מדוע המדע מתחבט מזה מאות שנים בקיומה של נשמה?

מהו חומר? אפשר להשיב, שכל דבר שניתן לחקור אותו מדעית ולהגדיר את תכונותיו החומריות, הוא חומרי. לדוגמה, אם יש לפני אבן קטנה, הרי שמחקר מדעי יכול למדוד את משקלה, גודלה, צורתה, צבעה, ואת החומרים ממנו היא עשויה.

מה שמגדיר חומר, היא העובדה שהחומר תופס נפח מסוים בחלל, ויש לו תכונות פיזיות.

כעת הבה ניקח מושגים שאף מדען לא מתכחש לקיומם: תודעה. רצון. רגשות. כאב.

האם ניתן למדוד רצון בכלים מדעיים? האם ניתן לקבוע את הנפח או המשקל של אהבה או כאב?

גם אם יטען החוקר כי האהבה והרצון ממוקמים בחומר אפור של בשר המוח, אין ביכולתו להראותם. הוא אינו יכול למדוד את גודלם, משקלם, צורתם וכו' של רצונות ורגשות. ומה שאינו ניתן למדידה מדעית - איננו חומר!

אם נאמר: "מרחקו של כדור הארץ מן השמש גדול ממרחקו מן הירח", ניתן למדוד גודל זה בכלים מדעיים, לצפות במרחק בין השמש לכדור הארץ, ובין כדור הארץ לירח, ולהשוות ביניהם; אך כאשר נעיין בפסוק: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו" (בראשית ל"ז, ג'), נבחין שאין אהבה זו ניתנת לתיאור מדעי של גודל, מסה, מרחק או כמות. בכל זאת ישנה משמעות גדולה בפסוק זה הניתן להבנה גם ברמת הפשט, בשל ההשלכות ההיסטוריות החשובות שהקב"ה גלגל בעקבותיו.

המדע אינו מסוגל להיכנס לממלכה הזו, של הרצון. עם זאת, אף חוקר לא יכול להתכחש לקיומם של התודעה והרצון - אותם הוא חווה מגוף ראשון כאדם.

סתירה עצומה זו, בין הממלכה של הרגשות, ובין העולם החומרי, מכונה בשם "הבעיה הפסיכו-פיזית" (המושג 'פסיכו' מתייחס לעולמו הפנימי של האדם, הרגשות והרצונות, בעוד 'פיזית' מתייחס לעולם החיצוני של חומרים ותהליכים הניתנים לתצפית ומדידה).

יושם לב שאנו מסוגלים לתאר עולם חומרי שאין בו רגשות ורצונות, ומנגד, אנו מסוגלים לעצום את העיניים ולחוש עולם רגשי פנימי שאינו קשור לעולם החומרי. אלה אפוא שתי ממלכות נפרדות זו מזו, החומר והרוח. כיצד ייתכן קשר ביניהם?

יש אנשים הסוברים בטעות ש"הבעיה הפסיכו-פיזית" עתידה להיפתר על ידי המדע, בפרט חקר המוח ומדעי המחשב - שיגלו לנו את הקשר בין התודעה לבין תהליכים חומריים. טעותם נובעת מחוסר הבנה של הבעיה.

הבה נניח שבכל פעם שאנו לוחצים על כפתור מסוים, בצדו השני של העולם נלחץ כפתור אחר בסינכרון מושלם. אך כאשר אנו מחפשים קשר פיזי בין שני הכפתורים הללו, איננו מוצאים דבר שיחבר ביניהם, לא מכאניזם, לא אנרגיה חשמלית, לא כלום. ובכל זאת הם פועלים בתיאום, כאילו בדרך קסם. רעיון כזה סותר את העולם החומרי.

עולם החומר, כפי שהוא מוגדר בתפיסה המדעית, הוא עולם שרק תהליכים חומריים (פיזיקליים וכימיים) יכולים לחולל בו שינויים. אם כן, כיצד תתקיים בו תודעה, שאינה ניתנת להגדרה חומרית? כיצד חומר יכול להפעיל רוח, או רוח יכולה להפעיל חומר? גם כאשר נראה קורלציה (תיאום) בין תהליכים כימיים במוח לבין תחושות ורצונות עליהם מדווח האדם, אין בכך אף הסבר מדעי לקשר ביניהם.

מסיבה זו, כל המחקרים שבעולם על חקר המוח, לא יצליחו להוסיף אפילו מעט ידע על ממלכת הנפש.

בל נשכח שמה שהמדע לא יכול להגדיר בצורה כמותית, איננו מדעי.

ישעיהו ליבוביץ' היה פרופסור לכימיה ונוירופיזיולוגיה שכתב רבות על הבעיה הזו. בספרו על גוף ונפש, כתב: "הטענה שרצון או תחושה מתעוררים בעקבות תהליך מוחי אינה מובנת כלל. המוח אינו אלא מרכיב של העולם הפיסי, וכל המתרחש בו שייך לגלגולי חומר ואנרגיה. הטענה שבעקבות תהליכים מוחיים נוצרת התופעה 'אני חש' או 'אני רוצה', אין לה מובן בעולמם של מושגי מדעי-הטבע... קל מאוד לפלוט את המילים 'הפעילות המוחית היא גורם למציאות הפסיכית', אבל אין אנחנו מסוגלים לשוות מובן למילים אלו" (הבעיה הפסיכו-פיזית, אוניברסיטה משודרת, עמוד 26).

בברכת אשר יצר, אנו מסיימים "רופא כל בשר ומפליא לעשות". הרמ"א ציין: "ועוד יש לפרש, שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי" (שולחן ערוך, אורח חיים ו', א').

פלא זה, אנשים כה רגילים לקיומו עד שאינם שמים אליו לב. אך הוא פלא שאין כמותו, כי הוא פלא שלא ניתן להבינו בשכל אנוש, אפילו לא בתיאוריה או דמיון עשיר. האלוקים ברא את עולם הרוח, וברא את עולם החומר, אך הקשר ביניהם איננו ניתן לתפיסה לוגית ורעיונית.

כיצד יכולה רוח (שאיננה חומרית-כמותית) להניע חומר, או כיצד יכול חומר להשפיע על הנפש? כל מפגש בין השניים הוא סתירה בלתי פתירה. מעשה זה, הוא נס אלוקי תמידי, לכן הוא פלא עליו אנו מברכים.

האם חוקרי המוח יצליחו יום אחד לפתור את הבעיה הפסיכו-פיזית?

המילה "פסיכו" מתייחס לעולמו הפנימי של האדם, לתודעה, התחושות, הרצונות, הרגשות וכו'; המילה "פיזית" מתייחס לעולם החיצוני החומרי, שניתן לתצפית ומדידה מדעית.

הקשר בין הרוח לחומר מכונה "בעיה", מכיוון שלא ניתן למצוא קשר בין שתי הממלכות הללו. אפילו אם יראה המדע שיש קורלציה (תיאום) בין תנודות בבשר המוח לבין רגשות, אין הדבר מסביר במאומה כיצד ייתכן קשר כזה. זהו אפוא נס, בין אם המוח מסוגל להפעיל את הנפש, ובין אם הנפש מסוגלת להפעיל את המוח.

כיוון שכל מדען הוא אדם, יש לו ידע מקדים על קיומה של הנפש מניסיונו האישי. הוא חש, הוא מרגיש, אף לפני שהתוודע לעולם החיצוני. אין המדען יכול להכחיש את קיומה של התודעה והרגשות, כי פירוש הדבר יהיה להכחיש את קיומו.

ובכן, הנפש היא עובדה. אך מהי?

הכלים המדעיים לא נותנים כל גישה אל הנפש. ינסה המדען להגדיר את הנפש, לתאר אותה בצורה של גודל או כמות, הרכב או צורה, אך לא יצליח למצוא לה אף הגדרה מדעית. למעשה, עולם הטבע יכול לפעול ללא תודעה, ללא רצון או רגשות. קיומה של הנפש הוא בגדר מציאות יוצאת-דופן בעולם החומרי, וככזו אינה ניתנת לתיאור חומרי.

המדע לא יכול להגדיר תודעה. המדע לא יכול להגדיר רגשות, רצון או אפילו תחושת כאב. אם המדע לא יכול להגדיר את הנפש, כיצד יוכל למצוא אותה?

בגלל קושיה חריפה זו, יש חוקרי מוח שמנסים לבטל את קיומם של הרגשות והתודעה, ומנסים לתאר אותם בתור אשליה שיוצר המוח. הראשונים שבהם השתמשו בביטוי: "המוח מפריש מחשבות ורגשות כמו שהכבד מפריש מיץ מרה".

המעיין בביטוי זה, ימצא שהוא חסר קשר. הכבד הוא איבר חומרי המפריש מיץ מרה חומרי, שניהם ניתנים למדידה והגדרה של גודל צורה וכמות, אך מה קשר יש בין תהליכי המוח לבין תחושות, מחשבות ורגשות שאינם תופסים נפח בחלל ולא ניתנים למדידה של גודל צורה וכמות?

הטענה כי "רגשות הם אשליה שיוצר המוח" נמצא סותר את עצמו, שהרי למי נגרמת אשליה זו, אם הנפש היתה בעצמה האשליה? הרי המוח הוא רק מכונה פיזית, וככזה אינו סובל מאשליות ודמיונות. רק הנפש יכולה לחוות אשליות, אך אם הנפש חווה משהו, הרי שחזרנו להודות בקיומה האמיתי!

הטיב לבטא זאת פרופ' ליבוביץ': "זוהי טענה הסותרת את עצמה. במכניזם אין אשליה, רק בהבנת המתרחש במכניזם עלולה להיות אשליה של האדם החושב, הצופה במיכניזם זה. אשליה היא דבר המתרחש בתודעה, ולא בקטגוריה פיזית. נמצא שהמייחס לפעילות המוחית יצירת אשליה, מציג מול המוח - נפש אשר לה נגרמת אשליה זו. זאת אומרת, מפריך את עצמו" (הבעיה הפסיכו-פיסית, האוניברסיטה המשודרת, עמוד 48).

אפילו אם היה קיים מיכשור מדעי המסוגל להסתכל על המוח ולראות במוחש את כל המתרחש בו עד הפרט הקטן ביותר, כל מה שהיינו מוצאים בו הם תהליכים כימיים ופיזיקליים. תהליכים אשר לעולם לא יהוו עבור האדם הסבר לרגשותיו. גם אם יטען הטוען שהתהליכים הכימיים-פיזיקליים הללו הם-הם מחשבותיו ורגשותיו, יענה לו האדם: "את התהליכים החומריים אני רואה, אך את המחשבות והרגשות איני רואה במוח" (-כך אמר הנוירופיזיולוג סר ג'ון אקלט, מגדולי חוקרי המוח; שם, עמוד 51).

לא ניתן לטעון שרוח וחומר הם זהים. עצם העובדה שאנו חווים אותם כשני דברים שונים מאוד זה מזה, מוכיחה את שונותם המהותית. ההכרזה שהתודעה ותהליכי המוח זהים היא טענה הסותרת את עצמה, כי מי שטוען אותה, מודה בעצם אמירת המשפט שיש לו ידע על תודעה והבנה פנימיים השונים ונפרדים מן הידע שיש לו על התהליכים החיצוניים של מוחו. אף מחקר על המוח, מתקדם ככל שיהיה, לא יוכל לגשר על הפערים הללו - של טבעים השונים מעצם מהותם והגדרתם זה מזה.

האם ייתכן יום אחד מחשב חושב? על הדמיון בין המוח לבין המחשב

הבעיה הפסיכו-פיזית, כפי שמדענים מכנים אותה, היא בעיה עתיקת יומין במדע: כיצד ייתכן קשר בין ה'פסיכו' (-הנפש, התודעה, הרגשות והרצונות שאינם ניתנים לתצפית ומדידה מדעיים) לבין ה'פיזי' (-העולם החומרי אשר חומריו ותהליכיו ניתנים לתצפית ומדידה מדעיים, להגדרה של גודל, צורה, כמות וכו').

שאלה זו קשה ביותר, מאחר שהמדע לא מסוגל אפילו להגדיר את הנפש בשפה מדעית. כיצד מגדירים תודעה ורגשות? מדובר אפוא בשתי ממלכות נפרדות זו מזו, החומר והרוח, ביניהם לא ניתן למצוא קשר הגיוני.

האם מדעי המחשב מקרבים אותנו למציאת תשובה?

למרות שְׁמָהּ, המכונה המוכרת לנו בשם "מחשב" אינה באמת מכונה חושבת. עבור המחשב אין משמעות לתהליכים המתבצעים בו - הקלט או הפלט. למחשב אין נפש, ולפיכך אין עבור החומר הזה הבדל בין טוב לרע, בין נאה לדוחה, בין כאב להנאה, או בין רצוי לבלתי רצוי.

המחשב הוא מכונה הפועלת על פי מה שהאדם תיכנת בתוכה, וגם לאחר מעשה התכנות, האדם הוא שמפרש את תוצאותיו של המחשב לצרכיו.

אין המחשב יצור עצמאי, בעל חשיבה או רצון, אלא מכונה הניתנת ליד האדם המשתמש בה, והוא שיוצק לפעולותיו של המחשב משמעות אנושית.

אם המחשב מציג מודל של המוח, אז הוא מראה שיש משתמש למחשב (האדם), ועל זו הדרך, מעיד שיש משתמש למוח (הנפש).

הנפש משתמשת במוח, כשם שהאדם משתמש במחשב.

טעות היא לומר "המוח חושב", כשם שתהיה זו טעות לומר "המחשב חושב". המדייק בלשונו יאמר "האדם בעל המוח חושב", "האדם בעל המחשב חושב".

יש הסבורים כי הרכב מסוים של מרכיבים ותהליכים מוחיים הוא שיוצר ביחד את הנפש, בדומה למנגינה שמורכבת מתווים רבים ומורכבים, אך לא היתה סימפוניה אילו היתה מורכבת רק מתו אחד או מספר קטן של תוים; המכלול הוא שיוצר את הנפש לטענתם.

אך גם טיעון זה, מסביר פרופ' ליבוביץ', נמצא מפריך את עצמו. שהרי מכלול הצלילים איננו מנגינה, אלא רק אם קיימת תודעה מוסיקלית של מאזין. ללא התודעה המוזיקלית, אין כאן מנגינה, אלא רק זעזועי אוויר. לתופעות הפיזיקליות שמפיקים כלי הנגינה אין שום משמעות מוזיקלית.

המוח קולט את הצלילים ומציג לנפש את המנגינה, אך בלעדי הנפש שמאזינה להם, אין לצלילים שהמוח מציג - שום משמעות מוזיקלית, כשם שלא תהיה משמעות לסרט בלי צופה.

המחשב אינו חושב, כשם שאוסף צלילים אינו מנגינה. האדם הוא שיוצק משמעות לתוכן שהמחשב מפיק, כשם שהוא יוצק משמעות מוזיקלית לאוסף צלילים שמוחו מעבד עבורו.

נמצא שהאדם משתמש במחשב כשם שהוא משתמש בכלי מוזיקלי. המחשב איננו מודל לנפש, אלא מודל של המוח. וככזה, המחשב יכול להעיד כי הנפש אינה תוצר של המוח, אלא, הנפש משתמשת במוח כמו המשתמש במחשב.

[לחובבי מדע בדיוני אוסיף הערה: יש המדמיינים כי בעתיד נגלה הרכב מסוים של מרכיבים אלקטרוניים, ניצור איזו רשת עצבית מורכבת בתוך מחשב, ואז תופיע לפתע "נפש", והמחשב יביע רצונות ותחושות כאדם. אך אם היה קורה התרחיש הדמיוני הזה, ובהנחה שלא היתה זו רק הצגה מכאנית מורכבת, אלא הופעה כנה של תודעה ורצון רגשיים כשלנו, הרי שהיה בתופעה כזו מעשה נס אלוקי, בלתי מדעי, בלתי הגיוני ובלתי מוסבר למדע! זאת מאחר שברכיבים אלקטרוניים לא אמורה להופיע ולהימצא "נפש", בדיוק כשם שאינה אמורה להופיע ולהימצא "נפש" במוח העשוי בשר. הדמיון על תרחיש כזה אינו מבין את הבעיה הפסיכו-פיזית, כי אין ביד האדם להסביר את הנפש, ולפיכך, כל קשר בין המוח החומרי לנפש.

כזכור, למדנו שהתופעה של הנפש, היא חוויה שלא ניתנת להסבר מדעי - למדידה ותצפית, וככזה מעידה על מציאות שאינה חומרית, וגם לא אמורה להימצא בטבעה במציאות חומרית. לכן כל קשר בין חומר לבין רוח יהיה לעולם קשר בלתי מדעי ובלתי מוסבר, בין אם מתרחש במוח עשוי בשר או יתרחש במוח עשוי מתכת. במאמר מוסגר: באופן אישי אינני מאמין באפשרות דמיונית כזו, של נשמה המופיעה במכונת ברזל, מהטעם שהתורה מלמדת אותנו: "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית ב', ז'), ואמרו חז"ל: "נשמה נוצרה בארבעים" (מנחות דף צט, ב'), כלומר, ה' מטמין את הנשמה בתוך העובר ביום הארבעים, וקושר אותם יחד. היהדות מלמדת אותנו שהנשמה היא מציאות רוחנית שה' יוצר וקושר לתוך מוחו של האדם. לכן לא אניח שה' יברא בריאה חדשה בעולמו, יצור ויקשור לפתע נשמות רוחניות לתוך מוחות ברזל שיצרנו בכושרנו הטכנולוגי].

אנשי מדע מטריאליסטיים (שמאמינים רק בקיומו של החומר) מחפשים את התודעה במדעי המוח ובמדעי המחשב, וימשיכו לחפש את התודעה בתוך העולם החומר, למרות שהיא אינה יכולה להימצא בו. הדבר דומה למשל על הרשל'ה שאיבד מטבע במקום חשוך, ומפני שאין לו אפשרות למוצאו, הולך לחפש את המטבע תחת פנס רחוב מאיר. הכול שואלים אותו האם הוא בטוח שהמטבע מתחת לפנס, ותשובתו של הרשל'ה: "לא, אינני בטוח, אבל רק פה יש אור".

כך תשאל את החוקר: האם אתה בטוח שהבעיה הפסיכו-פיזית ניתנת להיפתר על ידי מחקר של מדעי הטבע? הוא ישיב בלית-ברירה: לא, אינני בטוח, אבל המתודה של מדעי הטבע רק היא הנותנת לנו תשובות, לכן אמשיך לחפש את התשובה שם.

סר צ'ארלס שרינגטון, מגדול חוקרי מערכת-העצבים בדורו, אמר בסמוך למותו בשנת 1950: "לפני כאלפיים וארבע מאות שנה הציג אריסטו את השאלה: כיחצד הנפש קשורה בגוף? עדיין אנו שואלים את השאלה הזאת", תלמידו אדגר דגלאס אדריאן, גם הוא פיסיולוג גדול, פרסם ספר בשם "הבסיס הפיזי של הנפש" (The Physical Basis of Perception), שם קבע: "אזלת-ידו הגמורה של המדע לתאר תיאור המניח את הדעת משהו שהוא בגדר פעילות נפשית".

במקור: "the complete inability of science to give a satisfactory picture of any kind of mental activity" (מתוך "גוף ונפש", האוניברסיטה המשודרת, עמוד 76).

כפי שמדגיש פרופ' ליבוביץ', לורד אדריאן לא כתב שאין המדע מסוגל להסביר את הקשר, אלא אמר דבר חמור יותר: שאינו מסוגל לתאר (picture) את הקשר. לא מדובר בבעיה מדעית שהמחקר יוכל יום אחד לפתור, אלא בעיה אפיסטמולוגית בלתי פתירה, הנובעת מעצם ההבדל המהותי בין חומר לנפש - שלא ניתן לתאר ולהגדיר בכלים מדעיים.

אדם רציונלי שבוחן את המציאות שלא על פי דעות קדומות, אינו אמור לראות ב"בעיה הפסיכו-פיזית" בעיה מדעית, או אפילו בעיה. במקום זאת עליו לראות בה עדות: עדות לקיומה של ממלכה רוחנית המתקיימת במקביל לעולם החומרי ובתוכו, שאיננה חומר, ולפיכך אינה אמורה להיות מוסברת או אפילו מוגדרת על ידי המדע שמתאר את העולם החומרי.

מי שמכחיש מסקנה זו, מכחיש את מציאותו-שלו; מי שמודה במה שרואות עיני רוחו, ימצא בתודעתו הוכחה בלתי ניתנת לערעור לקיומה של נשמה באפו.

מתמודד עם בני נוער? רוצה להיות משיב באמונה? דע מה שתשיב בתורה ומדע.

קורס "היהודי החושב" מאת דניאל בלס יתקיים אי"ה בבני ברק, חודש חשוון, 2021 למניינם, לגברים בלבד.

לפרטים בשעות הערב: 052-712-546