האדם במעגל השנה: מדוע יש שני ימים לראש השנה?

יום ראש השנה הוא כנודע יום המשפט של אדם בכל הנוגע לעתידו, כלשון המשנה: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון".

בשם זה, ראש השנה, שנתנו רבותינו ז"ל ליום הדין, נרמז ענין נכבד שכל המתבונן בו מקבל התעוררות גדולה להכין עצמו כראוי לקראת היום הגדול הזה.

שהנה לכאורה השם 'ראש השנה' דורש הסבר, הלא 'שנה' היא 'זמן', ולזמן יש התחלה. ואילו 'ראש' הוא אבר בגוף. האם השם: 'תחילת השנה' לא היה נכון וראוי יותר בלשון הקודש?

אולם, ה'ראש' אינו רק ניצב מעל הגוף, אלא מערכת השליטה והבקרה אשר מנהיגה את כל חלקי הגוף נמצאת בו, והוא הקובע את התנהלות כל אברי הגוף. לפיכך, בניגוד לזנב המייצג נגררות, הראש מייצג מנהיגות.

בשם 'ראש השנה' לימדונו רבותינו ז"ל כי יום זה מנהיג את התרחשויות ומהלכי כל ימי השנה, והוא הקובע את אשר יהיה. שהרי הוא היום שבו כל באי עולם עוברים לפני מלך העולם בכל שנה ושנה כבני מרון, מבלי שאיש יוכל להתחמק, ובו ביום נקבע גורל כולם. ומכאן גדולתו וחשיבותו.

ולפי מה קובע הקב"ה את גורלו של אחד ביום זה? לפי מדרגתו הרוחנית בשעת המשפט. ככתוב אצל ישמעאל: "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם". כלומר, אף על פי שהיה גלוי וידוע לפני ה' שעתידים בני ישמעאל להרע לבני ישראל, לא נשפט ישמעאל אלא לפי מדרגתו באותה שעה. ומאחר שעתה היה ראוי לישועה, נידון הוא באשר הוא שם.

נמצא שככל שהאדם מרומם את עצמו ביום זה, באמצעות תשובה אמיתית, וקבלות טובות ונכונות שמקבל להמליך על עצמו את מלכו של עולם בכל תחומי החיים, כך נעשה ראוי יותר לגזרות טובות של שפע ברכה והצלחה בכל ענייניו, ולהיכתב ולהיחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום.

ואמרו בתלמוד: "וכולן נסקרין בסקירה אחת", לפי שממד הזמן הקיים אצלנו אינו שייך אצל מלכו של עולם, ומה שאצלנו הוא פרק זמן ארוך, בבית דין של מעלה הוא כרגע אחד. 

סיבת יום המשפט

ומדוע נידון האדם דווקא ביום זה?

משום שבראש השנה נברא אדם הראשון, כמובא במדרש: "אדם הראשון נברא בראש השנה שבא [שחל] ביום השישי".

על פי פשט הדברים, ביאור הענין הוא: שמאחר שביום זה נברא האדם (וראה להלן במאמר "מהות יום ראש השנה" את דברי המדרש שבו ביום גם נידון ויצא בדימוס בדינו), לפיכך בחלוף כל שנה מיום הבריאה דן הבורא יתברך את בני האדם באותו תאריך, לבחון ולבדוק את מצבו הרוחני של כל אדם ושל כל עם, ולקבוע על פי זה את גורלם לכל השנה הבאה.

אולם בעומקם של דברים, ידועים דברי חכמי תורת הסוד ששני סוגי ניסים מתרחשים בעולם. הסוג האחד הוא נס חד פעמי המתחולל לפי צורך השעה, והסוג השני הוא נס שבעת התרחשותו הוטבע לעד בתאריך היום, באופן שבכל שנה ושנה בהגיע אותו היום חוזרת הארת הנס לעולמנו. ורק פעולה ניסית מהסוג השני הוקבע בתורה לחג (כמורחב במבוא לספר זה). ומאחר שיום בריאת האדם נקבע בתורה ליום טוב, נמצא שבכל שנה ושנה ביום ראש השנה מוטבעת מסוגלות להתחדשות האדם, מעין יום בריאת אדם הראשון! ומסוגלות זו להתחדש, היא שגורמת לאדם שמצבו ודינו ישתנה בכל שנה ושנה בהתאם למצבו הרוחני ביום גדול זה.

הרי שביד כל אדם ואדם להשתנות בראש השנה, הן ברוחניות והן בגשמיות, ולהיות כיצירה חדשה ממש, וממילא לשנות את הגורל והמזל שעמו נולד. משום שאם על פלוני נגזרו טרם בואו לעולם או בראש השנה שעברה חיי עוני ומחסור או מחלות וצרות ח"ו, על אדם זה שנעשה כאדם חדש ממש, לא נגזרו גזרות אלו.

זהו, אפוא, עומק סיבת היות יום זה היום שבו נידון האדם. אין הדבר רק מצד שנידון הוא ביום בו נברא האדם ונידון, אלא משום שביום הזה משתנה כל אדם לפי מצבו העכשווי, ומעתה יש לגזור עליו גזרות טובות או אחרות, על פי הנכון לו.

מזל תשרי

והוא עומק סוד מזלו של חודש תשרי - מאזניים, אלו מאזני המשפט. אין הדבר רק משום שביד האדם לשנות את הכרעת כפות מאזני המשפט מהכרעת כף החובה להכרעת כף הזכות, אלא להשתנות ולהפוך את עצמו מחייב לזכאי, ולהיות בעצמו זך וטהור. וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה על השב בתשובה: "אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד. וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים, בה מקרב את השבים בין יחיד בין רבים. שנאמר: 'וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי'". הרי שמלמדנו הנביא הושע, כי השב בתשובה משתנה ממי שאינו ראוי להיקרא אפילו אזרח מן העם, להיות בן המלך, בן מלכו של עולם.

מה רבה זכותנו וחובתנו להכין את עצמנו כראוי לפני ראש השנה באמצעות תשובה ותפילה וצדקה, ולחדש את עצמנו לטובה ביומיים נשגבים אלה, אשר מנהיגים, כמו הראש, את כל השנה כולה.

מדוע ישנם שני ימים לראש השנה?

שונה הוא ראש השנה משלושת הרגלים, פסח שבועות וסוכות, שהם נחגגים בארץ ישראל יום אחד ובחוץ לארץ יומיים, ואילו ראש השנה נחגג יומיים גם בארץ ישראל.

וטעם הדבר, מאחר שבזמן שהיו בית הדין מקדשים את החודש על פי מולד הלבנה, והלבנה פעמים נראית ביום השלושים לחודש  ופעמים רק למחרת, לא היו בני הגולה יודעים באיזה יום נקבע ראש חודש וממילא היו נבוכים באיזה יום חל כל חג, לפיכך תיקנו חכמים לתושבי חוץ לארץ שיעשו כל חג משלושת הרגלים יומיים, מחמת הספק. ובארץ ישראל לא הוצרכו לכך.

אולם לענין ראש השנה אמרו במסכת ראש השנה: "בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום. פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלוים בשיר (ששרו שיר של חול במקום של החג. ויש אומרים שלא אמרו שירה כלל. עיין שם בגמרא), התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה. ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה, נוהגין אותו היום קודש, ולמחר קודש.

משחרב בית המקדש (וכבר לא היה חשש קלקול שיר הלויים), התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום". ומכל מקום נשארה התקנה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, כמבואר במסכת ביצה.

ומפני מה גם לאחר שכבר הוקבע לוח שנה תמידי וכל ראשי החודשים ידועים מראש, עדיין אנו מקפידים לקיים את ראש השנה על כל הלכותיו במשך יומיים?

לפי הפשט, הטעם הוא מפני שתקנת חכמים נשארת לעד, ואין לנו סמכות לבטל שום תקנה מתקנתם.

אולם עומק הדבר יובן על פי דברי המקובלים, שלכל תקנה שתיקנו חכמים יש שורש וסיבה עליונים, שבעבורם הוקבע הדבר באותו הזמן, לפי פעולתם ומצבם של ישראל ומצב שורשי הבריאה בעולם הרוחני מאותה תקופה והלאה. ורק שנאמרה גם סיבה על פי הפשט. ומשום כך, גם אם הטעם הפשטי בטל, התקנה אינה בטילה, משום שהטעם העליון והעיקרי נשאר קיים.

מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "האדם במעגל השנה". לרכישה לחצו כאן.