האדם במעגל השנה: האם מותר לבקש בקשות פרטיות בראש השנה?

כאמור, יום ההמלכה ויום הדין, שניהם חלים ביום אחד, הוא יום ההולדת של המין האנושי.

וכשם שדרך המלכים להעניק לעם הטבות שונות והנחות מס ביום הכתרת המלך או המלכה, ככתוב: "וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה" - ביום הכתרת אסתר למלכה, אף הקב"ה מיטיב ביום הכתרתו עם מקבלי מלכותו עליהם, ללכת עמהם לפנים משורת הדין. והוא טעם נוסף שקבע יום זה ליום המשפט, לרוב חסדו עמנו, על אף שיכול היה לקבוע את יום המשפט ליום אחר.

והנה, במעמד הכתרת המלך אין ראוי לבקש בקשות אישיות. ולכן מותח הזוהר הקדוש ביקורת נוקבת על המבקש בקשות בראש השנה, עד כדי האמירה שדומה הוא למי שאומר 'הב' 'הב'. ולכן כמעט שאין אנו מבקשים על עצמנו מאומה ביום זה, מלבד מעט בקשות שאף הם נוספו בתקופה מאוחרת ואינם ממטבע שהטביעו מתיקוני התפילה, ולכן אם לא אמרם, אינו חוזר.

למענך אלקים חיים

אלא שעדיין יש לתמוה, אם לא ראוי ולא נכון לבקש בקשות ביום הכתרת המלך, איך אנו מבקשים אפילו את המעט הזה.

אולם קיים הבדל גדול בין אדם הקם על רגליו במעמד ההכתרה ופונה למלך בבקשת עזרה בממון לפרנסת בני משפחתו, לבין הקם על רגליו ומבקש עזרה בממון להרבות את כבוד המלכות בעירו. המבקש לפרנסת ביתו מיד יסולק מהמעמד הנכבד, אבל המבקש למען כבוד המלך, יכובד על תשוקתו זו.

כך גם בראש השנה, המבקש בקשות לתועלת עצמו, מוגדר בספר הזוהר כאותם שאומרים 'הב' 'הב', אבל כאשר מבקש: "זכרנו לחיים וכו' למענך אלקים חיים", שפירושו, שכל רצוני בחיים ופרנסה וכו' הוא כדי לעובדך ולעשות רצונך כראוי, וכמו שכתב ה"פלא יועץ", הרי מבקש הוא בעת ההכתרה סיוע למען עבודת המלך, ובפרט כשכל כוונתו בבקשת החיים והבריאות היא רק לשם האדרת שם המלך בעולם ופרסום גדולתו, הרי אז וודאי שרשאי הוא לבקש, וגם רבים הסיכויים שייענה בסבר פנים יפות.

בקשות בברכות השבח וההודאה

ועדיין יש לתמוה לכאורה על שתיקנו לומר "זכרנו לחיים" בשלש הברכות הראשונות שהן ברכות השבח ואסור לבקש בהן, וכן תקנו לומר "וכתוב לחיים", "ובספר חיים", בשלשת הברכות האחרונות שהן ברכות ההודאה, ואף בהן אסור לבקש.

אולם שאלה זו נשאלה כבר בתקופת הגאונים, הנה קיצור התשובה:

וששאלתם הא דאמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, והוקשה לכם 'זכרנו לחיים' ששואלין בשלש ראשונות 'ובספר חיים' בשלש אחרונות, כך מנהג בשתי הישיבות וכו', ולא קשיא אדרב יהודה, שכשאמר רב יהודה - בצרכי יחיד קאמר. כגון יחיד שיש לו לבקש דבר הצריך לו וכו'. אבל ציבור כגון 'זכרנו לחיים' שכל ישראל צריכים להם, שואלים. וכל שכן בין ראש השנה ליום הכפורים שכל העולם נידון בו, וצריכים הכל לשאול כל צרכיהם, דצורכי רבים היא".

ביאור הדבר הוא, שכאשר מבקשים על כלל ישראל ולא רק על הפרט, אין בכך פגיעה בכבוד מלכות, מפני ששבח הוא למלך שהרבים תלויים בו.

נמצא שמאחר שיום ראש השנה יום גדול הוא שבו קובע ה' יתברך את גורל האדם לכל השנה, נכון לו לאדם לבקש בקשות מעומק הלב. אולם עליו לכוון שמטרת כל בקשותיו הפרטיות היא: עבודת ה'. מבקש הוא חיים ובריאות, שיזכה לקיים שפע מצוות וללמוד שפע תורה כשהוא מיושב בדעתו, מבלי להיות מוטרד בכאבים ורופאים ותרופות. מבקש פרנסה טובה, למען יוכל לסייע לנזקקים ולהיות מיושב בדעתו לעבודת ה'. וכך בכל ענין וענין.

בקשת חנינה

ועוד יש לומר, שאמנם סדר התפילה נתקן כמידת דרך ארץ, שכשנכנס אדם לפני מלך בשר ודם לבקש בקשותיו, אינו פותח בבקשותיו אלא לאחר שאמר דברי שבח לפני המלך. ואף על פי שאין המלך זקוק לדברי השבח של איכר פשוט כמוהו, אבל מידת דרך ארץ מחייבת את הבא לפני המלך להתחיל בשבח, ורק אחר כך לעבור לפירוט בקשותיו, ולסיים בדברי תודה, ולהפרד כשהוא פוסע לאחוריו עד שיוצא מלפני המלך.

כך גם אנו, מתחילים בשלשת ברכות השבח עד האל הקדוש, עוברים לבקש צרכינו: חכמה, תשובה, סליחה, גאולה, בריאות, פרנסה וכו', ומסיימים בברכות ההודאה, ונפרדים מלפני השכינה בשלש פסיעות לאחורינו.

אולם בכל זאת מבקשים אנו "זכרנו לחיים" בברכות השבח, על אף שאין זו מידת דרך ארץ, משום שכאשר חשש גזירת מוות מרחף על ראשו של הבא לפני המלך, לרוב חרדת הדין מסוגל הוא להתפרץ בתוך דברי השבח ולבקש חנינה לנפשו שיזכר לחיים. ודווקא זה יכול להיחשב לו לזכות ולהועיל לו, בהראותו את יראתו מהמלך, ובהבעתו את אמונתו שהיקר לו מכל, אלו החיים עצמם, נתונים אך ורק ביד המלך.

ומשום כך, אין אנו מבקשים כאן חיים 'טובים' ופרנסה וכו', אלא רק אחר כך. אבל כאן, בברכות השבח, מבקשים 'חיים' בלבד.

ואף את בקשה זו אנו מחלקים, בתחילה אנו מבקשים: "זכרנו לחיים", היינו חנינה זמנית רק לבטל את הגזרה המרחפת. ומיד מנמקים את אשר העזנו לבקש בקשה שלא במקומה, משום שאתה "מלך חפץ בחיים", כאומרך ביד הנביא יחזקאל: "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת וכו', וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ", ואם כן ביקשנו רק את אשר כבר ברצונך לעשות. ורק אז עולים מדרגה ומבקשים: "כתבנו בספר חיים" – שתהא זו כתיבת קבע, "למענך אלהים חיים" – למען נזכה לקדש שמך בעולמך.

מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "האדם במעגל השנה". לרכישה לחצו כאן.