התמודדות עם שעמום אצל ילדים בבין-הזמנים, חלק ג': הדברים שמגבירים תחושות שעמום

בפרק הקודם הצגנו את השעמום כ"שליח" שמעביר לנו מסר ומאיץ בנו לחתור לעשייה, לחידוש ולחיפוש משמעות. רגש זה יכול להיות לנו ליועץ, אך גם לרועץ. כאשר עוצמות רגש השעמום חזקות מדי, או כאשר איננו יודעים לווסת אותו או למלא את עצמנו בסיפוק, אזי הוא פוגע בנו.

בפרק הנוכחי נציג את הגורמים שיכולים להעצים את השעמום אצל ילדים ונוער. המטרה היא שהורים יוכלו להבין טוב יותר את החוויה של הבן או הבת ולהצליח למצוא בעצמם את דרכי ההתמודדות המתאימות להם. מסתבר שהשעמום אינו כה משעמם, יש גוונים רבים של שעמום, כמו גם סיבות שונות שיכולות להעצים או להפחית אותו, הנה כמה מהן. 

חוסר בגירוי מותאם – כאשר אנו עומדים בפני גירוי שהוא נמוך יותר מהיכולות שלנו, אנו עלולים לחוש שעמום. כאשר הגירוי גבוה מהיכולות שלנו, אנו עלולים לחוש חרדה או לחץ. אנו מפיקים הנאה כאשר אנחנו מוצאים את נקודת האיזון הנכונה בין הקצוות הללו ו"זורמים" עם המשימה שלנו. למשל, אם יש לפנינו משימה שאינה דורשת מאיתנו כל מאמץ, היא עלולה להיות משעממת, לעומת משימה שדורשת מאיתנו מאמץ – גם אם במסגרת משחק מאתגר. כאשר מוטלת עלינו משימה שהיא כבדה מידי ביחס ליכולת שלנו (או ליכולת כפי שאנחנו אומדים אותה), אנו עלולים לחוש לחץ או מתח. לפעמים הסיבה לכך שילד אחד חש יותר שעמום מאחרים, נעוצה בכך שהיכולות השכליות והרגשיות שלו שונות משל אחרים. כך שדבר שמעניין ילד אחר, כי לוקח לו זמן ארוך יותר להבין את המשחק ולהקיף את כל הצדדים שלו, יכול להיות משימה משעממת עבור ילד שתופס מהר את כללי המשחק, מבין ומתגבר על האתגר שבו וממצה אותו עד מהרה. ילד כזה יכול להיות מתויג כ"משתעמם בקלות", בעוד שהדבר נובע מיכולת הבנה מהירה יותר.

פרספקטיבת זמן צרה - שעמום יכול להיות קשור לאופן שבו אדם תופס וחווה את המושג "זמן". לפעמים אנחנו קשובים לזמן הריאלי, ולפעמים אנחנו קשובים לקצב הזמן הפנימי שלנו, בלי קשר למשך שלו במציאות. למשל, השנים שעבד יעקב ברחל היו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, הזמן הפנימי שלו חלף מהר ("ימים אחדים) ביחס לזמן האמיתי ("שבע שנים").

כאשר אדם חווה את עצמו כמתקיים בתוך רצף של עבר-הווה-עתיד, השעמום לא לוחץ על נקודת ההווה, הוא מתפשט על פני כל משך הזמן. הוא לא מצפה לחוויה משמעותית ברגע ספציפי, די לו שבתקופה זו בחייו יש עניינים מלאי משמעות, גם אם רגע ספציפי זה אינו מלא בעשייה "נטו". הוא רואה את הברוטו כחלק מהתמונה. אנשים שפרספקטיבת הזמן שלהם ממוקדת-הווה, נוטים ל"ראיית מנהרה", הם ממוקדים בעיקר במה שמתרחש כאן ועכשיו ומתקשים לחוש סיפוק מהעבר או מהעתיד. הביטוי "העבר אין והעתיד עדיין" נחווה אצלם כפשוטו, ואין להם אלא את מה שעיניהם רואות בהווה, ואם אין בו משהו מיוחד, הם חווים שעמום.

ההרמטיות של המיכל הרגשי – אדם אינו יכול לספק לעצמו כל הזמן ריגושים וחידושים, מרבית העיסוקים שלנו די חוזרים על עצמם ושגרתיים. כאן עוזר לנו הזיכרון הרגשי. למשל, אנחנו מפיקים הנאה מהתרפקות על זיכרון של חוויה טובה מהעבר, או מכך שאנחנו עתידים להיות בפעילות מאתגרת. יש ילדים שטווח היכולת שלהם "להכיל" את תחושת החוויה במיכל פנימי שלהם קצרה יותר. יין החוויה מתאדה מהר והם נותרים בתחושתם עם חבית ריקה מתוכן והם חשים שעמום וריקנות פנימית.

מצוקה רגשית - כאמור, שעמום היא תכונה שמאותתת לנו על צורך לפעול ולחיות חיים בעלי משמעות. לנפש יש סנסורים שחשים ריקנות ובטלה והם מסמנים באמצעות כאב שהגיע הזמן למלא את המצבורים, כמו שעושה לנו תחושת רעב פיזית. כמו בכל מקרה אחר של כאב, ישנן רמות שונות של רגישות, לכל אדם סף רגישות משלו. יש אנשים שחשים גם סימנים נמוכים של מצוקה, כאלה שלא "נקלטים" בחיישנים של אחרים. ילדים כאלה הם מעין "פוליגרף" של שעמום. כמוהו הם חשים גם במינונים קטנים של התיישנות וחזרתיות ולכן השעמום מתרחש אצלם מהר וחזק יותר. לפעמים לא רק הרגישות גבוהה, אלא גם היכולת לשאת כאב או לווסת אותו היא נמוכה. ילדים אלו מגיבים בעוצמה רבה יותר למצוקה רגשית וגם לוקח להם זמן רב יותר לשכך תחושות רגשיות. ישנם גם מצבים קיצוניים של גריות יתר – תגובות קיצוניות להתעצבן מגירוי מתון, אשר מצריכות התייעצות מקצועית. כיוצא, לפעמים השעמום מבטא מצבי מצוקה כמו חרדה או דכאון. למשל, הוא יכול לבטא ניתוק ואדישות כתוצאה של טראומה. לפעמים הוא מבטא מחאה סמויה של האדם כלפי המציאות שאינה משביעת רצון, או משקף מוטיבציה ירודה לתפקוד. כאשר מזהים מצב חריג, נכון לפנות להתייעצות מקצועית.

שעמום כשפה עמומה – לפעמים ילדים ונערים משתמש במילה "שעמום" לתאר משהו כללי שאינם שבעי רצון ממנו, כאשר אינם מוצאים מילים ונימוקים הגיוניים לנמק את עמדתם. לא תמיד כשילד אומר "משעמם לי" כוונתו לרגש השעמום. למשל "משעמם לי ללכת לחוג הזה" - יכול מאד להיות שהעשייה בחוג קשה לו, "משעמם לי בבריכה" יכול להיות "לא מצליח לשחות", וכן הלאה. צריך להיות קשובים גם למסר הזה, כי הרבה פעמים מדובר בפעילויות שיש חשיבות שהילד יעסוק בהן, וה"שעמום" הוא בעצם קושי ביצועי שאפשר לפתור עם עזרה מתאימה.

בפרק הבא נתמקד בילדים עם הפרעת קשב, אך מה שנכתוב עליהם נכון גם לגבי ילדים אחרים, ההבדל בין אנשים עם ובלי ההפרעה הוא בעיקר בעוצמת הרגישות ומידת יכולת ההתמודדות עם האתגר.

חיים דיין הוא עו"ס קליני, דוקטורנט ויו"ר "מכון הקשב" hakshev.adhd@gmail.co