האם מותר ליהנות ממעשה שבת שיש עליו מחלוקת?

א. מרן הראשון לציון שיחיה דיבר בסוף השיעור האחרון, בעניין הנאה ממעשה שבת בדבר שיש בו מחלוקת, והביא דוגמא אחת בדין מי שחתך סלט ירקות דק דק על דעת לאכלו לאחר זמן, שעבר בזה על דברי מרן השלחן ערוך (סימן שכ"א סעיף א') שהמחתך ירק דק דק חייב משום טוחן. בדיעבד מותר לאכול את הסלט, כי לעניין הנאה ממעשה שבת יכול לסמוך על דעת הרמב"ם (פרק כ"א מהלכות שבת הלכה י"ח) שכל האיסור דווקא במחתך ירק דק דק לבשלו, כגון תרד, שעל זה אמרו בגמרא (שבת עד, ב') האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן. מה שאין כן במלפפונים ועגבניות שיכול לאכלם חיים. ואמנם לדעת מרן אין חילוק בזה, וגם מלפפונים ועגבניות אסור לחתוך דק דק, אבל אין לאסור לאכול את הסלט, כי מבואר בגמרא מסכת כתובות (ל"ד, א') שאיסור הנאה ממעשה שבת אינו מהתורה, שנאמר "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם", היא קודש ואין מעשיה קודש. מעשה שבת אינו כקודש שאסור בהנאה, אלא שחכמים קנסו אותו שלא ייהנה מהעבירה, ולכן בדבר שיש בו מחלוקת אומרים בו ספק דרבנן להקל.

בישול תבשיל המבושל כמאכל בן דרוסאי

ב. המקור להיתר זה של הנאה ממעשה שבת בדבר שיש בו מחלוקת, הוא מהפרי מגדים (סימן שי"ח א"א סק"י) בעניין מי שבישל דבר שהיה מבושל כמאכל בן דרוסאי, חצי בישול או שליש בישול, לחצאין ולשליש, אבל לא לרביע... וחימם את התבשיל על הפלטה עד שנתבשל לגמרי. הדבר שנוי במחלוקת אם יש בזה איסור משום בישול. לדעת הרמב"ם (פ"ט מהלכות שבת ה"ג) והטור (סימן שיח) אם אינו מבושל כל צרכו שייך בו איסור בישול, אבל לדעת הרא"ש (פ"ג דשבת סימן י"א) והמאירי (שבת יח, ב') ועוד ראשונים, אין איסור בישול אם הוא כבר מבושל כמאכל בן דרוסאי. ומרן השלחן ערוך (סימן שי"ח סעיף ד') פסק כדעת הרמב"ם שיש בישול אחר בישול כשאינו מבושל כל צרכו. ולכן צריכים להקפיד על זה לכתחילה, אבל בדיעבד מותר לאכול תבשיל זה. וזה בנין אב לכל הלכות שבת שיש בהן מחלוקת - אם עבר ועשה בדיעבד מותר בהנאה.

איך אפשר לחלוק בלי טעם

ג. מחבר אחד כתב בספרו, שאם כיסה את התבשיל שהיה מבושל כמאכל בן דרוסאי ובכך קירב את בישולו, יש לאסור אלא אם כן בצורך גדול. ובמקורות הדין הביא מה שכתב מרן זצ"ל בהליכות עולם ח"ד (פרשת בא אות ג') להתיר, כפי הכלל שכל דבר השנוי במחלוקת בדיעבד יש להתיר, וכתב על זה אותו המחבר: "ולעניות דעתי, נראה לאסור". אני התפלאתי איך אפשר לחלוק כך על גדול הדור בלי שום ראיה ושום טעם, ושלחתי לו מכתב על זה, והוא השיב לי, שאין מי שמתיר לגמור בישול של דבר המבושל כמאכל בן דרוסאי, ולכן אין להתיר בדיעבד. אבל הוא לא צודק! שהרי הרבה ראשונים סוברים להתיר, עד כדי כך שהבאור הלכה (סימן שי"ח סעיף ד' ד"ה אפילו) התפלא על מרן השלחן ערוך, מדוע פסק לאסור בזה כדעת הרמב"ם והטור, הלא הרבה ראשונים חולקים על זה ופוסקים שבדבר המבושל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו משום בישול, עד שטרח הבאור הלכה ומצא עוד ראשונים שאוסרים כדעת הרמב"ם והטור. אבל איך אפשר לומר שהדבר אסור לכולי עלמא, ולכן ודאי שבדיעבד מותר לאכול תבשיל זה.

דבר שיש לו מתירין

ד. למרות שהפרי מגדים כתב לנו את הכלל הנ"ל, שמותר ליהנות ממעשה שבת בדבר השנוי במחלוקת מטעם ספק דרבנן לקולא, הפרי מגדים בעצמו (סי' שי"ח מש"ז ס"ק ג', ט"ז) צידד לאסור במקרים דומים השנויים במחלוקת, משום שבמוצאי שבת התבשיל יהיה מותר, והרי זה כדבר שיש לו מתירין שלא אומרים ספק דרבנן לקולא, וכמבואר במסכת ביצה (ג, ב) לגבי ביצה שנולדה בשבת או ביום טוב שאסורה מדרבנן, מטעם פירות הנושרין, או מטעם משקים שזבו, או מטעם הכנה דרבה, אבל לכל הדברות הוא איסור דרבנן, ואף על פי כן אמרו שם שספיקה אסורה. כלומר אם ראה את הביצה בלול בשבת ואינו יודע אם נולדה היום או אתמול, הביצה אסורה ולא אומרים ספק דרבנן להקל, וכן אם נתערבה הביצה באלף ביצים של היתר, כל הביצים אסורות. וכל זה מטעם דבר שיש לו מתירין, ופירש רש"י טעם האיסור, שהרי אפשר לאכול ביצה זו רק פעם אחת, ולכן עד שתאכלנו היום באיסור מדין ספק דרבנן לקולא או מדין ביטול ברוב, תאכלנו לאחר השבת בהיתר גמור. והוא הדין בדבר שנעשה בשבת ויש מחלוקת אם מותר לעשותו, אין לנו להקל מטעם ספק דרבנן להקל, שהרי אם זה נעשה בשוגג, בשבת אסור לכולם ובמוצאי שבת מותר לכולם, ואם זה נעשה במזיד לאחרים אסור בשבת, ובמוצאי שבת יהיה מותר להם, ובדבר שיש לו מתירין לא אומרים ספק דרבנן לקולא.

הן נסתר מחמתו

ה. גם המשנה ברורה (סימן שיח סק"ב, כ"ז, ועוד) שפסק כדברי הפרי מגדים, שמעשה שבת בדבר השנוי במחלוקת מותר. אבל מצד שני המשנה ברורה עצמו (סי' שכא סקמ"ה) בדין של חיתוך ירקות דק דק כתב שקרוב הדבר לידי חיוב חטאת, וגם בדיעבד אסור לאכול. ולכאורה קשה כי זהו דבר השנוי במחלוקת, מאחר שלדעת הרמב"ם מותר לחתוך ירקות אלו, ובדיעבד יש להתיר ליהנות. וכן בדין עירוי מכלי ראשון שהוא שנוי במחלוקת, כתב המשנה ברורה (ס"ק עד) שאם עבר ועירה, אסור בדיעבד. וכנראה שהוא חשש לטענת הפרי מגדים הנ"ל שאין להקל, משום דבר שיש לו מתירין. וכבר מרן זצ"ל בלוית חן (סימן ס"ג) העיר על המשנה ברורה, שפסקיו סותרים זה את זה.

אין חומרת דבר שיש לו מתירין במחלוקת הפוסקים

ו. מרן זצ"ל בספרו לוית חן (סימן מ"ג) עמד על טענת הפרי מגדים, איך אפשר להתיר הנאה ממעשה שבת בדבר שיש מחלוקת, והלא הוא כדבר שיש לו מתירין. ותירץ על פי דברי הפרי חדש (סימן תצז ס"ג), שלא אומרים ספק דרבנן לקולא בדבר שיש לו מתירין, רק כאשר יש ספק במציאות, כמו הנידון במסכת ביצה שלא יודעים אם הביצה נולדה ביום ששי או בשבת, זה ספק חלש שלא אומרים עליו ספק דרבנן לקולא כי הוא דבר שיש לו מתירין, אבל יש ספק יותר חזק, כאשר הוא ספק פלוגתא דרבוותא – מחלוקת הפוסקים – שיש לנו פוסקים שאומרים בפירוש שהדבר מותר, בזה אומרים ספק דרבנן לקולא גם בדבר שיש לו מתירין, וכן כתבו עוד אחרונים כלל זה. ולכן גם בנידוננו שעבר על דבר השנוי במחלוקת הפוסקים, יש להתיר בדיעבד ליהנות ממנו כדין ספק דרבנן לקולא.

בישול אחר בישול בלח בדיעבד

ז. הוא הדין למי שחימם בשבת מרק על הפלאטה חשמלית של שבת, עבר על דברי מרן השלחן ערוך (סימן שיח סעיף ד', ח', ט"ו), אבל את הנעשה אין להשיב, ובדיעבד מותר לאכול את המרק, שהרי גם זה שנוי במחלוקת, ולדעת הרמב"ם (פ"ט מהלכות שבת ה"ג ופכ"ב ה"ח) אין בישול אחר בישול בלח. הרמב"ם לא כתב את זה בפירוש, אבל ממה שלא חילק בין לח ליבש לומדים שכך דעתו. גם בדין זה ראיתי לאחד מחכמי דורנו שכתב בספרו, שאין להקל בדיעבד, מפני שכאן יש תרי קולי, גם צריך לסמוך על הדעה שאין בישול אחר בישול בלח, וגם לסמוך שאין מחזי כמבשל בפלטה. שהרי אפילו דבר יבש אין לחמם על האש ממש, שמא יבוא לחתות ולהגביר את האש, או משום מחזי כמבשל. ולכן מותר לחמם רק כנגד האש, שאין דרך לבשל כך בימות החול. וכן מותר לחמם על גבי קדרה שעל האש, שהרי אף אחד לא מבשל כך במשך השבוע, רק קוסקוס מבשלים ככה... ועל ידי השינוי הזה מותר לחמם. ואותו חכם חשב שיש כאן ספק ספיקא להחמיר, שמא יש בישול אחר בישול בלח, ושמא יש מחזי כמבשל בפלטה.

מחזי כמבשל בפלאטה

ח. כנראה אותו חכם שאסר חשש לדברי הישכיל עבדי בח"ו (סי' ט"ו) שאסר לחמם על הפלטה בשבת, אבל לאחר מכן בח"ו (סי' כ"ח, וסי' מד שאלה ט"ו אות ג') חזר על הדין הזה וכתב: הגעתי להכרה שאין בזה בעיה. מעיקרא מאי קסבר, ולבסוף מאי קסבר? בהתחלה הוא טען שכל ההיתר לחמם על גבי קדרה זה מפני שהניח דבר חיצוני על האש, מה שאין כן בפלטה הפח מחובר לגופי החימום והוא חלק מהפלטה, ואי אפשר להניח את התבשיל ישירות על גבי הגוף חימום, ולכן התוספת של הפח שעל גביהם אינה נחשבת שינוי להתיר. אבל לאחר שראה שכל העולם נוהגים להקל בזה, הגיע להכרה שאין מחזי כמבשל בפלטה שהרי לא רגילים לבשל בה כל השבוע, ושמה מעיד עליה "פלטה של שבת". כשקונים היום פלטה רואים על הקרטון תמונה של בקבוק יין, גביע לקידוש, חלות, וסיר עם מכסה שקוף שיראו את החמין... וכיון שאין רגילות לבשל בה, לכן אין החשש של מחזי כמבשל. והתשובה לדברי אותו חכם לאחר המחילה, שהרי ספק דרבנן להקל גם כשיש ספק ספיקא לחומרא, זה כמעט מפורש בבית יוסף (סימן רמ"ח) לגבי הפלגה בספינה בשבת, שאין בהפלגה חשש של תחומין כי מהקרקעית עד הספינה יש יותר מעשרה טפחים, ובגמרא (עירובין מג.) יש ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה, וכיוון שבים איסור תחומין הוא מדרבנן שאינו כמו המשכן, אומרים ספק דרבנן להקל, ואפילו אם הספינה לא התרחקה הרבה מהחוף, ויש לנו ספק אם יש עשרה, 'מי מדד בשעלו מים', כתב הרמב"ם בתשובה שאומרים ספק דרבנן לקולא, אף על פי שיש ספק ספיקא להחמיר, שמא אין עשרה, ושמא יש תחומין למעלה מעשרה, אומרים ספק דרבנן להקל. וכן בנידון שלנו הנאה ממעשה שבת מדרבנן, לדעתנו אין ספק שבפלטה אין מחזי כמבשל, מרן זצ"ל (בשו"ת יחוה דעת ח"ב סימן מ"ה, ובחזון עובדיה שבת א' עמ' ע"ח) כל כך ביסס את ההיתר הזה, ולכן ודאי שמותר לחמם עליה. אבל גם למי שחושב שיש ספק בזה, אף על פי שיש עוד ספק אם יש בישול אחר בישול בלח, עדיין אומרים ספק דרבנן להקל. ולכן מי שחימם מרק על הפלטה בשבת, בדיעבד מותר לאכול ממנו.

עירוי מכלי ראשון

ט. כמו כן אם עירה מכלי ראשון על גבי עלי תה, יש מחלוקת בראשונים אם עירוי מבשל, כי במשנה (שבת מב סע"א) אמרו: האילפס – כמין מחבת – והקדרה שהעבירן מרותחין מן האור לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי. ומהרישא משמע שעירוי מכלי ראשון לא מבשל, כי אם עירוי מבשל היה אומר חידוש יותר גדול, שאסור לערות מהאילפס והקדרה על התבלין, אבל מהסיפא משמע שעירוי מבשל, כי אם עירוי לא מבשל היה אומר חידוש יותר גדול, שמותר להניח את התבלין בקערה ולערות עליו מהאילפס. ומכיון דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא, כתבו התוספות (מב: ד"ה אבל נותן) שאין ללמוד ממשנה זו. ובתוספות (שבת לט. ד"ה כל שבא) הביאו שנחלקו בזה בעלי התוספות, רשב"ם התיר עירוי מכלי ראשון ורבינו תם אסר. ולהלכה פסק מרן השלחן ערוך (סי' שי"ח סעיף י'): אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהם מכלי ראשון. ולכן כשמכינים כוס תה, ממלאים כוס מים חמים מהמיחם וממנה מערים על עלי התה, אבל בדיעבד שעירה ישירות מהמיחם על עלי התה מותר לשתות את הכוס תה, כיוון שלעניין הנאה ממעשה שבת אומרים ספק דרבנן להקל.

קפה עם הל

י. הוא הדין בקפה עם הל, לפני כמה שנים כשגרתי בכרמיאל, היה לנו שיעור ביום שבת בצהרים, והייתי עייף וביקשתי ממישהו שיכין לי כוס קפה להתעורר. כשנכנס עם הכוס קפה בידו "עלה עשן באפו", הרחתי שיש בו הל, שאלתי: איך הכנת את הקפה, אמר: למדנו שלדעת מרן (סימן שי"ח סעיף ה') אין בישול אחר אפיה וקליה, ולכן שפכתי מים ישירות מהמיחם. אמרתי לו: אבל ההל הוא לא אפוי ולא מבושל ולא כלום, לאחר שקולים את הקפה וטוחנים אותו מוסיפים בו מעט הל. עכשיו מה הדין, האם מותר לשתות את כוס הקפה, או שצריך להכין חדש? אולי יש להתיר מצד שהקפה הוא הרוב והעיקר, ולגבי ההל נחשב כמו פסיק רישיה דלא איכפת ליה, אבל בדיעבד ודאי שמותר לפי מה שהסברנו, שאם עירה מכלי ראשון בדיעבד מותר ליהנות.

דבר שעתיד להיות מותר לאחד ואסור לאחר

יא. ניתן לחזק את הטעם שלא אומרים כאן דבר שיש לו מתירין, מאחר שהבית יוסף ביורה דעה (ס"ס קב) מביא כלל בשם רבנו ירוחם (דק"מ ע"ג), וכן פסק הרמ"א בהגה (שם): דבר שאיסורו נשאר לאחד לעולם, ולאחר עתיד להיות מותר, לא נאמר בו דין דבר שיש לו מתירין. דהיינו תבשיל שנתבשל בשבת במזיד, למבשל אסור עולמית, אף על פי שלאחרים מותר במוצאי שבת, אין בו דין דבר שיש לו מתירין ובטל. לדוגמא, אשה ששמה ביצים בחמין מערב שבת, והוסיפה עוד ביצה לאחר כניסת השבת, והרי אי אפשר לזהות את הביצה האסורה, צריך בשביל זה רוח הקודש... כיוון שלמבשל אסור עולמית, לכן זה בגדר דבר שאין לו מתירין, וכל הביצים מותרות מדין ביטול ברוב.

הטפל נגרר אחר העיקר

יב. בא הרב פעלים (ח"א חאו"ח סימן י"ז) וכותב, אם נאמר שאותה תערובת של ביצים שאחת מהן נתבשלה בשבת אסורה לאחרים מדין דבר שיש לו מתירין, ומותרת רק למבשל כיון שאין לו מתירין, יצא מכאן חוכא ואיטלולא, שיבוא המבשל ויאמר לכל בני הבית: היום אף אחד לא אוכל ביצה, ואני אוכל את כל הביצים, כי אני בישלתי ביצה בשבת... 'טוביה חטא וזיגוד מנגיד'?! ומכיון שהביצים אסורות לאחרים, גם הוא נגרר אחריהם באיסור זה ואסור לו לאכול מביצים אלו. אבל מרן זצ"ל (בהליכות עולם ח"ד עמ' ל) כתב להיפך, בשביל שלא יהיה חוכא ואטלולא נתיר לכולם את הביצים, גם לאחרים. ההסבר הוא לפי דברי החתם סופר (בהגהותיו לש"ע ר"ס שי"ח, ובתשובה חיו"ד סי' רכ"ג) שמכיון שכל מה שאסור חכמים את התבשיל על אחרים זה משום המבשל עצמו שקנסו אותו, כשם שבאיסור הם נגררים אחריו, כך בהיתר של ביטול ברוב הם נגררים אחריו, שלא יהיה טפל חמור מן העיקר.

דבר שיש לו מתירין כשבישל בשוגג

יג. כיוצא בזה כותב הגאון רבי ישועה בסיס בספר אבני צדק (ר"ס שי"ח), שהוא הדין אם בישל בשוגג ביצה בשבת ואותה ביצה נתערבה בביצים שנתבשלו מערב שבת, לכאורה זה ממש דבר שיש לו מתירין, כי בשבת אותה ביצה אסורה לכולם, ובמוצאי שבת מותרת לכולם, אבל הרי כל מה שאסרו בשוגג הוא אטו מזיד, ומאחר שבמזיד לא אומרים את החומרא של דבר שיש לו מתירין, הוא הדין בשוגג, כשם שהשוגג נגרר אחרי המזיד בחומרא, כך נגרר אחריו בקולא, שלא יהיה טפל חמור מן העיקר.

מיץ תפוזים

יד. אחד שאל אותי, מה הדין אם אדם סחט תפוזים בשבת, האם מותר בדיעבד לשתות את המיץ, ואמר לי שיש ספר אחד שהתיר כיון שעבר על דבר השנוי במחלוקת. אבל באמת לא מצאנו מי שמתיר בזה, שהרי מבואר בגמרא (שבת קמד) שזיתים וענבים אסור לסחוט בשבת מדאורייתא, ותותים ורימונים אסור לסחוט מדרבנן כי יש רגילות לסחוט אותם, וכתב מרן הבית יוסף (סימן ש"כ) שהוא הדין לשאר פירות שרגילים לסוחטם אסור לסחוט אותם בשבת, ורק פירות שאין רגילות כלל לסחוט אותם מותר לסחוט בשבת. לדוגמא, מרן זצ"ל בהליכות עולם (ח"ד פרשת יתרו אות א) כתב שמותר לסחוט אבטיח בשבת, מפני שלא רגילים לסחוט אותו. היום יתכן שאסור, כי אולי כבר רגילים לסחוט אבטיח, כך כתב באמת הרב בילקוט יוסף (מצוות התלויות בארץ ח"א עמ' תק"ט). אבל פירות שלא רגילים לסחוט כלל כמו שסק, מלפפון וכדומה, מותר לסוחטם בשבת. מה שאין כן תפוזים ואשכוליות ידוע שסוחטים אותם בכל העולם, וודאי שהם בכלל הפירות שאסור לסחוט בשבת. אלא שמרן זצ"ל (בהליכות עולם שם, ובשו"ת יביע אומר ח"ח חאו"ח סימן ל"ו אות א'-ב', ובחזון עובדיה ח"ד עמ' קכ"ט והלאה) סיפר, שבצעירותו פרסם את ההלכה הזו שאסור לסחוט תפוזים בשבת, והרב עזרא הדאיה – אחיו של רבי עובדיה הדאיה – צווח ככרוכיא ואמר: אני סחטתי תפוזים מול גדולי עולם, מול אבי רבי שלום הדאיה, והגאון רבי ישועה פלאג'י שבא לבקרו, ולא אמרו לי דבר, הנה מעשה רב שמותר. אמר מרן זצ"ל: הרי מבואר בבבא בתרא (קל) שאין למדין ממעשה רב, ואין להקל בזה כלל. והרב הביא שם, שרבו רבי יעקב עדס אמר לו: החולק עליך "לא חש לקמחיה", כלומר שאין בזה מחלוקת כלל, ולכן אין להתיר בדיעבד מטעם זה. רק שיש לדון אולי יש להתיר כשנעשה בשוגג, כדין שוגג בדרבנן שאפשר להקל.

מתוך הספר "השיעור השבועי" המסכמים את שיעוריו של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף. ניתן לרכוש מספרי הסדרה בהידברות שופס כאן.