קדיש לנצר אחרון: הפרויקט שמנציח חללים שמשפחתם נספתה כולה בשואה

כשהתקשרתי לביתו של יצחק קליין, תושב פתח תקווה, כדי לשוחח עמו על פרויקט 'קדיש לנצר אחרון' שייסד, ענתה אשתו לטלפון. "יצחק איננו", היא אמרה לי בעצב. "הוא נפטר לפני כחודשיים".

למרות הבשורה המרה, היא הביעה עניין בכתבה על פעילותו של בעלה לזכרם של ניצולי שואה בודדים שנספו במלחמת השחרור. "יהיה זה לעילוי נשמתו".

יצחק קליין, בן 85 במותו, ייסד את 'קדיש לנצר אחרון' לפני כעשור. הוא כיהן כנשיא בית הכנסת 'שונה הלכות' ויו"ר 'יקירי העיר פתח תקווה', וניצל את מעמדו וקשריו כדי לפנות  ל-23 בתי כנסת בעיר ולחלק ביניהם את שמות חללי מלחמת השחרור שהיו ניצולי שואה ונצר אחרון למשפחתם, כדי שייכללו באמירת 'יזכור'. בנוף הוא פנה למכרים וחברים בבקשה שכל אחד 'יאמץ' לו חלל אחד ויאמר עליו קדיש ביום נפילתו.

מאה ארבעים וחמישה חיילים, כל אחד מהם נצר אחרון למשפחה שלמה שנספתה בשואה, נפלו על הגנת המדינה במלחמת יום השחרור. צעירים וצעירות אלה, שאך בקושי שרדו את איימי השואה, לא הותירו אחריהם איש שיאמר עליהם קדיש – ומעטים שיזכרו אותם. באנדרטת 'הנצר האחרון' שהוקמה בהר הרצל ב-2004, נחקקו המילים: "הבית שהיה שם – ואיננו. הבית שיכלו לבנות פה – ולא יקום. הם היו נצר אחרון לביתם – ואינם".

לפי הנתונים שריכזה פרופ' חנה יבלונקה בספרה 'אחים זרים: ניצולי השואה במדינת ישראל 1948 - 1952' (הוצאת יד בן-צבי ואוניברסיטת הנגב תשנ"ד) מספרם של אנשי שארית הפליטה שגויסו במסגרת הגח"ל היה למעלה מ-22,000 מגויסים במלחמת העצמאות, בו בזמן שהיחידות הקרביות של הצבא מנו כ-60,000 חיילים.

לא פעם, ניצולי השואה שהגיעו לארץ נשלחו תוך ימים ספורים אל קרבות קשים, כאשר הקרב לטרון הוא הדוגמא המפורסמת ביותר: 15 עולים שגויסו במהירות לחטיבה 'שבע' איבדו את חייהם בלחימה העזה. יגאל ידין, לימים הרמטכ"ל, תיאר את הלחימה בלטרון ככוללת חיילים אשר: "ישר מאנייה הלכו לקלט...לא היו מאומנים...זה היה עבורם גיא ההריגה". אחדים מהנופלים נהרגו כי לא הבינו את הפקודות שניתנו להם בעברית. כאחת מהמסקנות שהוסקו, התחילו להצמיד למפקדים מתורגמנים בשפת האידיש. חוקרים כותבים כי השפה העיקרית בחיל השריון במלחמת השחרור הייתה אידיש.

הטרגדיה בנפילתם  של ניצולי שואה שזה עתה שוחררו מהמחנות התעצמה עוד יותר כשמדובר היה בנצר אחרון למשפחה שלמה שאבדה. כך למשל בטבח כפר עציון, בו רצחו החיילים הערבים את כל מגני הכפר (חוץ מארבעה שניצלו) נספו 18 ניצולות שואה, מתוכן שבע שהיו נצר אחרון למשפחתן.

רק בשנים האחרונות החלו גופים פרטיים שונים ליזום פרויקטים לזכרם של חללי 'נצר אחרון' ולדרבן את משרד הביטחון לנקוט פעולות הנצחה משלו. פרויקט 'קדיש לנצר אחרון' של יצחק קליין המנוח נמנה על היוזמות הללו. קליין לא הסתפק בחלוקת השמות, אלא דאג לשגר תזכורות מידי תחילת חודש לכל האנשים שקיבלו על עצמם לומר קדיש על חלל שיום הזיכרון שלו חל באותו חודש. אלמנתו אומרת שעל אף פטירתו של קליין, מיזם 'הקדיש' ממשיך ומתקיים.

לא מעט סיפורים מרגשים הגיעו אל קליין בשנים מאז פתח בפרויקט אמירת הקדיש. אחד הידועים מבניהם פורסם במקומון פתח-תקוואי לפני מספר שנים על ידי אברהם מרמורשטיין, לשעבר סגן ראש עיריית פתח תקווה. מרמורשטיין התנדב להימנות על אומרי הקדיש, וקיבל שם שגרם לו לשפשף את עיניו: מנדל-זאב בן הרצקל ושיינדל. "מנדל-זאב היה קרוב משפחתי ובן עירי מלפני השואה...הזכרתי אותו כל השנים בתפילת 'יזכור' בחגים". מרמורשטיין סיפר כי מנדל זאב איבד את כל משפחתו הקרובה במחלות ההשמדה, עלה לארץ והתגייס – ואז נפל בימיה הראשונים של מלחמת השחרור. "את השבת לפני גיוסו בילה זאב ז"ל בביתנו בבת-ים. זו הייתה פרידה לעולמים".

למענו של מנדל-זאב וחבריו, אודים מוצלים מאש שאורם כבה, ייסד קליין את 'קדיש לנצר אחרון'. אם ממשפחות יהודיות שלמות לא נותר נצר, לפחות נותרה התפילה, ונותר הזיכרון.

לעילוי נשמת יצחק בן ברוך, מייסד פרויקט 'קדיש לנצר אחרון'