לפעמים אפילו כמה ימים אחרי שעזבו את המקום. הכלבים שלנו הם מאולפים, יודעים לזהות סימני חיות, ומסוגלים להפנות את תשומת ליבנו לסימני דרך שיכולים להפנות אותנו לנעדר. בדרך כלל אנחנו מוזעקים לשטח על ידי המשטרה, לפעמים הצבא ושירותי הכבאות הם אלו שמזעיקים אותנו, ויש גם מקרים בהם אנו מקבלים פניה ישירה מבני משפחתו של הנעדר. בכל המצבים האלו אנו משתדלים להגיע במהירות האפשרית ולפעול ככל יכולתנו".

והוא גם מפרט: "בשלב הראשון אנחנו בדרך כלל מנסים למצוא את נקודת ההתחלה בה נראה הנעדר לאחרונה. לפעמים יש עדויות ברורות לגבי הכיוון שהוא פנה אליו, ואז אנו לוקחים את כלבי הגישוש שלנו, מביאים להם פריט לבוש של אותו אדם, ומאפשרים להם לרחרח בקרקע ולנסות להוביל אותנו במסלול בו הוא הלך. אבל יש גם מקרים בהם עבר זמן רב או שפג הריח, ואז אנו משתמשים בכלבים מסוג אחר – אלו כלבי החיפוש שמרחרחים באוויר ולא בקרקע, ומחפשים אחר בן אדם חי שנמצא במקום. כל עוד יש אדם חי, הריחות שלו בוקעים דרך העור ועולים למעלה על ידי הרוח. אנחנו משתמשים בטכניקה מיוחדת בה מחפשים בדרך כלל נגד כיוון הרוח. בזכות היכולת המדהימה שהקב"ה העניק לכלבים, הם יכולים לאתר את הנעדר לפעמים בתוך חצי שעה, בזמן שלבני אדם זה יכול לקחת חמש שעות".

ציינת שכלבי החיפוש מרחרחים אחר אדם חי, ואולי הם בכלל יובילו אותנו לאדם אחר?

"אדרבה ואדרבה", מתחייך מייק, "אכן היו כמה פעמים בהן בכלל לא ידענו שיש באזור נעדר נוסף, ודווקא הכלב הוא שחשף זאת. כך בזמן שחיפשנו אחר פלוני הגענו לאלמוני. כמובן שאיננו רואים בכך שום בעיה, זוהי רק ברכה".

אבל יש להם גם סוג נוסף של כלבים: "אלו כלבים שאנו מביאים במקרים טראגיים, כאשר ל"ע מדובר ככל הנראה במוות. זה קורה אחרי שחולפים לפחות כמה ימים של חיפושים ולאחר מכן ברור שאין סיכויים ממשיים למצוא את הנעדר בחיים. במצבים כאלו אנו מביאים לשטח כלבים ייחודיים, שתפקידם לאתר גופות. כלבים אלו מחפשים אחרי ריח של דם, ריקבון וכדומה. כך לעתים הם מצליחים להוביל אותנו אל הנעדר, שאמנם כבר לא בחיים, אך אנו זוכים לכל הפחות לדעת מה עלה בגורלו, וכמובן – להביא אותו לקבר ישראל.

"אני תמיד מדגיש שצריכים זכויות גדולות כדי להצליח לאתר נעדרים", מוסיף מייק, "אבל גם מי שנעדר זקוק לזכויות, כדי שאכן נצליח להגיע אליו ולמצוא אותו. זה לא פשוט בכלל. יש מצבים בהם אנו סורקים את השטח יום אחרי יום, מחפשים ממש בכל מקום אפשרי ומנסים למקסם את יכולותיהם של הכלבים מכל הסוגים, אך לשווא. כך למשל, ממש בימים אלו אנו מחפשים אחר אדם מבוגר מקריית אתא, ללא כל משפחה, שנעדר מביתו לפני יותר מחודש. רוב המתנדבים שעזרו בחיפושים כבר מזמן שכחו מהמקרה הזה, אך אנו סימנו לעצמנו את המטרה, ואנחנו לא חושבים לוותר. אנו משתדלים להגיע לקריית אתא מידי יום ביומו בשעת בוקר מוקדמת ולחפש שם במשך כמה שעות, לפני שמתחילים את יום העבודה שלנו. כל עוד נותרו אזורים שלא סרקנו, נמשיך לעשות זאת", הוא מצהיר.

"הישמרו לנפשותיכם"

על אילופם של הכלבים ביחידת הכלבנים, אחראים המתנדבים בעצמם. "כל כלב עובר את ההכשרה במכללה שהקמנו שנקראת 'מכללת מגן ארץ ישראל'", מספר מייק. "במכללה לומדים יחד עם הכלבים גם המתנדבים שלנו – אלו שמובילים אותם. לא מדובר כאן בכלל בעניין של מה בכך, כי מי שמוביל את הכלב חייב לפעול אתו במשותף, להבין מה הוא מנסה לומר לו, לקרוא את שפת הגוף שלו, כדי שלא נגיע למצב בו הכלב מנסה לאותת שהוא מצא את הנעדר, רק שהמתנדב לא מבין זאת.

"ככלל", מדגיש מייק, "הכלב במהותו משתדל לעשות כל דבר שיכול לשמח את הבעלים שלו. לכן התפקיד של המוביל הוא להסביר לכלב מה הוא בדיוק מחפש, ולעבוד אתו במשותף. האימונים שלנו מתקיימים במקום מידי יום, באינטנסיביות רבה, כאשר מידי פעם מגיעות קריאות, ואז אנו עוזבים הכל ויוצאים אל השטח, שם מתרגלים הכל בזמן אמת".  

בימים אלו של בין הזמנים יש כאמור ריבוי קריאות, ומייק מעיד כי יחידת הכלבנים מוצאת את עצמה מוזעקת מידי יום ביומו לאירועים שונים בהם אנשים יצאו לטבע ואבדו את דרכם. "עם ישראל מטייל בהמוניו, וזה מוביל באופן טבעי לריבוי מקרים כאלו", מסביר מייק, "הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לבקש מאנשים – הקפידו להצטייד בשתייה מרובה, אל תיכנסו אף פעם למסלול שאתם לא מכירים ולא יודעים מה מצפה לכם בו, ואם חלילה קורה משהו ואתם מאבדים את הדרך - הישארו במקום והשתדלו להיות רגועים".

מקרים רבים עברו תחת יחידת הכלבנים בשנים האחרונות, אך כשמייק נשאל על סיפורים מיוחדים, הוא נזכר דווקא במקרה שארע לפני שנים ספורות, כאשר הם חיפשו נעדר, בחור ישיבה, שיצא לטיול באזור ירושלים ומאז אבדו עקבותיו. "במקרה הזה הנעדר היה בשטח יחד עם חברו, בחור נוסף, שהצליח לצאת מהמסלול, כך שלמעשה יכולנו לתחקר אותו והיו לנו לכאורה כל הפרטים הנדרשים לאיתור הנעדר".

אלא שהעבודה לא הייתה קלה כלל, וחלפו ימים ספורים עד שנמצאה הגופה וזכתה לקבורה. "אני נזכר במקרה הזה בכל שנה בתקופת בין הזמנים", מציין מייק, "ובכל פעם מחדש זה מרעיד אותי, כי אני זוכר את בחורי הישיבה, שאחד מהם כבר אינו אתנו, וכואב לי הלב על כך שהם לא היו מודעים להוראות הבסיסיות. קודם כל, לפי מה שהבנו מהחבר שניצל, הם אמנם נכנסו למסלול ביחד, אך בשלב מסוים הם התפצלו. זהו דבר שחייבים לזכור – נכנסתם למסלול עם חבר? אסור בשום אופן להתפצל, הישארו תמיד יחד עם מטייל נוסף או עם קבוצת מטיילים. במקרה הזה גם לא הייתה להם שום היכרות עם תוואי השטח, הם לא הכירו את המסלול ולא היה להם מושג לקראת מה הם הולכים. ויש גם פרט נוסף ולא פחות חשוב – זהו הלבוש בזמן היציאה לטיול. במקרה הזה גילינו את הבחור הנעדר כשהוא ללא רוח חיים, לבוש בחליפה שחורה ובבגדים ארוכים, כאילו הוא נכנס ללמוד תורה בבית המדרש. אני חלילה לא רוצה לזלזל בלבוש של אף אחד, אך צריך להיות ברור שכאשר יוצאים לשטח, מוכרחים להיערך לכך בהתאם".

ויש לו גם עוד המלצה שהוא מעניק דווקא כאדם דתי: "אל תצאו לטיולים ביום שישי בשעות הבוקר המאוחרות או בצהריים, כדי שלא להתנגש עם כניסת השבת, וכדי שלא להגיע חלילה לרגע בו תיאלצו לחלל אותה כדי להיחלץ מהמסלול".

לא מתייאשים

אבל האנשים שיחידת הכלבנים מחפשת אחריהם אינם בהכרח רק טיילנים שאבדו את דרכם. "אנחנו מוזעקים למגוון אירועים, ולעתים קרובות אנו מחפשים דווקא אחרי בני אדם קשישים, לעתים כאלו שמאובחנים באלצהיימר", מתאר מייק, והוא גם זוכר מקרה אחד בלתי נשכח. "חיפשנו אחרי קשיש שיצא מבית אבות באזור טבעון. הפרטים היחידים שידענו אודותיו היו שהוא יצא מבית האבות ופנה או ימינה או שמאלה...  מה שאומר במילים פשוטות – אפס מידע. אנחנו פעלנו לפי הדרך שלנו – סגרנו את שטח הרדיוס בכל הקילומטר הסמוך לבית האבות וערכנו שם חיפוש מדוקדק ביותר. אגב, מה שמייחד את היחידה שלנו הוא שבמהלך ימי החיפושים האינטנסיביים, שאלו בדרך כלל שלושת הימים הראשונים אחרי ההיעדרות, אנחנו לא חוזרים בכלל הביתה, אלא ממשיכים להיות בשטח, ישנים בתורנות על מיטות מתקפלות. כי אנו  מודעים לחשיבות העצומה שיש לחיפושים דווקא באותם ימים, בהם קיימים סיכויים גבוהים למצאו בחיים.

"במקרה הספציפי הזה", הוא מוסיף, "אחרי שלושה ימי חיפושים, הגענו למסקנה שסרקנו את כל תנאי השטח הרלוונטיים סביב בית האבות. היה רק אזור מסוים שלתוכו לא נכנסנו – אזור עם צמחיה סבוכה מאוד שהיה ברור לנו שהוא לא נכנס לתוכה, כי לא היה נראה הגיוני שקשיש בן 80 יצליח לחדור לכזה סבך, מה עוד שאם היה עושה זאת היינו רואים לכך עדויות וסימנים.

"ובכל זאת, כששלחתי לחברי קבוצת המחפשים הודעה על כך שאנחנו נסוגים מהמקום והולכים הביתה, הוספתי: 'אסור להתייאש, ולכן לפני שנעזוב נעשה 'פוש' אחרון וננסה לפרוץ בכל הכוח דווקא לשטח הסבוך'. וכך עשינו – פרצנו את הסבך, חדרנו פנימה, ואחרי מאמץ אדיר, רגעים ספורים לפני שפרשנו, מצאנו אותו שם".

איך באמת הוא הצליח לחדור לכזה מקום?

"מחקירת המשטרה מסתמן שהקשיש חווה סדרה של כמה אירועים מוחיים. האירוע הראשון גרם לו ליפול ובעקבות כך הוא נפגע ולא הבין מה קורה סביבו, אך התנועות המוטוריות של הגוף המשיכו לפעול, מה שגרם לו לזחול על הקרקע. כך ניתן להסביר שלא ראינו סימנים לכך שהוא נכנס לסבך, כי הוא עשה זאת בזחילה. היה נס גדול ממש שהצלחנו למצוא אותו".

ציינת כמה פעמים שהזמן החשוב ביותר לחיפושים הוא בשעות הראשונות, אך מצד שני – אלו שעות שבהן עדיין לא ברור לנו שאכן זהו מקרה המצריך התערבות. מתי אם כן הכי נכון לפנות אליכם?

"ההמלצה שלי היא לפנות אלינו בכל פעם שמתעורר חשד, גם אם זה זמן קצר אחרי האירוע והמשטרה אפילו לא שולחת חוקר למקום. בדיוק בשבוע שעבר היה מקרה בו יצרה איתי קשר משפחה נחמדה מרמת בית שמש, שסיפרה על כך שבנה בן השש נעדר כבר כמה שעות. יחד עם ההורים בדקנו את תמונת המצב המלאה, והגענו למסקנה שבשלב זה עדיין לא נשקפת לו לכאורה סכנה במשך השעות הקרובות. החלטנו בעצה משותפת יחד איתם להמתין עד לשעה שש בערב, ורק אז, במידה שהילד לא יימצא, אנחנו נבוא לחיפושים ויחד עם זה יפרסמו את תמונתו בכל מקום, על מנת שתושבים נוספים בשכונה יוכלו לעזור בחיפושים".

מייק מציין שחשוב להדגיש כי במצבים כאלו בהם ילד נעדר ומתעורר חשש לחייו, אסור בשום אופן לערב שיקולים של חשש מפני פרסום או נזק שייגרם לו בעתיד בעקבות כך שתמונתו תופץ. "מדובר בפיקוח נפש, והוא דוחה כל חשש אחר. עם זאת, כמובן שאם אין חשש אמתי, אין צורך להתחיל בחיפושים, ולכן סיכמנו על השעה שש, שאז נעלה את רמת הסיכון של האירוע מרמת סיכון נמוכה לרמה בינונית. בינתיים הנחינו את המשפחה כיצד לחפש בכוחות עצמה, ואף עזרנו לה להבין היכן נכון ביותר להתמקד. בסופו של דבר האב היה זה שמצא את הילד, בשעה 5:15 אחר הצהריים, הוא היה ביער סמוך לבית, קצת מיובש, אבל ברוך השם ללא כל נזק.

"מה שאני בא להגיד כאן זה שאף פעם לא כדאי להתלבט אם ליצור קשר. אם חוששים, כדאי תמיד להתקשר אלינו, אנחנו נשמע את המקרה וניתן את ההנחיה המדויקת לגבי מה שיש לעשות, בהתאם לרמת הסיכון. אנחנו מבטיחים לעשות את מלאכתנו באופן הטוב ביותר, ובעיקר – מבטיחים בלי נדר שלא להתייאש". הוא שותק לרגע ואז מוסיף בהתרגשות: "כאדם מאמין אני יכול לומר שהדבר שמאפיין אותנו ביותר הוא חוסר הייאוש. גם במקרים בהם אנשים אחרים מרימים ידיים ובטוחים שאין סיכוי, אנחנו מאמינים בניסים ובבורא עולם, האמונה היא זו שמובילה אותנו ועוזרת לנו להתעקש בכל הכוח, בעזרת השם עד לסוף הטוב".