כרטיס כניסה לגן עדן: זוכת פרס ישראל בסיפור מטלטל

הרבנית רחל הבר, יו"ר ארגון "מתנת חיים" שזכתה השבוע בפרס ישראל, בסיפור מטלטל על בעלה, הרב אברהם ישעיהו הבר זצ"ל:

לפני 10 שנים אושפז הרב ישעיהו הבר בבית חולים, לאחר שהכליה המושתלת שלו נדחתה. בשל מצבו הרפואי הרגיש, התבקש הרב להתאשפז באחת המחלקות שיש בהן פחות זיהומים. המחלקה שנבחרה היתה מחלקת עיניים. באחד מימי האשפוז, הציץ מפתח החדר סטונדט לרפואה. הוא העיף מבט ביומן סיכום המחלה שהיה תלוי על מיטתו של החולה, לקח צעד לאחור ופנה לצאת. הרב הבר ראה את העיניים והבין שהן מבקשות משהו. כשהצעיר פנה לצאת, הוא עצר אותו ושאל בעדינות: "חיפשת משהו? אפשר לעזור?"

הסטודנט הסתובב במבוכה. "אני סטודנט לרפואה הלומד שנה שלישית בלימודי רפואה. הבוקר, לראשונה בחיי, הגעתי לבצע לקיחת דמים מבן אדם. את יודע איך זה, בלימודים אנחנו מוציאים 'דם' מתפוז, כעת הגיע הזמן לעשות את זה באמת. חיפשתי לי מחלקה קלה בה אוכל למצוא אנשים שאינם חולים מידי, ויסכימו שאני אהיה זה שאקח מהם דם, ובחרתי לעשות זאת במחלקת עיניים. הסתובבתי לי במחלקה וחיפשתי גבר, כיוון שוורידים של גבר בדרך כלל קלים יותר להוצאת דמים. חיפשתי גבר צעיר. כשהגעתי לחדר 7 וראיתי אותך, חשבתי שתוכל לענות על הקריטריונים שאני מחפש – מחלקה קלה, גבר וצעיר – אבל אני רואה שכתוב בתיק הרפואי שלך שאתה מושתל כליה אז..."

"אז?" שאל הרב הבר.

"אז זה לא מתאים. אתה בטח סובל, כאוב ומורכב יותר משחשבתי".

"זה הכל?"

"לא, זה לא הכל. אדבר איתך בשקיפות, הרבה אנשים שעברו השתלת כליה והיו מחוברים למכונת דיאליזה מפתחים וורידים לא קלים להוצאת דמים, 'וורידים סמויים', מכנים את זה. כיוון שאתה עברת השתלה, כל הנראה הוורידים שלך 'מרדנים', וקשים מאוד למציאה. מכיוון שמעולם לא התנסיתי בלקיחת דמים, נראה לי שאחפש פציינט קל יותר", אמר הסטודנט, קם ממקומו וביקש ללכת.

הרב הבר זצ''ל

"בוא, שב רגע", אמר הרב הבר, וכשהסטודנט הסתובב לאחור הוסיף: "נכון שאני מושתל כליה ונכון שהוורידים שלי סמויים. אבל מכיוון שאני מגיע מעולם החינוך, ואתה לומד מלאכה חשובה, כדאי שתלמד לבצע אותה על הצד היותר טוב. בשביל להיות מומחה ללקיחת דמים, בוא ותתלמד עלי. אדרבא, מציאת הוורידים שלי יכולה להוות אתגר מקצועי עבורך ותוכל להתפתח ולהתקדם בו בעז"ה. מצידי, אם תרצה, אני מסכים בחפץ לב להניח לך להתנסות עלי".

מה מביא אדם מן השורה להקים ארגון מהפכני להצלת חיים? הרב ישעיהו הבר בראיון מעורר השראה:

לפני שהספיק הסטודנט להתלבט, הרב הבר השפיל את השרוול והושיט את ידו הימנית לדקירה. הסטודנט התרגש מאוד ומיהר להוציא מחט סטרילית, מבחנה וכל מה שצריך. העניין ארך לא דקה ולא שתיים, אבל לאחר שעה ארוכה של ניסיונות, חבורות כחולות ודקירות רבות, התמלאה סוף סוף המבחנה, והשניים נפרדו זה מזה, מבטיחים להיפגש גם מחר בעז"ה.

במשך 10 ימים הגיע הסטודנט, והרב הבר מפשיל את שרוול הפיג'מה שעל ידו הימנית, נדקר שוב ושוב אך לשווא. עובר לשרוול השמאלי, חוזר לימני, ושוב לשמאלי עד ש... מזל טוב! סוף סוף נמצא לו איזה וורידון... לאחר ששוחרר מבית החולים המשיך הרב הבר והסתובב במשך כשלושה שבועות נוספים בחולצה עם שרוולים ארוכים, בלי לקפל אפילו כפל קטן בחולצה. קיפול קטן היה חושף את הסימנים האדומים – כחולים – שחורים – סגולים שעיטרו את ידו בססגוניות, בצפיפות. "רק אני", כותבת רעייתו רחל בטורה האישי מעורר ההשראה ב"יתד נאמן", "שידעתי איך נראות ידיו מתחת לחולצה, הרגשתי שהן מהוות כרטיס כניסה לגן עדן".

(צילום: shutterstock)

10 ימים, בבוקר ובערב, הגיע הסטודנט, והרב הבר קיבל את פניו בחיוך, מושיט לו את ידיו, מעודד אותו, וכאשר הווריד לא נמצא – מציע לו בחיוך, כאילו זכה בפיס, לחפש ווריד חדש. במהלך חיפוש אחר הווריד הסורר החליפו השניים דיבורים, חיוכים וסיפורים, נענים מן השהות ביחד.

חלפו מספר שנים. כאשר הרב הבר ורעייתו עולים במעלית בדרכם לבקר מושתל במחלקה הכירורגית ב'הדסה עין כרם', עצר אותם רופא בלבן. "הרב הבר, מזהה אותי?", שאל. הרב הבר הביט בו רגע והניד בראשו שלילה. "תסתכל טוב-טוב. אתה מכיר אותי?" שוב הניד הרב הבר לשלילה, והרופא חייך. "הרב, אתה לא זוכר אותי, אבל אני לא יכול לשכוח אותך – אני הסטודנט שבמשך 10 ימים לקח לך דמים. הרב הבר, לאחר הימים שהקדשת עבורי והידיים המושטות – הפכתי להיות מומחה של ממש להוצאת דם. אך יותר מכך, למדתי מיהו בן אדם! בפקולטה לרפואה למדתי להיות רופא, אצלך למדתי את מדעי החיים.

"אגב", ממשיך הרופא, "עד היום קוראים לי במחלקה כדי להוציא דמים מאנשים שלקיחת דמים מהוורידים שלהם מורכבת. אחרי הסטאז' המקצועי שעברתי – רכשתי לכך מומחיות מיוחדת", סיים הרופא את דבריו.

כנגד כל הסיכויים: איך הוקם מפעל החיים האדיר של הרב הבר ז"ל? מתוך "החדשות 12":

מתוך טורה האישי של הרבנית הבר ב"יתד נאמן".