"בעוד שתי דקות, ייכנס הנרצח מבעד לדלת"

זהו סיפור על כישלון חרוץ של עורך-דין חד לשון ובלתי מנוצח. טוב, כמעט בלתי מנוצח, שהרי כישלון אחד נרשם לחובתו.

הסכיתו לסיפור הבלתי צפוי.

מיודענו נשכר לייצג רוצח שרצח את שכנו.

תיקים מהסוג הזה עשו את המוניטין שלו, אלא שהפעם הסיפור היה מורכב.

עדים לא מעטים היו למעשה הרצח, ואפילו סרט הקלטה מטושטש מעט. חוקרים רבצו על אימות החומר, ושמש החירות של הרוצח השפל עמדה לשקוע אל בין הסורגים.

אולם עורך הדין לא ויתר. לילות כימים הוא רבץ סביב החומר, קרא שוב ושוב כל שורה בכתב התביעה וייגע את מחשבתו למצוא מפלט בחוק. הוא ניסה לגייס את כל כישרונו כדי להבריק בפתרון יצירתי, אך לשווא.

התסכול נגס בו מלוא פה. הרזומה שלו ידע רק הצלחות, ומה עתה? ישתרבב לו הכישלון המחפיר הזה ויפגום במוניטין...

בלילה שלפני המשפט הוא לא עצם עין. הוא דגר על ערימת מסמכים, סיגריה רדפה סיגריה, ספלי קפה התרוקנו בזה אחר זה, ולבסוף, קרוב לעלות השחר הבזיק הרעיון המיוחל.

"גאוני!", החמיא לעצמו. הוא כיבה את האור, הניח את ראשו על ערימת המסמכים ותפס תנומה קלה עד המשפט המכריע.

* * *

השמש זרחה. עורך הדין הקיץ מתנומתו ושינן שוב את התוכנית הגאונית שהגה רק לפני שעות מספר. הוא שם פעמיו אל בית המשפט, כאשר שירות בתי הסוהר עושה את אותו הדבר בלוויית הרוצח שמיוצג על ידו.

סגל השופטים התיישב במושבו, והדיון נפתח ברוב מתח ודאגה.

האשמה הוטחה בבהירות רבה, ועדויות העדים קרמו את גידיה. עיני הנאשם היו קרועות לעבר עורך דינו, תוהה אם ימצא מפלט.

לאמתו של דבר, אף לבו של עורך הדין הלם בקרבו, אך הוא השתדל לשדר זחיחות, על מנת להצליח בהצגה שהכין.

עורך הדין ביקש את רשות הדיבור, וקיבל.

"כבוד השופט", פתח עורך הדין בגינון השחוק, "אומר דבר שאולי ישמע מוזר, אך זו האמת. הבוקר פגשתי את האדם שנטען כי מרשי רצחו נפש. שוחחנו בארוכה על הפרשייה ועל חייו האישיים, ותתפלא, כבוד השופט, אפילו ביקשתי ממנו להיכנס אל אולם המשפט בשעה 12:30 בדיוק".

הכל הפנו את עיניהם אל השעון. מחוגיו החוו על השעה 12:28...

עוד שתי דקות אמור הנרצח להיכנס אל אולם המשפט...

השופט נעץ בעורך הדין עיני תכלת חודרות וקרות. עיני הנוכחים רדפו אחר מחוגי השעון והמתינו בציפייה דרוכה שהמחוג הגדול יחנה על הספרה שש.

שתי הדקות נדמו כמו נצח, ובתומן נפתחו דלתות אולם המשפט.

אל האולם נכנס אדם נמוך קומה וקרוע בגדים. הוא תר בעיניו, ומשזיהה את עורך הדין החל לצעוד לעברו.

היה זה הקבצן השכונתי. עורך הדין העניק לו מספר שטרות, וזה יצא מן האולם.

"בתיקי נמצאת מצלמה", סיפר עורך הדין, "באמצעותה הסרטתי אתכם מרגע הכרזתי על כניסתו של הנרצח ועד עתה. כבוד השופט, תוכל להיווכח בעצמך שכל הנוכחים בחדר הביטו בדריכות לעבר הדלת והמתינו בקוצר רוח לכניסתו של ה"נרצח". הוי אומר, שבעצם איש מהנוכחים כאן לא באמת מאמין שמרשי אכן רצח, והרי זה מעיד כאלף עדים שמרשי חף מכל פשע".

השופט היה המום. כמוהו כל הנוכחים, ואפילו הנאשם בעצמו.

השופט ביקש לצפות בהסרטה של עורך הדין, ובתומה חבט בפטישו על השולחן והכריז: "הריני קובע בזאת, שהנאשם מורשע ברצח! אכן, ההסרטה מגלה כי היושבים באולם צפו דרוכים בדלת הכניסה. כולם - חוץ מהנאשם! הוא לא הסתכל לעבר הדלת כי הוא ידע היטב שהנרצח לא יכנס לאולם, כי הוא נטל את נשמתו".

* * *

בחודש אלול המלך בשדה, ממתין שנשוב בתשובה. מי שמפנה את ראשו ומחפשו, מעיד הוא כי נשמתו עודנה חיה בקרבו!

לרכישת הספר "בכל לבי דרשתיך" על הימים הנוראים וחג הסוכות, מאת הרב אברהם יצחק, לחצו כאן.