חודש אלול
האדם במעגל השנה: כך יכול כל אדם מישראל להיות מלך
אצל בני אדם, יום ההכתרה - מטרתו לפאר את המלך ולכבדו. אבל בעם ישראל, יום הכתרת מלכו של עולם - מטרתו ליצור חיבור ביננו לבין מלכו של עולם, ולעשותינו אנשי מלוכה
- הרב זמיר כהן
- פורסם ט"ז אלול התשפ"א |עודכן
(צילום: shutterstock)
בריאת המין האנושי היתה ביום ראש השנה, כמובא במדרש: "אדם הראשון נברא בראש השנה שבא ביום השישי".
ומאחר שאדם הראשון נברא ביום זה, ומאז התחיל למנות את מנין הימים והשנים, לכן מתחלף מנין השנים בכל שנה בתחילת חודש תשרי ולא בתחילת חודש ניסן, על אף שניסן הוא החודש הראשון לסדר החודשים, ככתוב: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". משום שספירת מנין השנים התחילה אצל בני האדם מיום בריאת האדם הראשון.
יום הדין
עוד אמרו רבותינו ז"ל שלאחר שנכשל אדם הראשון בחטא האכילה מעץ הדעת ביום שנברא, נידון בו ביום, ויצא בדימוס בדינו (בפטור. שלא מת בו ביום, אלא האריך לו הקב"ה להחשיב את אשר אמר לו: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", לפי יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה. ועיין בסידור הרוקח שאדם הראשון זכה לכך מאחר שהתחרט על מעשהו ועשה תשובה). ומכאן והלאה הוקבע יום זה להיות היום שבו יידונו בני האדם על מעשיהם, וינהג ה' יתברך גם עמהם במידת החסד כשיעשו תשובה. הנה לשון המדרש:
"זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון וכו', ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו לשובע, ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. נמצאת אתה אומר: ביום ראש השנה בשעה ראשונה עלה במחשבה וכו', בשישית עשאו גולם, בשביעית נופחה בו נשמה, בשמינית הכניסו לגן, בתשיעית נצטוה, בעשירית עבר, באחת עשרה נידון, בשתים עשרה יצא בדימוס. אמר הקב"ה לאדם: זה סימן לבניך, כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום הזה ויוצאין לפני בדימוס. אימתי? בחודש השביעי באחד לחודש".
נמצאנו למדים שכל בני האדם נידונים בכל שנה ביום הראשון שבחודש תשרי, משום שביום זה נידון אדם הראשון. ומשום כך נקרא יום זה 'ראש' השנה, לא משום שהוא ראש לסדר חודשי השנה, אלא משום שהוא ראש למאורעות שיעברו על כל אחד מבני האדם במשך שנה תמימה החל מיום זה, על פי משפטו עתה.
מלך העולם
ומאחר ששמו של הקב"ה להיקרא 'מלך' על בני אדם, נקרא בעת בריאת אדם הראשון, שהרי אין מי שייקרא מלך טרם היות לו עם, לפיכך בכל שנה ביום זה ממליכים אנו אותו יתברך עלינו מחדש. שהרי קבע הקב"ה את הנהגתו בעולם באופן שתהיה "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא". ועשה זאת להקל עלינו את אופני עבודתו, לפי ידיעתנו בענייני המלכות שבעולם הזה. וכמו שדרך ארצות המלוכה בעולם הזה, שביום בו הוכתר מלכם לראשונה להיות מלך נאספים אזרחי המדינה בכל שנה ושנה ומריעים לפניו בחצוצרות ומכריזים על קבלת מלכותו, כן אנו עושים ביום ראש השנה להריע בשופר ולקבל עלינו את מלכותו יתברך.
נמצא שיום בריאת האדם, ויום דינו של האדם, ויום הכתרת מלכו של עולם עלינו, חלים כולם ביום אחד, הוא יום ראש השנה.
כדי שתמליכוני עליכם
הנה בגמרא מובא: "אמר הקב"ה וכו' אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות - כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה? בשופר".
והדבר דורש הסבר. הן הקב"ה מרומם מעל כל ברכה ותהילה, ובודאי אינו זקוק להכתרתו על ידי בני האדם שימליכוהו על עצמם, ומה פשר בקשתו ודרישתו מאתנו: 'אמרו לפני מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם'?
אמנם הדבר יואר על פי משל לאיש מדע גדול, עתיר פרסים וכבוד, בעל שם עולמי אשר כל מרכזי הלימוד הגדולים בעולם ייחלו שיואיל ללמד בהם, ואפילו למסור להם שיעור פעם אחת בלבד להחכימם מחכמתו. ובנוסף למעמדו זה היה משמש כמושל ושר החינוך של מדינת ענק.
והנה באחד מן הימים נודע לו על ילדי גן העולים לכתה א' באזור עני, ואין להם מורה. כולם חכמים ונבונים ביותר, אך אין מי שילמדם. להפתעת כולם, כשהגיעה השמועה לאוזניו, הגיב ואמר: "הנני מקבל עלי ללמדם יום יום במשך כל השנה, כדי ללמדם ולגדלם כראוי". וכן עשה בענוה רבה, מבלי שיידעו תלמידיו את מעמדו הרם.
והנה בהפסקת היום הראשון שמע שניים מתלמידי כתתו משוחחים ביניהם, וכה אמר האחד לחברו: "נראה לי שהאיש הזה בא ללמד אותנו כדי לקבל מעמד של מורה..."
כל השומע משפט זה יוצא מפי הילד אודות "המורה", מחייך לעצמו חיוך רחב. הלא החכם המופלג והמושל הגדול הפחית מכבודו עד מאד, כאשר נכנס לכיתת הילדים. וכשדרש מכל תלמידיו משמעת, לא את כבוד עצמו הוא דרש, אלא את טובתם.
אף הקדוש ברוך הוא הפחית כביכול מכבודו כאשר הסכים להיקרא 'מלך' על הנבראים. וכל הוראתו לנו "תמליכוני עליכם", אינה אלא למען נלך בדרך טובה על פי הוראותיו - שכולן נועדו לטובתנו, וגם נהיה אנו בני מעלה מעצם קבלתנו אותו כמלך עלינו, ונתן לנו את האפשרות להידבק בו ולהיות דומים לו, כמאמר הכתוב: "אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן". שהרי אדם מן השורה שמתמנה לסגן נשיא ארצות הברית, הופך באחת להיות אדם שממשלות העולם מתייחסות אליו בכבוד רב, משום שכעת מחובר הוא לנשיא המעצמה הגדולה בעולם. קל וחומר כאשר האדם זוכה להידבק במלך העולם וזוכה להיות 'איש מלוכה', עם המלכת ה' יתברך עליו.
נמצא שאצל בני אדם, יום ההכתרה - מטרתו לפאר את המלך ולכבדו. אבל בעם ישראל, יום הכתרת מלכו של עולם - מטרתו ליצור חיבור ביננו לבין מלכו של עולם, ולעשותינו אנשי מלוכה.
איש מלוכה
אלא שעדיין יש לנו להתבונן מהו 'איש מלוכה'.
הנה עולם של מלכות הוא עולם שונה ומיוחד לעצמו. כל הנכנס לארמון מלוכה המעוטר במאפייני הממלכה, כגון, לארמונו של קיסר יפן או מלך תאילנד, חש את האופי המלכותי של סמלי וטקסי והנהגת המלכות המיוחדים לאותה אומה.
ולהבדיל, בבית המקדש שעמד לתפארת בעיר הקודש ירושלים, היתה מלכות מיוחדת. היו חשים שם את מלכות שמים, עד כדי שהיו מסוגלים לשאוב משם רוח הקודש.
גם השבת היהודית היא יום של מלכות. אפילו הנכנס בשבת לשכונה שומרת שבת, חש שנכנס לעולם אחר.
ובמבנה עשר הספירות, הספירה השביעית משבע הספירות התחתונות זוהי ספירת מלכות. ולכן היום השביעי הוא שבת המלכה. כך גם החודש השביעי בסדר החודשים - חודש תשרי, הוא חודש של מלכות, אשר בו אנו מכריזים: 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט', ויום המלכת הקב"ה עלינו, חל ביומו הראשון - הוא יום ראש השנה.
באמצעות התחברותנו במעשינו למערכת מלכותית אלוקית זו, הופכים אנו להיות אנשי מלוכה.
איש מלוכה, שונה הוא מאד מכל אזרח. בעוד האזרח הרגיל חי את חייו ורק יודע שיש מלך בארמון, איש המלוכה כל חייו סובבים סביב ציר המלוכה.
גם בהתייחסות למלכות ה', יש שני סוגי בני אדם. יש השקוע בהבלי הזמן ורק יודע שיש 'אבינו שבשמים' אליו פונים בעת צרה. הוא בקי בדיווחי החדשות ומביט בזלזול על מי שאיננו מעודכן בכל פרטי מאורעות היום, ראשו ורובו נתונים בממון, ומי שאינו כזה נחשב בטלן בעיניו. ויש אדם שכל חייו סובבים סביב המלך. הוא עוסק בכל רגע אפשרי בתורה ובמצוות, ואיננו מבין כלל איך מסוגל זולתו להקדיש זמן כה רב לדיווחי החדשות ולאיסוף רכוש בר חלוף.
המשמעות של להיות יהודי איש מלוכה, הוא להיות יהודי שכל חייו סובבים סביב ציר מלכות ה' בעולם. 'הרחבת אופקים' אצלו ביאורה: להיות בקי בתנ״ך ובתלמוד ובפוסקים. 'לדעת היסטוריה' - זו ידיעת שושלת מקבלי ומוסרי התורה וההיסטוריה של עם ישראל בכל דור ודור. ביאור המילה 'לימודים' עבורו: ללמוד ולהכיר את חוקי מלכו של עולם ואת דרכי הנהגתו בעולם. 'שאיפותיו בחיים' - להיות צדיק וירא שמים. 'לבצע פעילות ענפה' ביאורו: לקיים מצוות רבות. 'תחביביו' - להדר במצוות. את זה הוא מחבב. הכל סביב הציר של תורת המלך. את אלה הוא חי, וכולו מתמלא שמחת חיים כאשר זוכה להגשים כל צעד המקרב אותו לכך.
להיות מלך יהודי
וכל הזוכה להתעלות ממדרגה למדרגה, עד שמגיע לשלמות הרוחנית שביד האדם להגיע אליה, הרי הוא מתעלה מאיש מלוכה להיות בבחינת מלך בעצמו.
ונבאר את הדברים.
בגמרא מובא: "מלך שבחיות – ארי. מלך שבבהמות – שור. מלך שבעופות – נשר".
אך מה פשר תארים מלכותיים אלה? וכי האריה צועד עם פמליית שרים ומשרתים?! וכי יש לו ארמון ועם הסר למשמעתו?!
אולם, מלכות מבטאת שלמות באותו ענין:
מבין כל החיות, האריה הוא החיה המושלמת, אינו חת מפני איש, מטיל יראה במראהו וכולו הדר חייתי. לעומתו, השועל, אמנם הוא מין חיה מתוחכם, אך הוא מפחד מאויביו.
השור הוא הבהמה המושלמת, ומבטא בטבעו ובמראהו כל מה שבהמה אמורה לייצג. הוא כבד ובהמתי, ואינו כמו העֵז שאמנם גם הוא מין בהמה, אבל משתובב ומקפץ.
וכך גם בעופות, הנשר הוא העוף המושלם בגודלו והדרו ותעוזתו, יותר מכל העופות.
כך גם מקובל בעולם להגדיר אדם הנחשב מושלם בתחום מסויים, כגון מוזיקה או בישול, כי הוא 'מלך' בתחומו.
להיות מלך יהודי, ביאורו: להיות מושלם ביהדות. לחיות את דרך ה'. מדרגה זו, לא רבים הגיעו אליה, אולם ביד כל אדם להגיע למדרגה זו, על ידי מיצוי הכוחות העצמיים, ואז הקדוש ברוך הוא נותן את עזרתו ממעל לקפיצה למדרגה הגבוהה ביותר. והוא סוד האמור: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ". לדעת את ה' היינו להיות מחובר אליו יתברך גם במחשבה ולא רק במעשה. 'דרך' זהו המסלול הרחב ש'דורכים' בו רבים, ואילו 'אורַח' הוא השביל הצר והקצר, שההולכים בה רק כמו אורחים עליה לזמן מועט. ואמר הכתוב אם אתה יודעו בכל דרכיך, מן השמים יסייעוך שגם המקומות הצרים והמפותלים שההתמודדות בהם קשה וסבוכה ביותר, יתיישרו מאליהם בפניך, ונמצאת מגיע לשלימות השייכת בבני אדם.
זהו מרכז ועיקר העבודה שבהמלכת הבורא יתברך עלינו, בעת קבלת מלכות שמים ביום ראש השנה: להחליט להשתנות בשלבים. להיות תחילה איש מלוכה בממלכת ה' יתברך, ומכאן להתעלות להיות בבחינת מלך בעצמו, בהיותו מושלם בשלימות הרוחנית. למדרגה זו הגיע בחיר האנושות משה רבנו ע"ה, ולפיכך זכה להיקרא : "מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים".
מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "האדם במעגל השנה". לרכישה לחצו כאן.