הרב ראובן אלבז: מה הקב"ה יכול לקחת ממני?

"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶ-יךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (דברים כ"ו, י"א).

אור החיים הקדוש כותב בפרשה זו את הפתגם המוכר והידוע בפי המון העם, וזה לשונו: גם ירמוז במאמר בכל הטוב אל התורה כאומרם ז"ל (ברכות ה, ע"א) ואין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.

לאחר שזוכה האדם להרגיש את עריבות ומתיקות טוב התורה הקדושה, שדְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג', י"ז), גם אם יתנו לו מלא עולם כסף וזהב, הוא לא יהיה מוכן להחליף זאת בעד התורה הקדושה.

רבי משה חיים אפרים, נכדו של הבעל שם טוב, ותלמידם הגדול של רבי יעקב יוסף מפולנאה (בעל ה"תולדות יעקב יוסף") ורבי דב בר "המגיד ממזריטש", תלמידי הבעל שם טוב. כותב בספרו "דגל מחנה אפרים" על התורה משל נפלא על אדם שהיה לו כשרון גדול בנגינה, וכשבני אדם היו שומעים את ניגונו היו מתלהבים ומרוב התרגשות ושמחה היו מתחילים לפתוח בריקוד.   

והנה, יום אחד ניגן לפני חבורת נערים ששמחו והתלהבו מאוד ופצחו בריקוד, לפתע נכנס למקום אדם חירש, וכשראה את חבורת הנערים רוקדים כך סתם ביום בהיר, חשב בלבו שכנראה נטרפה עליהם דעתם, וזאת מפני ששמיעתו נחסמה מחמת חוליו ולכן אינו שומע את הניגונים ואינו מבין את פשר הריקודים.

זהו המשל, והנמשל, אם היו בני אדם מרגישים את עריבות ומתיקות טוב התורה, צריך להרגיש את זה, וכדי להרגיש זאת צריך תחילה להסיר את החסימות והמניעים, להסיר את אטימות האוזניים, את העבירות והתאוות שמונעות את האדם מלעסוק ולהבין בתורה, ואז אז יזכה האדם להרגיש עד כמה טובה ומתוקה תורתנו הקדושה.

בוז יבוזו לו

באחד הכנסים שערכה ישיבת אור החיים לפני מספר שנים, אמרתי בדרשה שיהודי ירא שמים ששומר תורה ומצוות, גם אם יתנו לו מיליארד דולר כדי לעשות איזה חילול שבת בהרמת או הדלקת כפתור כזה או אחר, הוא לא יהיה מוכן בשום פנים ואופן, ויאמר לאותו אדם שהציע לו את הכסף "בוּז לכל הכסף, איני חפץ לחלל את השבת הקדושה!". וכפי שמצינו במשך כל הדורות שיהודים רבים הוצאו להורג מפני ששמרו את השבת הקדושה, ולא היו מוכנים בשום פנים ואופן לחללה.

וידוע מה שאמר הרב אורי זוהר לאחר חזרתו בתשובה שלימה, ש"גם אם יתנו לי את כל ניו יורק על כספה וזהב בשביל לעשות איזה עבירה קטנה בשבת, אני אגיד להם בוז, בוז יבוזו לו".

אך כל זה באדם שיודע מה זו ערך השבת הקדושה ומהו עוון חילול שבת, אולם אדם שלא יודע את ערך השבת, יהיה מוכן לחללה גם בעבור כמה פרוטות. בגמר אותו כנס ניגש אלי בחור צעיר שאינו שומר תורה ומצוות ואמר לי, כבוד הרב, אני מוכן, כל שבת אני ארים עשר-עשרים כפתורים בשבת, ותן לי חמישים ש"ח עבור הרמת כל כפתור... רח"ל.

השבתי לאותו בחור שהוא מזכיר לי משל למלך אחד שערך מבצע גדול לבני מדינתו, אם יהיה אדם שיצליח להיכנס למקום מסוים אשר הכין אותו המלך מראש ולא יפתח את עיניו במשך חצי שעה, הוא יקבל סכום עתק מאת אוצר המלך. כל אנשי המדינה שנכנסו לשם לא הצליחו לעמוד בפיתוי ולאחר מספר דקות פתחו את עיניהם כדי לראות מה נמצא באותו מקום, ולהבין מהם הקולות המוזרים והריחות הנפלאים אשר נמצאים באותו מקום...

יום אחד, שמע אדם "סגי נהור" (עיוור) על המבצע הגדול שעורך המלך, והחליט לנסות גם הוא את מזלו, באומרו בלבו שהוא יכול להיות שם גם במשך חמש שעות ולא לראות כלום... אולם הממונים מטעם המלך עצרו בעדו ולא נתנו לו להיכנס לאותו מקום, באומרם שכל התחרות והמבצע שעורך המלך הוא דווקא לבני אדם שיש ביכולתם לראות, ולא לבני אדם שלא יכולים לראות.

אותו בחור צעיר לא זכה לראות מהי השבת הקדושה, הוא לא יודע את ערכה של השבת הקדושה ואת ערך לימוד התורה והמצוות, ולכן הוא מוכן "למכור" אותה בקלות, אך לאחר שירגיש מהי השבת הקדושה, וזאת ביחד עם לימוד התורה הקדושה ופרטי ההלכות של שמירת השבת, וישמור אותה פעמיים ושלוש, הוא לא יהיה מוכן לאבד אותה תמורת שום הון שבעולם! אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ (שיר השירים ח', ז').

לכן הדבר ראשון שמוטל עלינו בעת הזאת הוא להיכנס ביתר שאת וביתר עוז ללימוד התורה הקדושה, ולנסות בכל כוחנו להאהיב על עם ישראל את טוב התורה ומצוותיה,  טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' (תהלים ל"ד, ט'), לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא (אסתר א', י"א).

ובריות בו יפקדו

רבותינו אומרים (ר"ה טז ע"ב) שכל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה. וביאור העניין הוא, שכדי שהשנה הבאה עלינו לטובה תעבור על האדם בצורה טובה ונעימה צריך הוא להכין את עצמו שיבוא בראש השנה בתחושה שהוא כאדם רש שאין לו כלום, "אין לי כלום, ריבונו של עולם". אם אדם מגיע בראש השנה ואומר להקב"ה: "ריבונו של עולם אין לי כלום, רק אתה עושה את הכל, אין לי עושר, אין לי כח, אין לי בריאות, אין לי כלום וכעת אני עומד לפניך כדי שתיתן לי, אם לא תיתן לי, לא יהיה לי ריבונו של עולם", אז ודאי שה' יתברך ישמע לתפילותיו ויעניק לו פרנסה, בריאות והצלחה, בחסד וברחמים ממנו יתברך.

בראש השנה הקב"ה מחלק לבריות מחדש את כל הדברים, בריאות, פרנסה, הצלחה, גבורה, אפילו יהיה האדם הגיבור בעולם, אם הקב"ה ירצה לקחת את גבורתו, ברגע אחד הוא יהפוך להיות החלש שבחלשים, ואולי אפילו ימחק מן העולם לגמרי, בר מינן. אפילו יהיה האדם העשיר ביותר בעולם, אם הקב"ה ירצה, ברגע אחד לוקח ממנו את כל עושרו. ואע"ג שיש לו בתים מלונות וספינות, יקח לו אותם הקב"ה, או שיקח אותו מהם..

וכפי שידוע המעשה באדם אחד שבא לפני החוזה מלובלין ואמר לו: "כבוד הרב, מה יכול לקחת לי הקב"ה? גם אם יקח לי את הכסף שבבנקים על ידי מפולות בבורסה וכדומה, עדיין יש לו בניינים ורחובות שלמים, יש לו שטחים וספינות מלאות סחורות מכל העולם, אם ייקח את זה ישאר לי את זה", אמר לו הרב: אתה יודע מה יכול לעשות הקב"ה? הוא יקח אותך מהם ותישאר בלי כלום, מה אנחנו ומה חיינו, מה כוחנו, מה גבורתנו ומה חכמתנו לפני בורא עולם? זהו ראש השנה, הכל נקבע ביום הזה!

וכדי להיות מוכנים לראש השנה קיבלנו במתנה את חודש אלול, כדי להתכונן, אם זה באמירת סליחות מעומק הלב, בתפילה בכוונה ובמניין, בהשתתפות בשיעורי תורה, באמירת תהילים, בקריאת קטע מזוהר הקדוש, בנתינת צדקה, ובעשיית חסד עם הבריות, בנדוד שינה כדי להשכים ולהתפלל ולקרוא קריאת שמע בזמנה, בהכנה וההתאמצות שלנו בחודש הזה, יכולים אנו לשנות ולהפוך את כל הדין בראש השנה לטובה ולברכה.

יהי רצון שנזכה לנצל את הימים שנותרו לנו לקראת יום הדין, נרבה בתורה במצוות ובמעשים טובים, ובזכות כך נזכה לשנה טובה, כתיבה וחתימה טובה, וגאולת עם ישראל השלימה, אמן.