התמודדות עם שעמום אצל ילדים בבין-הזמנים, חלק א’: מבוא להתמודדות עם שעמום

כדי להצליח לסייע לילדים בהתמודדות עם רגש השעמום רב-העוצמה, כדאי שנצא למסע לחוש את המשמעות העמוקה של רגש זה. אצלי המסע התחיל בפעם אחת בה הצענו לילדים שהגיעו לטיפול קבוצתי בתסמיני הפרעת קשב, לפגוש למשך חצי דקה את השעמום של עצמם. לא היה צריך להסביר הרבה על השעמום, התגובה מהילדים מיהרה להגיע. הילדים הביעו התנגדות "לפגוש" את השעמום, ובמהלך כמו מתואם-מראש, שלפו יחד את המפתחות שלהם וקשקשו בהם כברעשנים. הם צודקים. שעמום זהו רגש לא נעים למדי. "מרגיז, מתסכל ומשעמם", הם הסבירו, "לא רוצים לפגוש אותו".

נעשיתי סקרן. השעמום נעשה מעניין בעיני. בכלל, עכשיו השעמום והאבטיחים נמצאים בשיא העונה שלהם ואנו פוגשים בשניהם במנות גדושות. בתקופת בין-הזמנים המונח "שעמום" נעשה שגור יותר ויותר בפיהם של ילדים, נוער וצעירים. בזמן הלימודים ישנה מערכת מסודרת שממלאת את מרבית זמנם, אך בחופש ההורים פוגשים את השעמום של ילדיהם במלא עוזו. הורים רבים מספרים שילדיהם משתעממים מהר מידי, מאבדים עניין במשחקים ובצעצועים, לא חשים סיפוק ולא מרוצים, רוצים תמיד עוד ועוד, ממזערים את החשיבות של מה שנותנים להם, לא מצליחים להעסיק את עצמם ולהיות שבעי-רצון, דורשים אטרקציות גדולות ולא נהנים מדברים קטנים, משתעממים מהר גם מפעילויות משוקעות ושואפים מהר לעבור לאטרקציה הבאה.

לפעמים הביטויים של השעמום ישירים. הם יכולים להיות סביב תעסוקה: "אוף, משעמם לי", "אין מה לעשות" (לשון אחר: מתי יוצאים כבר לטיול, המקום הזה משעמם, לאן הולכים מפה?), סביב תזונה: "משעמם לי בפה" (לשון אחר: אין מה לאכול בבית, המקרר ריק, כל יום אוכלים אותו דבר, לא טעים לי) או סביב כל דבר אחר. לפעמים הביטויים הם עקיפים, כמו חוסר שקט ועצבנות, הצקות ומריבות, חיפוש תעסוקות לא מתאימות ואף מסוכנות, שינה ואכילה מרובות, שקיעות מוגזמת במשחקים כמו גיים בוי, ספרי קומיקס או קווי נייעס. קיימים ביטויים של מריחת זמן וחוסר מעש, לצד חוסר יכולת למצא עניין במשחקים ותעסוקות "רגילות".

השעמום עלול לפגוע גם בהורים, אשר חשים מצוקה אל מול גילויי השעמום של ילדיהם. הם מרגישים שאינם מצליחים בתפקידם כהורים לספק לילדיהם ילדות חווייתית ומלאת עניין. הם דואגים מההשלכות של השעמום על התפקוד של הילד. לפעמים הם חושבים שילדיהם "כפויי טובה" שלא מכירים ומוקירים את המאמצים שהם השקיעו בהעסקה ובידור שלהם בחופש.

כאשר מדובר בילדים עם תסמיני הפרעת קשב (ADHD), האתגר מתעצם שבעתיים. נראה שהם חווים את השעמום וההשלכות שלו בצורה חזקה יותר, ובנוסף הם מתקשים יותר מאחרים להתמודד עם רגש השעמום ולווסת את תחושותיהם ותגובותיהם.

אני מאמין שמרבית ההורים יודעים למצוא בעצמם את הפתרונות הטובים לילדיהם. שתי נקודות יכולות לסייע בכך. ראשית שההורים יבינו את התמונה הרחבה של התופעה, כדי שיוכלו לחשוב בעצמם על פתרונות מועילים. שנית, לא פחות חשוב מכך, כדי להצליח ההורים צריכים להגדיר לעצמם יעדים סבירים וריאליים – לא להכחיד לחלוטין את השעמום ותגובותיו, אלא לצמצם את עוצמתם. כדי שיהיה קל לזכור, לא נאמר שתלמידי חכמים "עושים שלום בעולם", זה אולי יעד לא ריאלי, אבל הם כן "מרבים שלום בעולם".

על פי מודל אמ"ן, התמודדות עם אתגרי חיים שונים עוברת דרך שלושה שלבים: אפיון – הבנה ודיוק של סוג השעמום והגורמים לו; משמעות – היחס הרגשי של ההורים ושל הילד אל התופעה, המשמעות הניתנת לה. למשל עד כה הילד מודע לבעיה, באיזו גישה ההורה חווה את ההתמודדות של הילד; וניהול – תחושת מסוגלות של ההורה והילד להתמודד עם האתגר, לצד היכרות על כלים מעשיים שמשפרים את ההתמודדות. מטרת הפרקים הבאים להעמיק את ההבנה שלכם אודות חווית השעמום של ילדים בכלל וילדים עם תסמיני הפרעת קשב בפרט, למצוא משמעות בהתמודדות עם רגש זה, ולעזור לכם לחוש מסוגלים לנהל טוב יותר סיטואציות אלו. נסקור בקצרה את תפקיד השעמום, נציג מצבים שמעצימים את חוויה השעמום, נתמקד בהשלכות של הפרעת קשב על השעמום ונציע כלים מעשיים להתמודדות מיטבית עם השעמום.

חיים דיין הוא עו"ס קליני, דוקטורנט ויו"ר "מכון הקשב" hakshev.adhd@gmail.com