נערה הגיעה בתמימות לרופא, ומה שקרה שם לא יותיר אתכם אדישים

כשהיתה ג'יין פרקש ילדה בת 13 בבית ספר ציבורי בקנדה – היא גילתה בהלם שאיננה יהודיה. היה זה כאשר ביקשה לעבור ללמוד עם חבריה בבית ספר יהודי בטורונטו, אמה סירבה לשלם סכום כסף כה גבוה. "אני בשום אופן לא מוכנה לשלוח אותך לבית ספר שעולה כל כך הרבה, כשאת אפילו לא יהודייה!", אמרה לה אמה. "אכן כן, את שומעת מצוין. על פי ההלכה, אם אמא שלך לא יהודיה אז גם את לא יהודיה. ומכיוון שאני לא יהודיה ורק אבא שלך יהודי, אז גם את לא!"

"לא ידעתי מה זה בדיוק יהדות", מספרת ג'יין ל'אש התורה'. "ולמען האמת, הרבה יותר הטריד אותי שלא אוכל להישאר עם החברים.

"הייתי בכמה בתי ספר שונים והצלחתי להיצמד לכותרת של 'חצי יהודיה'. הרבה אנשים היו באותו 'חצי' סירה יחד איתי, אז זה לא השפיע יותר מדי על המשך התבגרותי.

עברו מספר שנים, ג'יין לומדת בתיכון ורוצה להתחמק ממבחן בכתב. היא ניגשה לרופא המשפחה כדי לקבל ממנו אישור רפואי שיפטור אותה מהלימודים. בחדר ההמתנה שאלה אותה האחות מדוע הגיעה, וג'יין מצאה את עצמה נבוכה ללא תשובה. היא היתה עסוה בתוכניתה להיפטר מהמבחן, עד ששכחה לחשוב על סיפור משכנע בשביל מה הגיעה בכלל לרופא. "סרקתי במהירות את המוח בחיפוש אחר רעיונות, אך ללא תוצאה. פתאום נזכרתי בעלון הבריאות לנשים שקראתי אתמול בערב. הוא עסק בסרטן השד וכיצד לבדוק את עצמך נכון", היא מספרת.

מתוך ייאוש ומבוכה, אמרה לאחות: "מצאתי גוש!". מבטה של האחות הפך היסטרי. "את חייבת להיכנס לרופא תיכף ומיד", היא אמרה, ודחפה את ג'יין לראש תור הממתינים.

כשג'יין נכנסה לחדר הרופא, כשהיא נהנית מהרעיון של עצמה: "אגיד לרופא שחשבתי שמצאתי גוש ולא יכולתי ללמוד למבחן מרוב לחץ, ואז בבוקר בדקתי שוב והוא נעלם", תכננה. אך הרופא הביט בה בחומרה: "איפה מצאת את הגוש?", שאל אותה.

"לא דוקטור, אתה לא מבין, זה רק היה נדמה לי. זה נעלם. אתה יכול בבקשה לתת לי פתק למורה?", אומרת ג'יין.

"אני חייב לבדוק אותך כדי להיות בטוח", השיב הרופא.

"בסדר, פה", אמרה ג'יין והצביעה על נקודה מקרית בגופה.

"תקשיבי, את חייבת ללכת למרפאה כירורגית ולהסיר אותו מייד, הוא מאוד גדול", אמר הרופא וג'יין נכנסה להלם מוחלט. היא צעקה והתחננה לרופא שהמטרה שלה היתה לקבל פתק שחרור כדי לא להיבחן, אך הרופא עמד על דעתו שחובה להסיר את הגוש באופן מיידי. אף צליל של חיוך לא היה בקולו של הרופא. הוא היה רציני להחריד, וג'יין נשארה בלי מילים.

"מה הסיכויים שהרופא ימצא גוש בדיוק במקום שהמצאתי?", ממשיכה ג'יין לספר. "הייתי משותקת מאימה. איך זה קרה? זה בכלל לא הגיוני; יש כאן צירוף מקרים של אחד למיליארד! לא היה לי זמן לנתח את המצב – הייתי חייבת לטפל בו.

"נשלחתי מייד למרפאה קרובה שהתמחתה בסוג זה של סרטן. גילינו שהסרטן עדיין לא הגיע לשלב בו הוא משפיע על מערכת הדם שלי, ושלא היו לו גרורות במקומות אחרים. הבנתי שהגילוי היה בדיוק בזמן הנכון! כבר באותו יום הגידול הוסר, ואני יצאתי נקייה לגמרי מהמחלה. דווקא משום שגיליתי אותה בשלב כל כך מוקדם, לא הייתי צריכה אפילו לעבור כימותרפיה או טיפולים.

ג'יין המשיכה את מסלו החיים הרגיל, כאשר היא מציינת ש"מקרים כאלה אמורים לעזור לנו לצמוח ולהגיע לבהירות רבה יותר בחיינו, אבל הרבה פעמים אנחנו פשוט עוברים אותם וממשיכים הלאה.

על מנת להבין את צירוף המקרים המדהים, הצטרפה ג'יין לטיול של 'תגלית' לישראל. "לפני כן, לא היה לי כמעט שום קשר עם אנשים דתיים, ולא ידעתי שום דבר על אורח חייהם, וכשחזרתי הביתה מאוד רציתי להעמיק את הידע שלי ביהדות", היא מספרת.

חברתה של ג'יין קישרה בינה לבין הסניף של אש התורה במקום מגוריה, והיא התחלתי ללמוד. "כל כך התרשמתי מכך שהיהדות מעודדת את השאלות שלי. סוף סוף יכולתי להכניס את סיפור ההשגחה שלי לתוך קונטקסט משמעותי. אמונתי בא-ל התחזקה, וחשתי ביטחון רב יותר מתמיד שהוא מנצח על אירועי חיי", אומרת ג'יין.

"בחנתי גם את הזהות ה'חצי יהודייה' שלי, ויצאתי לדרך שהפכה בהמשך להליך הגיור שלי. התקדמתי צעד אחד בכל פעם, ושנתיים אחר כך התגיירתי במלוא תמיכתם של משפחתי וידידיי. הפכתי לחברה פעילה באש התורה ובסופו של דבר הכרתי את בעלי בטיול לישראל.

"לפעמים החיים יכולים להיראות כמו מקרה גדול אחד", היא אומרת, "אבל במבט לאחור, אפשר לראות שמשהו הרבה יותר גדול מאיתנו ניצב מאחורי הקלעים ועוקב אחרינו. זה אחד הרעיונות העיקריים שעלינו להפנים. אחרי הכל, שום דבר אינו מקרי".

"חיפשתי את אומן העל כדי לחקור את האומנות שלו, וכאשר גיליתי באמצע המוזיאון את אלוקים - התאהבתי בו לנצח. יצאתי משם בן אדם אחר, והיה לי ברור שאני חייבת לשנות מהלכי חיים ומהלכי תודעה": 30 שנה אחרי, נורית סירקיס בנק משתפת בסיפור התשובה המפעים שלה. צפו בשיחתה עם שרון רוטר:

הזמרת לאה דרור - "היום בו התגיירתי היה היום המאושר בחיי":