סליחה על השאלה: האם חרדים צריכים להופיע על המסך?

החרדים, מאז ומתמיד, עוררו סקרנות. אינספור כתבות, ספרים ומחקרים רבים נעשו אודותם, וגם תעשיית הבידור הישראלית לדורותיה השתמשה לא מעט בדמויות של חרדים. עם זאת, בשונה מהעבר בו הדמויות החרדיות היו בעיקר נלעגות, כיום מחליפות אותן דמויות יותר מדויקות ורגישות לניואנסים. את דמותו של קונילמל הנבער והמגמגם משנות השישים תופסות כיום מגוון דמויות, שחלקן מנסות להציג חרדים ביתר אותנטיות. ניכר כי אצל מפיקי הטלוויזיה והסרטים חלחלה ההבנה שאותנטיות היא שם המשחק.

על פניו נראה שמדובר בשינוי חיובי. עבור מי שהיכרותו עם החברה החרדית לא קיימת או מוגבלת, ניתנת הזדמנות להציץ לתוך חייהם של החרדים, להבין את מוחם וליבם, ולעיתים מביאה אף להזדהות עם הדמויות. השינוי גם יכול להיתפס כשירות מעולה עבור החברה החרדית: כאשר דמות החרדי מוצגת באור אנושי, התוצאה היא שהעוינות כלפי החרדים – שלרוב מונעת מהיעדר היכרות – שוככת.

לכאורה, כולם אמורים להיות מרוצים. אבל במבט מעמיק יותר, יש בהנגשה הזאת משהו בעייתי: היא נותנת לישראלים רבים את התחושה כאילו "כעת אנחנו מכירים את החרדים" – אך הם טועים. חרדים שנתקלים באמירות כמו "הסדרות על חרדים יוצרות היכרות טובה יותר עם החרדים" מתקשים להסתיר את גיחוכם. נראה כי למרות הרצון להציג חרדים אותנטיים, יוצרי הסדרות עדיין שבויים בקונספציה שחייבים לשלב בעלילה דרמה ורגשות הלקוחים מהעולם החילוני, אחרת הצופים ישתעממו וינטשו, ומביאה אותם ליצור סדרות אומנם מעניינות, אך רחוקות מאוד מהדעה החרדית ומאורח החיים החרדי השונה. בכך, למעשה, הסדרות רק נותנות לאנשים להתבוסס בשגיאה כי הם מכירים באמצעותן את החרדים.

גם בתוכניות האקטואליה יש נוכחות של מרואיינים חרדים. בלא מעט מקרים אומנם מתראיינים אנשים חרדים, שמסבירים באופן ענייני ומכובד את הדעה החרדית בסוגיות שנמצאות על סדר היום התקשורתי. אך במקרים רבים אחרים – מסיבות של חוסר היכרות של העורכים עם העולם החרדי – נוטים לזמן אנשים פרובוקטיביים בעלי חזות חרדית, שמוציאים את דיבתם רעה של החרדים או מנפיקים אמירות מתסיסות כלפי חילונים וגורמים לנזק עצום.

ככלל, לציבור החרדי יש חשבון ארוך ונוקב עם התקשורת הישראלית. במשך שנים רבות החרדים היו מודרים כמעט לחלוטין מהתקשורת הישראלית. גם כאשר אנשי תקשורת ניאותו לראיין חרדים, לא היה זה נדיר שדברי המרואיינים הוצאו מהקשרם והוצגו באור שלילי. ההתקפות הפרועות של התקשורת כלפי החרדים לאורך השנים גם הן לא היטיבו עם היחסים המורכבים גם כך בין החרדים לתקשורת, וכך התקבעה נטייה בקרב חרדים רבים להתרחק מכל מגע עם תקשורת הכללית.

אך נראה שיש להרהר על הגישה הזאת כלפי התקשורת. כיום ישנה פתיחות רבה ורצון לשמוע דעות מגוונות מהחברה הישראלית, כולל הדעה החרדית, ולכן כדאי לחשוב מחדש על היחס הראוי של החרדים כלפי התקשורת הישראלית. במציאות הנוכחית, כאשר יש ביקוש מצד התקשורת למרואיינים חרדים, ההתעלמות ממנה יוצרת וואקום אליו נכנסים ברנשים מפוקפקים בעלי חזות חרדית שעושים חילול השם ומבזים את ציבור שומרי התורה. בשל כך נראה שכאשר אדם חרדי מתבקש להביע את דעתו בעניין העומד על סדר היום התקשורתי, מוטב שיערוך בירור מעמיק על מטרת הריאיון, ואם היא אכן עניינית – ייענה בחיוב. הניסיון שהצטבר בשנים האחרונות מלמד שבדרך כלל גופי התקשורת מקפידים להתנהל במקצועיות ובאובייקטיביות כלפי המרואיינים החרדים.

רק לאחרונה סיפר לי אברך כולל שנכנס לשאול את הגר"ח קנייבסקי שליט"א האם נכון להשתתף בכתבה בטלוויזיה אליה הוזמן. לאחר שהסביר בפרוטרוט במה מדובר, ענה לו הרב תשובה חיובית.

אין ספק שנוכחות של חרדים על המסך מעוררת עניין רב, וכדאי לנצל זאת. ההוכחה לכך הוא פרק מתוך סדרה שמשודרת בערוץ כאן 11, במסגרתו התייצבו חרדים וחרדיות מול המצלמה (גילוי נאות: גם אני ביניהם), והשיבו בכנות ובישירות לסדרת שאלות מרתקות וגם קשות שמסקרנות חילונים רבים. הפרק זכה להצלחה אדירה, כאשר מאות אלפים צפו בו ומספר הצופים ממשיך לטפס בהתמדה. הוא גם זכה לתשומת לב רבה ברשתות החברתיות, והתנהל סביבו שיח ער בהשתתפות אלפי אנשים.

הפרק הזה צריך לשמש תמרור לאנשי הטלוויזיה, שאת המענה לסקרנות כלפי החרדים ניתן לספק באמצעות הפקות אותנטיות מבלי להזדקק לעלילות מלאכותיות ועזרים זרים. מאידך, הציבור החרדי צריך להבין שאם נשכיל להשתמש בתקשורת הישראלית, נוכל להשפיע לטובה על כלל הציבור ולהרבות כבוד שמים.