אפרת ברזל: אליענה, כלה חדשה שלנו, ברוכה הבאה למשפחה

אליענה יקרה אחת,

אליענה שירה,

כלה חדשה שלנו.

ברוכה הבאה למשפחה.

רציתי כבר לכתוב לך בלילה ההוא, כשיהלי חזר מפגישה איתך, ולי כבר לא היה כוח לחכות ערה, מה זה הדבר הזה עם השעות המאוחרות האלה. האמת שכבר כשסגרתי את העיניים לכבוד אותו לילה, הבנתי שנכון שיהיו עוד פגישות שצריך לעשות, וורט, אירוסין וחתונה, שבת שבע ברכות וחיים שלמים בעזרת ה' לחיות, אבל יש רגע בהבנה שבו את קולטת, בטח כאישה, נשים קולטות דברים, את כבר יודעת, יש רגע שבו את מבינה, שיש.

מרגע ההבנה הזה עמדתי בשקט בצד ורק ראיתי איך כל זה מתנהל, מעצמו. תן דעתך שלא תפריע.

אליענה יקרה אחת,

אליענה שירה,

כלה חדשה שלנו,

ברוכה הבאה למשפחה.

כשאוריאל, אח שלך, החבר הכי טוב של יהלי מגיל חמש בערך, התקשר אלי כדי להציע את אחותו הקטנה, היחידה, הבת של ז'אק ויעל ויניצקי, ההורים שלך, חברי הנפש שלנו שאנחנו אוהבים כל כך, הייתי צריכה כיול מחדש של המוח.

כי ברגע שהוא הציע היתה אפשרות שזה אכן יקרה, שהבן השלישי שלי, זה שנולד במשקל שלוש שלוש מאות שלושים ושלוש - אליענה, זה באמת היה המשקל שלו, ויש לנו עם זה ענין שלם, אני אספר לך ונמשיך.

שלוש שלוש מאות שלושים ושלוש זה משקל של אנשים מדויקים. מדבקות שמדביקים על עגלות שקופות בתינוקייה, אבל הולכות עם הילד לכל החיים.

הוא ילד מדויק. הוא מדויק בהשקפה שלו, הוא מדויק בקיום המצוות שלו, הוא מדויק בלימוד שלו, הוא מדייק את האתרוג שלו. את שמה לב שאני כותבת כאן רק דברים טובים, כי אני אמא שלו, אבל את יודעת, בן אדם הוא בן אדם, גם בדברים פחות טובים הוא מדייק. כשחם לו, למשל, הוא מדייק את איך שחם לו, כשהוא לא מוצא חולצות לבנות שיצאו מהכביסה, הוא מדייק את איך שהוא לא מוצא. עכשיו, למשל, הוא הלך עם אבא לדייק את קניית המתנות לפני השבת שהוא מתארח אצלכם בפתח תקוה.

אני יודעת שזה לא אופייני לבנות, אבל אני פחות אוהבת קניות.

אני אוהבת לבשל, אני כבר אוהבת גם לנקות. בזמן הניקיונות אני חושבת מלא מחשבות פנימיות. קניות, אני כן אוהבת בעצם, אבל רק אם זה דברים לבית. לבגדים יש לי פחות סבלנות, לאיפור גם, אני מעדיפה, בזמן הזה לקרוא ספר או לכתוב אותו בעצמי.

ממילא על כל דבר הם מצלצלים אלי מהחנות ושואלים.

הם צריכים את הביטחון שאנחנו נותנות להם, את יודעת.

אליענה יקרה אחת,

אליענה שירה,

כלה חדשה שלנו,

ברוכה הבאה למשפחה.

כמה לילות סדר אכלנו איתך, ואת היית ילדה,

כמה סעודות פורים אכלנו אצלכם, ואת היית ילדה,

כמה פעמים הסתכלתי עליך ולא ידעתי שהילדה הזאת תהיה לי לעוד בת.

אליענה יקרה אחת,

אליענה שירה,

כלה חדשה שלנו,

זה הטור שלי, כאן אני כותבת הכל.

כמו שהורים מתווכים לילדים את המציאות ומסבירים להם מה הם רואים,

כאן אני כותבת את מה שאני מרגישה,

והמילים מסבירות לי את התחושה.

זה ממש סידור נח.

 אליענה יקרה אחת,

אליענה שירה,

כלה חדשה שלנו,

ילדה שאנחנו מכירים כל כך.

כשהיית בת שנתיים, ראיתי אותך בפעם הראשונה. מכירה מפגשים מתלהבים של בעלות תשובה צעירות אחת עם השנייה? היית עם אותן העיניים היפות האלה שלך, עיניים חכמות, טובות וטהורות, עיניים צוחקות.

שאלתי את אמא שלך, זה היה אצלנו במרתף בבית ברעננה, שאלתי את אמא, "איך קוראים לתינוקת שלך?".

היא ענתה לי, ואולי קצת התנצלה,

יש את זה לבעלי תשובה, תמיד צריכים להסביר את עצמנו.

אני חייכתי אליה,

"אליענה שירה, איזה שם מקסים.

אה, זה בסדר, תרגישי בנח, לנו יש 'יהלי'", החזרתי בתגובה, "במשמעות בורא עולם - לי".

ואמא הבינה וצחקה,

ונראה לי, אליענה, את שומעת,

נראה לי, שבאותו הרגע,

שהיא הסתכלה עלי ואני הסתכלתי עליה

אמא של אליענה ואמא של יהלי, הבנו שיש בנו משהו דומה, אולי אפילו כמה דברים. למשל, שרצינו, דרך שמות הילדים להגיד את אותו הדבר. רצינו להגיד לה' תודה, רצינו להגיד לו שהילדים שלנו, זו בעצם תפילה שנענתה. רצינו להגיד לו שאנחנו באנו אל חיי תורה, מיוזמתנו, שלא תמיד קל.

ואת יודעת מה קרה?

באותו הרגע שאמא ואני עמדנו שם, ואתם, קטנים שלנו, שיחקתם,

ה' כבר ראה. ולנו עדיין לא גילה. אין מוקדם ומאוחר אצל בורא עולם.

הוא כבר חיבר. אנחנו היינו צריכות, בינתיים, רק לגדל אתכם.

יהלי ואליענה, תמשיכו לגדול יחד, אהובים.

אצל מי השנה סעודת פורים?