האדם במעגל השנה: איך חוזרים בתשובה?

כיצד עושים תשובה? הנה דברי הרמב״ם בהלכות תשובה: "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו (מתכניותיו לעשותו שוב) ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: 'יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו'. וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: 'כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי'. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: 'וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵֹה יָדֵינוּ'. וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו".

וכוונתו לומר שיעיד עליו יודע תעלומות שלפי מצבו הנוכחי מוחלט אצלו בודאות גמורה שלא ישוב לזה החטא לעולם. ואז מתכפר לו, באופן שגם אם מעד שוב ונכשל באותו החטא, מתחיל הוא חשבון חדש. אבל התשובה שעשה הועילה לו למה שחטא בעבר, לפי שגמר בדעתו באותה שעה בהחלטה ברורה מכל לבו שלא לשוב לחטא זה לעולם, והיתה זו תשובה גמורה.

ומה שאמר יתנחם על העבר, כוונתו לומר שלא יהרהר האדם בלבו שהנה נהנה בעבר מאכילת האיסור או מדבר עבירה אחרת, ואינו מתחרט על כך, אבל מעכשיו יתחיל מהלך חדש. אלא צריך להצטער ולהתחרט בלבו כל המעשה שעשה נגד רצון ה', ויאמר לעצמו: "הלא הקדוש ברוך-הוא הוא שבראני ומלוא כל הארץ כבודו, ואיך יעלה על הדעת שאני שאינני כלום לפניו, עברתי בשאט נפש על רצונו? הלוואי שמעשה רע זה שעשיתי, לא הייתי עושהו מעולם!"

נמצאו חלקי התשובה ושלביה - ארבעה: עזיבת החטא, חרטה על העבר, קבלה לעתיד, ווידוי.

וידוי

נוסח הוידוי חובר על סדר כ"ב אותיות התורה: אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי ולשון הרע וכו', לרמז על שמבקשים אנו לכלול בוידוי זה את כל מצוות התורה הכתובות בכ"ב אותיות, שאם עברנו על אחת מהן מבלי לפרטה עתה בדברינו, הננו מתחרטים ומתוודים גם עליו. לפיכך בכוחו של וידוי על סדר הא' ב' לתקן את הפגם שפגמנו בכל אחת ממצוות התורה. וכבר תיקן רבנו ניסים גאון את הוידוי הגדול, הכולל בכל אות מצוות רבות הפותחות באותה האות.

ונרמז הדבר בשני הפסוקים הנאמרים לפני הוידוי: "חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי, אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַה' וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה". "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם". שבשניהם יחד יש בדיוק כ"ב מילים, לרמז על ענין נשגב זה, שבאים אנו להתוודות על כל המצוות הכתובות בתורה בכ"ב אותיות.

ארבעה חילוקי כפרה

עוד כתב הרמב"ם בהלכות תשובה: "אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד?

עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו. ובאלו נאמר: 'שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים - אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם' (שהרי בפסוק זה מבואר שמיד עם התשובה נרפא העוון).

עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ובאלו נאמר: 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ'.

עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין. ובאלו נאמר: 'וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם'.

במה דברים אמורים? בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלושתן תולין, ומיתה מכפרת. שנאמר: 'וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן'".

ומפני מה חמור העובר על מצות לא תעשה מהעובר על מצות עשה?

מפני שעל אף ששניהם עברו על רצון ה' ועונשם חמור, העובר על מצות עשה רק נמנע מלעשות את ציווי ה', אבל העובר על "לא תעשה", קם ועשה בפועל מעשה המנוגד לרצון ה'.

אמנם זהו בעושה תשובה מיראה. אבל העושה תשובה מאהבה, זדונות נהפכות לזכויות ואינו צריך ייסורים לכפרה.

רמזי שם החודש

ישנם כמה וכמה פסוקים שראשי התיבות שלהם הוא: אלול. ומלמדים על שלושת המאפיינים של חודש נכבד זה, ועל מסלולי העבודה הרוחנית הנכונים שיש להתאמץ בהם בו. והם:

• "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ" – מקרא זה מרמז על העזרה המיוחדת ממעל, שכל יהודי מסוגל לקבל בקלות בחודש אלול – אם רק ירצה בכך. שהרי "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים". ואם רק בוחר הוא ביראת שמים, מקיים בו הקדוש ברוך ברוך הוא את אשר הבטיח: "בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בהם", כמובא במדרש שיר השירים רבה. ואם כך בכל השנה, על אחת כמה וכמה בחודש אלול.
• "אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ" – מרמז על ההזדמנות שנתן מלך העולם לכל חוטא - אפילו בעברות החמורות שבתורה, לנוס ולהימלט על נפשו בחודש זה ולהינצל מן הדין על ידי תשובה. שהרי לאחר המילים "אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ", ממשיך הכתוב ואומר: "מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה". והוא כאומר: 'אלו"ל - מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה'.
• "אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" – מקרא זה מרמז על עבודת החסד והצדקה, וההתחזקות המיוחדת הנדרשת בחודש אלול במצוות שבין אדם לחברו.
• "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" – מקרא זה מרמז על הידידות המיוחדת וקרבת ה׳ אלינו בחודש אלול, וממילא על החיוב לתקן עצמינו במצוות שבין אדם למקום. וכדברי האר"י ז"ל: "'אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי' – ראשי תיבות אלול, לרמוז כי בחודש אלול הקדוש ברוך-הוא מתרצה לעם ישראל, ונעשה דוד להם לקרבם בתשובה, והוא קרוב לקוראיו בחודש זה". ע"כ.

ואמר הכתוב: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" כלומר, לדודי אשר רועה את צאנו בין השושנים. רועה טוב וחכם, נוקט בהנהגת שמאל דוחה וימין מקרבת, כדי להביא את צאנו אל יעדם בריאים ושלמים. ולפיכך נקט 'שושנים' בדווקא, אשר הם פרחים ריחניים ונאים ביותר, אך יש בהם קוצים דוקרניים. לפי שהקדוש ברוך הוא נוהג עם בניו בהנהגת החסד, שהיא בבחינת רעיית הצאן במקומות נאים לעין ובעלי ריח נעים. אך עם זאת, יש בהם גם קוצים הדוקרים במידת הגבורה, בעת שיש צורך להשתמש במידה זו - לטובתם.

ובזה משבחת הרעייה את דודה האהוב, ואומרת כי "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי", דווקא משום היותו "הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים".

• "אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב" - מרמז על היותו של חודש זה טוב ונפלא הן לצדיק והן לרשע להשיג בו השגות נפלאות של תיקון העבר והתעלות לעתיד, כל אחד ואחד לפי מצבו.

מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "האדם במעגל השנה". לרכישה לחצו כאן.