כיצד עולים המים לצמרת העץ? 5 נקודות למחשבה

כיצד המים עולים מהאדמה עד לצמרת העץ?

עצי הסקויה שבצפון אמריקה, העצים הגדולים בעולם, יכולים להיתמר לגובה של יותר מ-100 מטרים. המים, המובילים חומרי הזנה, צריכים להגיע מהשורשים עד לעלה הגבוה ביותר.

חשבתם פעם איך מתגברים המים על כוח הכבידה ומגיעים לגבהים כאלה? כיצד מצליחים עצי הענק, שגובהם עובר את ה-100 מטרים, להניע את המים לגובה כזה? כיצד מצליחים העצים לקלוט את המים מהאדמה ולהעבירם לכל החלקים השונים שלהם? איך הם עולים נגד כוח המשיכה ומגיעים עד לצמרת העץ?

כדי למצוא את התשובה, שימו לב מה קורה כשמניחים צינור זכוכית צר בתוך צלוחית מים. המים מתחילים להתרומם בתוך הצינור. כיצד זה קורה? כידוע, המים הם מולקולה קוטבית. כלומר, לצד אחד יש מטען שלילי ולצד השני יש מטען חיובי. כתוצאה מכך, מולקולות המים יוצרת קשרי מימן עם מולקולות קוטביות אחרות, לרבות מולקולות הזכוכית שנמצאות מעליהן על גבי דופנות הצינור. במקביל לכך, הקשרים שבין מולקולות המים עצמן מושכים מעלה את פני השטח ומרימים את המולקולות שמתחת בדומה לחוליות בשרשרת. אותם כוחות, תַּאֲחִיזָה {אדהזיה (adhesion} וקְשִׁירוּת {קוהזיה (cohesion)}, פועלים גם בעצים.

המים מטפסים במעלה גזע העץ דרך צינורות זעירים. בה בעת, התאדות המים מהעלים מושכת כלפי מעלה את כל שרשרת מולקולות המים שמתחת. ביחד, הכוחות האלה מעלים את המים, המובילים חומרי הזנה חיוניים לכל ענף, זרד ועלה.

בתוך העץ יש מערכת שדוחפת את המים מהשורשים כלפי מעלה תוך התגברות על כוח המשיכה ועל חיכוך המים בתוך העץ. בכל מקום סביבנו התהליך המדהים הזה מתרחש בדממה בצמחים, מפרח הבר הקטן ביותר ועד העץ התמיר ביותר. והללו מספקים מזון וחמצן לבני האדם ולבעלי החיים!

אז מיהו "מהנדס הצמחייה" שיצר מערכת כה מופלאה ומתוחכמת לטיפוס המים מהאדמה לצמרת העץ תוך התגברות על כוח המשיכה ועל חיכוך המים בתוך העץ?

מכות חשמל

כולנו מכירים את הרגע הדרמטי שבו צוות רב של רופאים מתחיל בהחייאה אינטנסיבית שבמהלכה מניחים שתי כפות טעונות בחשמל על חזהו של המטופל שלבו פועם בקצב לא סדיר, ואז החולה קופץ – עד שהוא חוזר להכרה. לאחר כל מכת חשמל כזו, אמור להתאושש החולה וקצב לבו אמור לחזור לנורמה.

הלב מתכווץ ומזרים את הדם לכל חלקי גופנו בתגובה לאותות חשמליים שנוצרים במערכת חשמלית שנמצאת בתוך הלב. כאשר המערכת הזאת משתבשת, נוצרת הפרעה בקצב הלב. הפרעת קצב היא שינוי בקצב הלב הרגיל. הלב עשוי, למשל, להחסיר פעימה או שקצב הפעימות עלול להיות לא סדיר: מהיר מאוד או איטי מאוד.

אחד הדרכים לטיפול בהפרעה קשה בקצב הלב הוא היפוך חשמלי (Cardioversion). זהו טיפול חירום למניעת מוות מידי שבו נותנים שוק חשמלי לבית החזה של המטופל. מטרת השוק החשמלי היא להפוך את קצב הלב הלא-תקין של המטופל, לקצב לב סדיר ותקין.

באורח פלא, בלב האנושי פועל קוצב טבעי שנקרא "קשרית הגת (SA Node)"- מקבץ של תאי שריר-לב ייחודיים, היוצרים גירוי חשמלי שמשוחרר אל שאר חלקי הלב. תפקידו לווסת את קצב פעולת הלב, על מנת שהחדרים והעליות יתכווצו המועד הנכון ויספקו דם באופן רציף לרקמות הגוף.

עד היום אף אחד מהמדענים לא יודע להסביר מה גורם ל"קשרית הגת", אותה נקודה בלב, לשחרר פולסים חשמליים, אבל אנחנו יודעים שבורא עולם הוא זה שנותן את ההוראה לנקודה הקטנה שבלב שלנו לגרות את הלב להמשיך לפעום.  

"ריבונו של עולם, איך מגיע לשם חשמל?!", אתה שואל את עצמך, וחייב להודות שיש משהו מעל הטבע, משהו גאוני שאף שכל אנושי לא מצליח לשחזר או להעתיק...

(צילום: shutterstock)

נורת אזהרה ברכב

כל נהג חווה בשלב כזה או אחר של חייו על ההגה את התחושה הלא נעימה בה נדלקת נורת אזהרה ברכב, בה לא תמיד היה בטוח מה בדיוק היא אומרת ומה עליו לעשות. נורות האזהרה ברכב מתחלקות לסוגים שונים, ומעידות על בעיות ברמת דחיפות משתנה, כאשר עם חלקן אפשר להמשיך ולנסוע ולגשת למוסך כשניתן, ואילו אחרות רומזות שכדאי שנעצור מיד את הרכב בצדי הדרך, כדי למנוע נזק נוסף.

יחד עם זאת, כולנו מבינים שלמרות אי הנעימות, הידלקות נורת אזהרה בלוח המחוונים עשויה להציל לנו את החיים.

(צילום: shutterstock)

רגע, אם במכונה מורכבת כמו רכב כולנו מסכימים שנורת אזהרה הינה חיונית ומצילה חיים. מה לגבי המכונה המורכבת ביותר בעולם - גוף האדם? איזו "נורת אזהרה" נדלקת בעת "תקלה" בגופנו? הייתכן שאין נורה כזו?

גוף האדם הוא מכונה מופלאה ומורכבת שחלקיה עובדים בתיאום מושלם זה עם זה. מערכות רבות ומופלאות כגון מערכת הדם שבה כלי הדם מתפרשים על פני גופנו הקטן במערכת מסועפת של צינורות, שאורכם הוא כמאה אלף ק"מ? ללא תקלות, כאשר כל אחד מכלי הדם "יודע" מה מקומו ומה תפקידו!; המערכת האנדוקרינית, האחראית על ויסות התהליכים הכימיים בגוף ועל תיאום הפעולות, ומבצעת את תפקידה בעזרת מערכת הדם ומערכת הלימפה; מערכת הראייה, השמיעה וחושי המגע, הריח והטעם מאפשרים מודעות של היצור לסביבתו והתמצאותו בה; מערכת העיכול ומערכת הנשימה אחראיות על סיפוק האנרגיה לכלל הגוף. מערכת השתן והנשימה אחראיות על הפרשת הרעלים שנוצרו בגוף; מערכת החיסון מגינה על הגוף מפני מזיקים, מערכת השלד אחראית על תנועתו ועל ייצובו של הגוף ומערכת הרבייה אחראית להמשך קיומו של המין ועוד ועוד...

מערכות הגוף פועלות באמצעות קבוצות של איברים שונים בגוף, שהם בעלי תפקיד משותף. לכל מערכת תפקיד מרכזי בקיום גוף האדם. בין מערכות הגוף השונות יש תלות, אחת לא יכולה לתפקד כראוי בלעדי אחרת, וקיים ביניהן תיאום המאפשר חיפוי וביצוע תהליכים שונים בגוף, המצריכים יותר ממערכת אחת.

כל המערכות המופלאות האלו מורכבות בגוף אחד קטן, והכל מתואם ביניהן בצורה מושלמת!

שימו לב, כאשר דבר מה משתבש, בורא עולם בחסדיו המרובים "תיכנת" את מערכת העצבים, שבין שלל תפקידיה, תתריע על כך באות כאב ואנו נתחיל לחוש כאבים. אמנם לא תמיד קל לאבחן מהו מקור הבעיה, אבל בזכות איתות זה, האדם יכול לפנות לקבלת טיפול רפואי, ברוך ה'.

ואם שאלתם מדוע בחר בורא עולם במתן כאב, ולא בהופעת נקודה אדומה על הגוף שתזהיר, כמו בנורת האזהרה ברכב? התשובה פשוטה - כי כאב עז יניע אותנו לפעולה מהר יותר, לפתרון התקלה ולחזרה לבריאותנו האיתנה.

אז כאב בגוף הוא לא נעים – אבל הוא עשוי גם להציל חיים... ישתבח שמו לעד!

"ה יעזור". באמת?

פגשתי חבר שסיפר לי בפנים נפולות שפיטרו אותו מעבודה וסיים בעצב במשפט "ה' יעזור".

אמרתי לו "לבי איתך ובעזרת ה' הכל יסתדר לטובה, אבל משהו לא מסתדר לי. אתה סותר את עצמך. למה? כי אם אתה באמת חושב שה' יעזור לך, מדוע פניך נפולות? מדוע אתה עצוב? להיפך! אדם שיודע באמת שה' יעזור לו, הוא אמור לשמוח, לקפוץ מאושר, לא?

חברים, כשאנו נתקלים בקושי מסוים, או עומדים בפני אתגר שנראה לנו קשה במיוחד, עלינו לזכור ולהפנים שבורא עולם שהוא כל יכול ושהוא אוהב אותנו - יעזור לנו, ואז לא צריך לחשוש משום דבר...

ה' יתברך אוהב אותנו. כמו כל אב, שלמרות כעסו הוא אוהב את בנו וחפץ לשמוע ולעשות רצון בנו, אפילו חטא כנגדו. רק עלינו להתאמץ ולעשות עוד צעד לכיוון המטרה - השתדלות, אפילו צעד קטן, כפתחו של מחט. והוא יעזור ויפתח לנו כפתחו של אולם.

רק יום אחד בחיים

בגוף האדם קיים מנגנון קרישת דם החיוני לעצירת דימומים ומונע איבוד דם. לולא מנגנון הקרישה, היה הפצוע ממשיך לדמם ללא הפסקה עד סיכון החיים.

רגע. אם אקח שק ואמלא אותו בדם ולאחר מכן אעשה בו חור קטן, האם "המפגש" של הדם עם אוויר העולם יגרום לקרישתו והשק ייסתם? או שהדם ימשיך לזלוג החוצה ללא הפסקה עד שהשק יתרוקן? התשובה ברורה, הדם יזלוג החוצה ללא הפסקה, ובמונחים שלנו, "השק ימות". לעומת זאת, כשמדובר בגוף שלנו, אם אדם יחתך איפשהו בגוף והדם יתחיל לנזול, אחרי כמה דקות "מישהו" יפקוד על הדם: "תסגור את החתך לפני שהאדם ימות!". ואז הדם מתייבש, סוגר את החתך לחלוטין והחיים של האדם ניצלו.

לכאורה, מה ההבדל בין השק לגוף? מה גורם לדם להיקרש רק כשהוא יוצא מגוף האדם?

יתרה מכך, התורה הורתה לנו למול את התינוק ביום השמיני. וכולם שואלים למה ביום השמיני? בואו נעשה את הברית לאחר חצי שנה, כשהתינוק יהיה חזק יותר. מה החיפזון? הרי בגיל שמונה ימים התינוק כזה קטן ושברירי!

אבל התורה תמיד יודעת טוב יותר, רק שלפעמים לוקח לנו כ-3000 שנה להבין את זה. התורה אומרת שביום השמיני צריך למול כל תינוק יהודי. מחקרים רפואיים מגלים לנו פלא נוסף הקשור למנגנון הקרישה: בגופו של התינוק, בימים הראשונים לאחר היוולדו, קיים חסר משמעותי בחומרי קרישה. חתך קטן בגופו עלול לגרום לאיבוד דם רב ולסכן את חייו. אבל גופו של התינוק מתאושש בהדרגה ובמהירות, עד כדי כך שביום השמיני מתרבים חומרי הקרישה. הם מגיעים לרמה של 110%, שיא של כל הזמנים! לאחר מכן הם חוזרים לנורמה של 100%.

כלומר, יש יום אחד בחיי התינוק, לא יומיים! רק יום אחד שהוא מקבל 10% נוספים. 110% קרישת דם, רק ביום השמיני של חיי התינוק! יום זה נבחר על ידי מי שברא את גורמי הקרישה, וקישר בדיוק רב את היום שבו נמצאים גורמי הקרישה שבדם רמה הגבוהה ביותר, עם יום מצוות ברית המילה. מי ידע את זה לפני כ-3,000 שנה שיש יום אחד בחיי כל גבר שהוא מקבל 10% נוספים של קרישת דם? האם זה צירוף מקרים? לא נראה לי..