התמודדות עם שעמום אצל ילדים בבין-הזמנים, חלק ה’: דרכים להתמודד עם שעמום של ילדים

בפרקים הקודמים עסקנו ברגש רב-העוצמה "שעמום", בפוטנציאל החיובי שלו לדרבן אותנו לעשייה, לצד הפוטנציאל הנזק שגלום בו שיכול להתבטא בסבל, חיפוש ריגושים וסכנות, הצקות לאחרים וכדומה. מטרת פרק זה להציע כמה נקודות שעל בסיסן אתם ההורים תגבשו דרכי התמודדות בהתאם לצרכים הספציפיים של הילדים שלכם.

להתמודדות עם שעמום, כמו בכל התמודדות רגשית, יש משמעות רבה לתגובה שלכם כלפי הילד ולאופן שבו אתם מסייעים לו לנהל את רגשותיו. לפעמים הורים חוששים שגילוי הבנה לרגש של הילד מהווה הסכמה לטענות או להתנהגות שלו. האמת היא שאין סתירה בין השניים. אדרבא, היכולת שלנו לתת מקום לרגשות – גם אם הם נובעים ממקור שגוי לדעתנו, מסייעת להכיל ולנהל אותם טוב יותר.

הנה כמה נקודות למחשבה שיכולות לסייע בהתמודדות:

זהו את הרגש – הסירו את המסווה מעל השעמום, וזהו אם אכן הרגש שעומד מאחרי התלונה או ההתנהגות של הילד הוא שעמום או רגש אחר. שימו לב ששעמום יכול להתבטא באופן ישיר או באופן עקיף ("אוף, משעמם לי"), באמצעות התנהגות שבאה להשקיט אותו כמו הצקות, התנהגות סיכונית או שקיעה בעיסוק טפל וחסר כיוון. תנו דעתכם לשאלה, האם זהו שעמום בעל פוטנציאל חיובי – שניתן לנתב אותו לעשייה.

הבינו את הילד – נסו לזהות מה הגורם המרכזי ומה סוג השעמום שהילד חווה, בפרקים הקודמים הצגנו רשימת גורמים וגוונים של שעמום, תוכלו להיעזר בה, אך קחו בחשבון שזוהי רשימה חלקית והמנעד רחב יותר. 

שיימו את הרגש –  יישרו אליו מבט ונקבו בשמו, זהו שעמום (או רגש אחר). שימו לב לנטייה השכיחה להתחמק ממפגש עם רגש זה. שוחחו עליו עם הילדים, התייחסו לשעמום כאל דמות ממשית, ודברו על היחסים עמה. אפשר לדמות את השעמום לתיאבון, שיכול לעודד אותנו לאכול ולהיות בריאים, אבל גם יכול לגרום לנו אכילת יתר מזיקה. בעזרת שפה משותפת תוכלו לדעת, כשהוא אומר משעמם לי, למה הוא מתכוון.

תנו תוקף – בלי קשר לשאלה אם הילד צודק בתלונתו על השעמום, הביעו בפניו את ההכרה בעצם העובדה שהוא חווה כעת רגש מסוים שמשפיע עליו. תנו לרגש נוכחות, מקום, מסגרת וקיום. זכרו, תיקוף רגש אינו הסכמה למעשים.

היו אמפתיים – נסו להתבונן בחוויה מנקודת מבטו של הילד. כיצד אתם הייתם חשים במצב שבו הייתם משועממים מאוד. לפעמים ההורה מתקשה לקבל את השעמום היות שנראה לו לא הגיוני שהילד יחוש שעמום כה מהר. במצב זה אפשר להשתמש בהבנה ששעמום הוא פונקציה של תעסוקה חלקי זמן, ולכל ילד יש יחס משלו. ייתכן שעבור ילד אחד עשר דקות נחוות כמו ששישים דקות נחוות אצל ילד אחר. 

אל תיקחו ללב – השעמום אינו כשלון שלכם, אלא חלק מהתמודדות של הילד בהתפתחותו. שיווין הנפש שלכם נחוץ לילדיכם. דמיינו את החופשה כמסע בכביש שיש בו מהמורות, ומצאו לכם "עמוד" להחזיק בו כשהרכב מיטלטל. היאחזו בעוגנים שמסייעים לכם להירגע ולהיות אופטימיים.

כף זכות - חישבו פעמיים לפני שאתם מייחסים לילדיכם תכונות שליליות כמו חמדנות או כפיות טובה. ייתכן מאוד שהתנהגותם נובעת מכך שיש להם רגישות יתר לשעמום או לאחד הגורמים שפורטו בפרקים הקודמים. למשל ייתכן שפרספקטיבת הזמן שלהם ממוקדת בהווה או שמיכל החוויות שלהם אינו הרמטי וההתנדפות של זיכרונות וחוויות ממנו היא מהירה. כיוצא, יתכן שהם תופסים וחווים מהר וחפצים מתיישנים אצלם מהר יותר, וכיוצא. דונו אותם לכף זכות, או שלא תדונו עד שתגיעו למקומם.

אל תיבהלו מהשעמום – הוא לא בהכרח מוליך לתגובות שליליות. השעמום, מיעוטו יפה ורובו קשה: במינון נכון - נוכחותו חיונית להתפתחות ולתפקוד מיטבי. התפקיד שלנו ללמד את הילדים לשהות בשעמום, לדעת לעשות מעבר ממצב של עשייה למצב של שהייה עם עצמם, וגם לשאת את הכאב והתסכול שבו. גם כשהשעמום מתגבר, ניתן לנהל אותו. הרוגע שלכם יעבור בסופו של דבר לילדים וילמד אותם איך להתייחס לרגש רב-עוצמה זה בצורה שתאפשר להם להיתרם ממנו.

הכירו בפערים בין אישיים – לפעמים להורה יש נטייה לדברים קבועים ובטוחים יותר, בעוד לילד יש נטייה לחפש חידושים וריגושים. לא כל מה שמעורר בכם עניין וסיפוק גורם לתוצאה דומה אצל הילד. חשוב לזכור ש"לא כל האצבעות שוות", אל תתפתו להשוות בין ילדים לכל אחד סגנון התמודדות משלו עם השעמום. השלימו עם סגננו של הילד ומצאו דרכים לעזור לו לתפקד נכון יחד עם תכונה זו, לפעמים בעזרת תשומת לב לצורך ביותר עיסוקים ובהקדשת פחות זמן לכל עיסוק.

בנק תעסוקות – ניתן להכין עם הילד בעת רגישה רשימה של פעילויות שאהובות עליו או שהוא נדרש לעשותן (רשימת "רוצה" ורשימת "צריך") ובזמן אמת להפנות אותו למצוא תעסוקות ברשימה שלו.

סדר יום - בימי בין הזמנים, הילדים זקוקים לנו ההורים כדי שנספק להם מסגרת שבתוכה יוכלו לחיות בבטחה. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז זקוקים עוד יותר למסגרת ברורה, אבל בה בעת הם זקוקים יותר גם למרחב של בחירה חופשית. אנחנו נדרשים להתבונן בצרכים הייחודיים של הילד ולמצוא עבורו את נקודת האיזון בין מתן מרחב לבין הקניית והעמדת גבולות, בין חֵרוּת לבין חָרוּת. כמו שמחזיקים חפץ רטוב: החזקה רופפת מידי תגרום לו להישמט מהיד, אבל גם החזקה הדוקה מידי עלולה לגרום לאותה תוצאה. להלן כמה נקודות שכדאי לתת עליהן את הדעת בהתנהלות בבין הזמנים עם ילדים שיש להם הפרעת קשב. 

פעמים רבות הילדים מתקשים לבנות לעצמם סדר יום ולתחזק אותו, והם זקוקים לעזרתכם כדי לא לחוש שהם "הולכים לאיבוד". בתוך הים הסוער של הקיץ, אפשר לקבוע מספר "עוגנים" שיסייעו לילד לעמוד בדרישות החשובות ויסייעו לו לשמור על תחושת יציבות. העוגנים צריכים להיות ברורים, אך גם גמישים. הם יכולים להתייחס לטווח זמנים לתפילה, לימוד, אכילה, ופעילות קבועה כלשהי. חשוב שיישמר העיקרון של מספר פעילויות מרכזיות קבועות שכל אחת תתקיים בטווח זמנים מוגדר. מעבר לחשיבות הדבר כשלעצמו, המסגרת תאפשר לילדים ליהנות יותר מה"חופש". כשאנחנו מקנים לילד גבולות, איננו לוקחים ממנו חירות, אנו דווקא מעניקים לו אותה. 

טיפול תרופתי – לפעמים ישנה נטייה להימנע מטיפול תרופתי להפרעת קשב בימי בין הזמנים, אך ילדים רבים זקוקים להמשך טיפול גם בתקופה זו, וכאשר אנו לא נותנים להם את הטיפול לו הם זקוקים, נחלשת היכולת שלהם לתפקד בצורה בריאה. אם המלצת הרופא היא להמשך טיפול גם בתקופת בין הזמנים, נכון להתייחס לכך ברצינות. שימו על כף המאזניים את הסבל שנגרם לילד כאשר אינו מטופל לעומת המחיר שגובה הטיפול התרופתי, ותחליטו בהתאם. 

הטרמה – חלק מהילדים נוטים להיות מופתעים מדברים שעבור אחרים נחשבים כצפויים לגמרי, הם חיים בבועה של הווה ולא מספיק חווים את העתיד. נטייה זו גורמת להם להגיב למצבים מתוך חוסר הכנה נפשית. למשל, כאשר יוצאים לפעילות מיוחדת, הילד יכול להגיב בהתרגשות רבה, וההתרגשות יכולה לגרום לו להתנהג בצורה לא מתאימה. ככל שהילד יידע מבעוד מועד על התגובה הצפויה שלו, כך הוא יוכל יותר להתמודד איתה בשעת מעשה. לשם כך הילד זקוק להטרמה – הכנת הילד לקראת מה שצפוי להתרחש, אם התרחשות רגשית או מעשית. הטרמה – כשהיא נאמרת בשפה עניינית ולא שיפוטית - יכולה לסייע להתכונן רגשית והתנהגותית לקראת דברים עתידיים, פשוט להזכיר לילד את האתגר שצפוי לו בעת טיול/אירוח וכדומה. הטרמה יכולה לסייע גם בהתמודדות עם רגש השעמום.

היו ערניים – יש מצבים בהם השעמום משקף מצב של מצוקה רגשית, שימו לב, לעוצמתו, לתדירותו, האם הוא מופיע בכל תחומי העיסוק או רק באחדים מהם, יש מצבים שמצריכים פנייה לייעוץ מקצועי.

היו ערוכים – לאחר היכרות עם הגוון הייחודי של השעמום, האמפתיה והתיקוף הרגשי, תנו דעתכם לתת מענים מעשיים. זכרו שיש לנו תפקיד כפול: להתאים את הילד לעולם: לעזור לו להתמודד עם מציאות משמעממת ומתסכלת, להרגיל אותו ליהנות מבילויים קטנים ושקטים, ללמד אותו איך להעסיק את עצמו, ובעזרת דוגמה אישית לפתח אצלו את היכולת להיות עם עצמו, להצליח לווסת רגש לא נעים או לשאת אותו.

להתאים את העולם לילד: לחסוך ממנו את המפגש עם השעמום, לתת מקום לאווירה של חופש ושינוי שגרה גם כשאם בבית. לצמצם במידת האפשר חזרתיות, ליצור אווירה לא שגרתית מחד, אך ברורה וצפויה מאידך (בייחוד עם ילדים שיש להם הפרעת קשב, והגבולות הפנימיים שלהם רכים, הם זקוקים להשלמת סדר וגבולות מבחוץ), לאפשר מעבר בין מגוון פעילויות. חלק מההתאמה כרוכה בתכנון נכון של החופש, למשל לפזר את המשאבי הבילויים על פני התקופה, כך שיימנע מצב בו בימים אחדים יש פעילות חווייתית מאוד אינטנסיבית ולאחר מכן ימים שלמים של חוסר מעש.

האמינו בעצמכם והפעילו את היצירתיות שלכם - אפשר להעלות עוד ועוד רעיונות, אבל המטרה של הפרק היא לעזור לכם לפתח פתרונות יצירתיים בעצמכם. אתם המומחים. אתם מכירים הכי טוב את הילדים שלכם. הנה דוגמה שמספר הרב אבי אברהם: ייסדנו את "קייטנת החוגים לבין הזמנים" ותחת כותרת שכזו ושלטי פרסום ססגוניים שהופצו בבית (מרחנו עוד יום...) התחלנו "לשווק" להם "כותרות" לחוגים מרתקים שתפסו את הילדים מאוד ונתנו להם בסופו של דבר הרגשה שהם עשו בחופש המון!

לתקן את השולחן אצל סבא וסבתא שכבר חודשים התחננו לזה הפך ל"חוג נגרות", ניצול פרודוקטיבי של 'חדר המוזיקה' בעבודה של אבא הפך ל"חוג מוזיקה", הכנת ארוחות ערב מושקעת ל"תחרות בישול", אפיית עוגה לשבת עם אמא ל"חוג אפייה", יציאה שגרתית לגינה עם חברים הפך ל"חוג ספורט ותחרויות אתגריות", הקלדה עיוורת במחשב ולמידת תוכנות ל"חוג מחשבים", פילאטיס עם אמא ל"חוג התעמלות" וכן הלאה.

כמובן שהיו גם אי אלו יציאות ובילויים משמעותיים יותר בחיק המשפחה, אבל הם היו לא מעבר לנורמה והשתלבו טוב גם עם 'יום מנוחה בבית' בין חוג לחוג, זכה גם לכותרת 'יום חג' עבורנו, ובו גם אנו יכולנו לנוח, ליהנות ולקרוא ספר טוב.

ואם לא די בכך, הילדים היו צריכים לנהל רישום ותיעוד של כל הפעילויות (כן, מרחנו עוד שעה...) מתוך מטרה בסיסית "לראות מול העיניים" כמה פעילויות הם עשו ולהעריך, כיון שלעיבוד ולסיכום הפעילות יש חלק מהותי ועיקרי מאוד מהעשייה. וכדי לסכם פעילות צריך "לשווק" אותה.

אז היה שימוש ב"כותרות" ויצירת באזז, היה רישום ותיעוד והיו גם שיחות לסיכום ועיבוד מידי יום בסוף היום. החל מהבסיס "מה היה לנו היום?..." כשכל ארטיק הוזכר שם וכל פרס בשקל קיבל את מקומו... וגם עיבוד רגשי של החוויה ומה למדנו ממנה היום, בשפה חופשית מותאמת לכל גיל. זמן איכות מושקע ומעצים שכולנו נהנינו ממנו.

אחד מילדי המשפחה סיכם את התקופה הזו כ"בין הזמנים הכי מוצלח שהיה לו בחיים". וזה אף על פי שהתקציב לא עלה על כמה מאות שקלים בודדים....

חיים דיין הוא עו"ס קליני, דוקטורנט ויו"ר "מכון הקשב" hakshev.adhd@gmail.com