מה עושים כשהבית מלא חפצים?

מהי אגרנות כפייתית, כיצד היא באה לביטוי, והאם יש לה פתרון?

כל אחד מתקשה לפעמים לזרוק חפצים, בין אם הוא נקשר אליהם סנטימנטלית, או סבור שיזדקק להם בעתיד. לפעמים הקושי להיפטר מחפצים הופך לבלתי נשלט. הבית הופך להיות מחסן של חפצים חסרי ערך, מתעוררת מצוקה כאשר מנסים להיפטר מהם, ומראה הבית גורם לבושה ואשמה. מדובר בהפרעה הגורמת למצוקה רבה, ולפעמים מהווה גם סכנה ממשית לסובלים ממנה.

לאגרנות כפייתית מספר מאפיינים בולטים. מדובר בקושי מתמשך להיפטר מחפצים, ללא קשר לערכם. הקושי נובע מצורך לשמור את החפצים, וממצוקה הנגרמת ממסירה או זריקה של החפצים. קיימת הצטברות חפצים בחלל המגורים, המגבילה את השימוש בו, והאגרנות גורמת למצוקה ופגיעה בתפקוד בתחומי חיים משמעותיים.

באבחון ההפרעה נהוג להבדיל בין מי שיש לו תובנה למצבו, לבין אדם עם תובנה נמוכה, שלא רואה באגירת החפצים בעיה לעצמו או לסביבה.

בד"כ נוטים לאגרנות כאשר מאמינים שהחפצים יהיו בעלי ערך או שימוש בהמשך, כשרכישת או השגת החפץ הייתה כרוכה במאמץ, כשמרגישים שיש לחפץ ערך סנטימנטלי המחבר לזיכרון מהעבר או כאשר קיים קושי בקבלת החלטות לגבי החפצים, ומעדיפים לדחות את ההחלטה לגביהם.

אגרנות יכולה גם להתלוות לבעיות אחרות. מצבים של דיכאון, לדוגמה, גורמים להיעדר מוטיבציה והזנחה, ויכולים להוביל לאגרנות. אגרנות גם יכולה להיות תוצר של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, שיכול להיות לה גם מרכיב נוירולוגי.

האבחון הראשוני נעשה אצל פסיכיאטר או פסיכולוג, כאשר רק פסיכיאטר יכול להמליץ על טיפול תרופתי במידת הצורך.

טיפול תרופתי אינו נדרש תמיד, אך הוא יכול לסייע בהפחתת תסמיני החרדה והדיכאון הנלווים לאגרנות כפייתית. כדי לטפל בגורמים ובמניעים המשמרים את ההפרעה יש לעבור טיפול פסיכולוגי, כשהמומלץ ביותר לאגרנות כפייתית הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)

* * *

כל היום התאפקתי, הצלחתי לאכול רק מעט, ואיך שנכנסתי הביתה - הכל נהרס. עוד בטרם הנחתי את התיק, רצתי למטבח, ומבלי לחשוב פעמיים פתחתי את המקרר, הוצאתי משם קופסאות אוכל וסירים, ועד שניגשתי לכיריים, כבר חצי סיר היה בבטני... לא הצלחתי להתאפק, השליטה נעלמה לי. לאחר יום התלאות שעברתי בעבודה, הרגשתי שאני לא עומדת מול כל הפיתויים האלו, ואכלתי. מה עושים עם חוסר השליטה לאחר יום מוצלח?

אחת הטעויות הקשות שנעשות בהקשר של דיאטה, הוא חוסר באבות מזון, וארוחות קטנות ומצומצמות מידי במהלך שעות היום.

ההרעבה הזו במהלך כל היום, גורמת לאכילה בלתי נשלטת בבית.

לכן חשוב לאכול מכל אבות המזון, באופן מאוזן ומסודר. אין לדלג על ארוחות או לצמצם ארוחות למינימום כגון ארוחת סלט ירקות בלבד.

יש לאכול בישיבה בלבד!

לתכנן יום קודם לכן, ולהכין ארוחות מראש. בבואכם הביתה לאחר יום עבודה עמוס, יהיה אוכל מוכן, ולא תצטרכו לחכות עד שיהיה מוכן כשאין לכם סבלנות והבטן מאיימת.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אני בשנות ה-60 לחיי, וסובלת מידי פעם מכאבים לא ממוקדים בגופי. הטיפול התרופתי מרגיע אותם, אך לאחר זמן הם שבים. אני אובדת עצות, ומרבה במחשבות אודות בריאותי הרופפת. האם ישנו מענה לפתרון הכאבים?

גופנו המתוחכם מגיב לאופן בו אנו מפרשים את המציאות סביבנו. כשאנו עסוקים במחשבות חיוביות על המתרחש סביבנו, זה יעורר בגוף תחושות של רוגע, נינוחות ושלווה. לעומת זאת, אם נעורר מחשבות שליליות בקרבנו, נבחין בתחושות של כיווץ, לחץ או כאב, ממוקד ושאינו ממוקד.

הכאב הוא תולדה של משהו שורשי ועמוק, ולכן טיפול נקודתי בו לא יבטיח את אי הישנותו, ואף יתכן כי ישוב לאותת במקום אחר בגוף.

התובנה שיש לאמצה היא כי הכאב הינו תולדה של מחשבה שקדמה לו, ולאור זאת, שינוי במנגנון המחשבתי הוא זה אשר יוביל להיעלמותו.

התמקדות במחשבה חיובית העולה תוך היזכרות בסיטואציה נעימה, תגרור עמה תחושות נינוחות ונעימות שיתפשטו לכל אזורי הגוף.

ההסבר הנוירולוגי לכך הוא שתת המודע אינו מבחין בין דמיון למציאות, ובשחזור סיטואציה מהעבר, יעלו אותן התחושות והחוויות כמו אז.

על מנת שתוכלי להתחקות אחר הכאב, הייתי ממליצה לבחון בכל עת שהוא מגיע איזו מחשבה קדמה לו, מה מעורר אותו, ואלו מצבים במשך היום מגבירים או מחלישים אותו. בטוחני כי תזהי דפוס החוזר על עצמו, הקושר בין מחשבה או אירוע מסוים לבין תחושת הכאב.

בשלב הבא תוכלי להתמקד בהעלאת זיכרון חיובי, ולחוש במוחש אלו תחושות חדשות הגוף חווה בעקבותיו ובמקביל לחוות את עצימותו הנמוכה של הכאב.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)