עושים סדר: מה מותר ומה אסור לעשות בשנת שמיטה?

להלן נבאר אלו עבודות קרקע אסורות בשביעית, ואלו עבודות מותרות. ואמנם, גם בעבודות המותרות, אם אפשר להקדים לעשותן קודם השנה השביעית - יקדים. ואם אפשר לדחותן לאחר השביעית - ידחה. ורק כשאי אפשר, יעשה את המוכרח שהתירו לעשות.

אילו עבודות אדמה נאסרו מהתורה, ואילו נאסרו מדרבנן?

התורה ציותה לשבות בשנת השמיטה מארבע עבודות, שהן: א. זריעה. ב. זמירה [גיזום בעץ או בענפים לחזק ולהשביח את הצמיחה שתוסיף לגדול עוד]. ג. קצירה. ד. בצירה [לשון קצירה בענבים]. ועליהן הוסיפו חכמים ואסרו עבודות נוספות, כמו: חרישה, עידור [חופר תחת העץ להרפות את הקרקע], השקיה, נטיעת אילנות, תמיכת אילנות, הברכה [מכופף ענף לתוך האדמה, ומוציא שורשים ונעשה עץ בפני עצמו], הרכבה [חותך מעט בעץ זקן ונותן בתוכו ענף צעיר לחיזוק העץ], פירור גושי אדמה, מילוי או פיזור עפר, יישור אדמה, זיבול [אדמה המפיקה פירות, מתעייפת במשך השנים ואינה יכולה להוציא שוב פירות כראוי, לכן מזבלים אותה בזבל בהמות שיש בו חריפות, ועל ידי זה האדמה מתחזקת ומניבה פירות כבתחילה], סיקול אבנים [מוציא את האבנים לצורך החרישה], קירסום [קוצץ ענפים מרובים שלא יכבידו על האילן או ענפים מקולקלים], ניקוי הקוצים והיבלות מהעץ, ניכוש [עקירת עשבים הרעים], כיסוח [חיתוך עשבים הרעים מלמעלה], וכל כיוצא בהן מלאכות הבאות לתועלת הקרקע והאילן.

מצות השמיטה בזמן הזה, אינה מן התורה אלא מדברי חכמים, שלא ציותה התורה על השמיטה אלא בזמן שכל ישראל בארץ ישראל, אבל אם אין כל ישראל בארץ ישראל, אין השמיטה אלא מדברי חכמים. ואם כן אפילו המלאכות שנאסרו במפורש בתורה, אינן אסורות אלא מדרבנן, אך מתייחסים אליהם בחומרה יותר.

האם יש הבדל בין מלאכת ידיים לבין מלאכה באמצעות מכונה?

עבודות קרקע האסורות בשמיטה, אין הבדל אם עושה אותן בידיים או באמצעות מכונה כנהוג היום, שבכל אופן אסורות הן.

אילו עבודות אדמה מותרות בשנה שביעית, ואילו לא?

כלל מנחה: מטרת המלאכה

מלאכות שמטרתן להשביח את האילן או להוסיף בו גידולים חדשים וכדומה - אסורות. אך מלאכות שמטרתן לשמור על קיום האילן שלא ימות או שלא ינזק, מותר לעשותן בשביעית, ואפילו אם הוא מסופק אם יהיה נזק, מותר. ואמנם, מלאכות המפורשות בתורה [זמירה, קצירה ובצירה], אף שמטרתו לקיום האילן, טוב לכתחילה לעשותן על ידי גוי, ואם אין גוי, ישתדל לעשותן בשינוי.

זריעה ונטיעה

אסור לזרוע או לנטוע כל סוג צמח שהוא: תבואה, קטניות, ירקות, דשאים, עצי מאכל, עצי סרק, צמחי רפואה, פרחים לנוי או לריח, וכל כיוצא בזה.

שוגג - זרע או נטע בשביעית, אפילו בשוגג, צריך לעוקרו מהאדמה.

זריעה לצורך לימוד - אסור לזרוע אף אם כוונתו להתלמד או ללמד אחרים או לצורך בדיקת הזרעים.

זריקת גרעין לגינה - האוכל אפרסק או אבטיח וכיוצא, מותר לו להשליך את גרעיני הפרי לגינה, אף שאולי יקלט הגרעין באדמה ויגדל ממנו עץ או אבטיח.

(צילום: shutterstock)

עצי אקליפטוס - מותר לומר לגוי לטעת עצי אקליפטוס, כדי לזכך את האוויר לבריאות הגוף. הטעם להיתר זה הוא בצירוף כמה דעות, שהרי יש מתירים שגוי יעבוד בשביעית בקרקע של ישראל, כיון שאיסור עבודת אדמה בשביעית, הוא איסור "גברא" דהיינו על האיש, ולא איסור "חפצא" על הקרקע שלא יעבדו בה. וכיון שגוי אינו מצווה לשבות בשביעית, ממילא לדעתם מותר לו לנטוע כנ"ל אף בקרקע ישראל. ובצירוף שיש אומרים שעצי סרק שאינם מביאים פירות, מותר אפילו לישראל לנטוע בשביעית. ובצירוף שלדעת רוב הפוסקים איסור נטיעה הוא מדרבנן, ורק זריעה אסורה מן התורה, ולכן במקום צורך לבריאות הגוף, יש להקל על ידי גוי.

עצי סרק - מותר לנוטע אם המטרה היא לגדר בלבד, וטוב שיעשו כן על ידי גוי. והטעם לזה, בצירוף כמה דעות, שיש אומרים שעצי סרק מותר לנטוע בשביעית. ויש אומרים שלצורך עשיית גדר מותר לנטוע. ולדעת רוב הפוסקים איסור נטיעה הוא מדרבנן. ומכל מקום עדיף לנטוע על ידי גוי, שהרי בלאו הכי יש מתירים שגוי יעבוד בשביעית בקרקע של ישראל.

העברת אילנות - אם הוצרך בשנת השמיטה להעביר אילן ממקומו לאדמה אחרת, אם מעבירו עם גוש העפר שמסביב לשורשים, באופן שיכול לחיות עם העפר לפחות 14 יום, מותר להעבירו, כיון שאין זה אלא כהמשך גידולו מהאדמה הקודמת, אבל להעבירו עם שורשים ללא עפר, אסור, שהרי זו נטיעה חדשה.

והוא הדין בעציץ נקוב שנשבר, והאדמה מחוברת עדיין לשורשים, מותר להעבירו לאדמה שבעציץ אחר.

הוצרך למקום האילן - אם הוצרך לקצוץ את האילן מחמת שצריך למקומו כדי להרחיב את דירתו וכיוצא בזה [באופן שמותר לקצוץ את האילן, כמבואר בספר 'הליכות עולם' (חלק ז עמוד קצט) בתנאים מסוימים], מותר לקוצו, אבל אסור לנוטעו מחדש באדמה אלא אם כן היא נמצאת תחת מקום מקורה, שאז אין בו איסור זריעה בשביעית. על כן, רשאי למתוח סדין או יריעות על גבי עמודים, קודם שנוטע את האילן מחדש, ונמצא שנוטע תחת מקום מקורה. כתב הגאון רבי צבי פסח פראנק, שאנו למדים מהפסוק: "שדך לא תזרע", שדוקא ב"שדה" שהיא גלויה אסור לזרוע, אבל אם יהיה אהל עראי לפי שעה מתוח על פני השדה, מותר לזרוע תחתיו, כי בטל שם "שדה" ממנה, שהרי היא מקורה ואינה גלויה.

כיסוי השורשים - שורשים של עץ שהתגלו, לא יכסם בעפר, אלא אם יש חשש שיגרם נזק לעץ.

השקיה

אסרו חכמים להשקות בשביעית, בין שמשקה בידיו או שמשקה על ידי ממטרות וכיוצא בזה. אולם, שדה שאין מספיקים לה מי הגשמים וזקוקה להשקיה תמידית בימות הקיץ, מותר להשקותה, אך לא בעונת הגשמים שאז כבר יורדים גשמים עליה.

הצלה מהפסד - כל שדה שיש חשש שאם לא ישקו אותה, יגרם נזק או הפסד אפילו מועט לפירות או לצמחים, וכגון שאין יורדים גשמים כדי הצורך, מותר להשקותה. וכן מותר להשקות דשא, כל שההשקיה באה למנוע התייבשות.

כמות המים - כאשר הותר להשקות את השדה, רשאי להשקות כדרכו ללא הגבלה מסויימת בכמות ההשקיה.

(צילום: shutterstock)

מי כיור / מזגן

כיור שהמים הנשפכים לתוכו מתנקזים דרך צינור ומגיעים לקרקע שיש בה צמחיה, מותר ליטול בו ידיים או להדיח בו כלים. וכמו כן, כששוטף את רצפת הבית, מותר לגרוף את המים לניקוז עם צינור שיורד לגינה, גם אם אין חומרי ניקוי במים והם מועילים לצמחים. וכן מותר להפעיל מזגן כשהמים שבצינור יורדים לגינה, וכל כיוצא בזה. והיתר זה הוא אפילו לגינה שאין היתר להשקותה.

והרי זה "פָּסִיק רֵישֵיהּ דֵלָא נִיחָא לֵיה בִּדְרַבָּנָן", שבארנו לעיל שמותר. ובלאו הכי יש אומרים שאין זה נחשב כפסיק רישיה, אלא "גרמא", וגרמא באיסור דרבנן של השקיה, מותר.

נטילה ושתיה בגינה

האוכל פת בגינה או בדשא, רשאי ליטול ידיו על הצמחייה. וכמו כן, רשאי לשתות מברז שעל הדשא, ואין לחוש לזה שהמים נשפכים עליו ומשקים אותו. אמנם בשבת, אסור לעשות כן, שכיון שנוטל ידיו ושותה על הצמחים, אין זה נחשב "גרמא", אלא הרי זה בגדר "פסיק רישיה דלא ניחא ליה", שהתבאר לעיל שבאיסור דאורייתא הוא אסור, ורק בדרבנן מותר. ולכן, בשבת, אסור. ובשביעית, מותר.

יין ומי רגלים

מותר לשפוך יין על זרעים, לפי שאדרבה היין חזק ומקלקל אותם. וכן מותר להטיל עליהם מי רגלים, שגם הם עזים ומקלקלים אותם. והרי אפילו בשבת מותר לעשות כן, קל וחומר בשביעית שההשקיה אינה אסורה מן התורה אלא מדרבנן. (חוברת "השבת בהלכה ובאגדה")

צלחות ומערכת השקיה

מותר לעשות "צלחות" [ערוגות עגולות] סביב העצים להשקיה. וכן מותר לבנות מערכת צינורות או ממטרות וטפטפות.

זיבול

אסרו חכמים לזבל את השדה בשנה השביעית, אף שכל כוונתו לצורך הזריעה שבשנה השמינית. ואם זיבל, קנסוהו חכמים שלא יזרע תיכף במוצאי שביעית, כדי שלא יהנה מעבודתו שנעשתה באיסור. ואם הסיר את הזיבול, רשאי לזרוע תיכף.

סיקול

אסרו חכמים לסקל בשביעית, דהיינו לפנות מהשדה אבנים קטנות או גדולות, שבזה מכשיר את הקרקע לזריעה טובה יותר. ומכל מקום אם עבר וסיקל בשביעית, לא קנסוהו חכמים ורשאי לזרוע במוצאי שביעית מיד.

והטעם שקנסו חכמים בזיבול ולא בסיקול וניכוש [עקירת עשבים רעים וכפי שיבואר להלן], משום שזיבול היא עבודת קרקע ממש, אבל הסיקול והניכוש, אינן עבודות ממש בגוף הקרקע אלא ניקיון בעלמא. ומטעם זה גם אם חרש בשביעית, קנסוהו חכמים שלא יזרע תיכף במוצאי שביעית, כיון שהחרישה היא עבודת קרקע ממש. ועוד, כי בעבודות זיבול ובחרישה הרי הוא מכין את הקרקע לזריעה, לא כן בסיקול וניכוש שעדין לא הכינה בזה לזריעה.

בְּנִיָה - אם מפנה את האבנים מהשדה שלא במטרה להכשירה לזריעה, אלא שיש לו צורך באבנים למטרת בְּנִיָה וכדומה, רשאי לקחת את האבנים המונחות על פני האדמה, וישאיר את המחוברות באדמה. ומכל מקום, אם ניכר שמטרתו לִבְנִיָה, כגון שמקום הַבְּנִיָה סמוך לשדה, מותר לקחת את כל האבנים.

על האש - מותר לאסוף עצים קטנים המצויים בשדה ולשים אותם על המנגל, מאחר וניכר שאוסף אותם כדי להניחם באש, ולא יחשדו בו שאוספם כדי להכשיר את השדה לזריעה.

מגרש - מותר להוציא אבנים מקרקע שאינה מיועדת לזריעה אלא להולכי רגל או למגרש משחקים, חניה וכדומה, כיון שניכר שאין מטרתו להכשיר הקרקע לזריעה.

ניכוש

אסרו חכמים לנכש את השדה, דהיינו לעקור את העשבים הרעים משורשם.
אבל שטחים שהדרך לעקור מהם את עשבי הבר העולים בהם, כדי שלא יהיו מסתור לנחשים, או במטרה למנוע שריפות, או לנוי וכדומה - מותר להוציאם, אך לא יעקרם מהשורש לגמרי, אלא יחתכם מעל פני הקרקע. ואם יש צורך לעקרם מהשורש, יוציאם בשינוי ביד ולא במעדר.

נקיון הגינה - מותר לנקות את הגינה הסמוכה לבית במטאטא דשא, ולהוציא כל לכלוך מפוזר, אבנים וכיוצא בהם, כיון שכוונתו רק לנקיון ולא לזריעה, וניכרת כוונתו מכיוון שהגינה סמוכה לבית. וכמו כן, מותר לתלוש עשבים וקוצים מהחצר, כשכוונתו שיוכל לשבת או לעבור שם.

גינה שאינה סמוכה לבית, אך ניכר שאין כוונתו לתיקון הגינה לזריעה אלא לשבת וליהנות ממנה, וכגון שיש שם שלחן וכסאות, מותר לנקותה.

אם הוציא קוצים מהגינה במטרה להכשירה לזריעה בשמינית, אף על פי שעבר על דברי חכמים, לא קנסוהו, ורשאי לזרעה במוצאי שביעית מיד.

זמירה

איסור "זמירה" האמור בתורה: "וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר", היינו שקוצץ באילן את ראשי הענפים הארוכים, במטרה שיגדלו הענפים יותר. וכן אם מטרתו להביא לגידול ענפים נוספים, גם זה בכלל "זומר". והוסיפו חכמים לאסור גם אם אין במטרתו שיגדלו הענפים יותר, וכגון שגוזם את הענפים המרובים, שלא יכבידו על האילן או שגוזם את הענפים המקולקלים, והוא הנקרא "קירסום".

מותר לגזום ענפים חולים או יבשים, העלולים לגרום נזק לעץ, ובלבד שיזהר שלא יוסיף גיזום המשביח.

ענפים שנשברו, מותר לקושרם במטרה שלא יוסיפו להישבר, אך לא כדי שיתאחו מחדש. ובמקום שאי אפשר בקשירה, ויש חשש שבמצב כזה של פצע פתוח, יכנסו מחלות שונות בעץ, מותר לגזום את הענף השבור בסמוך למקום השבירה.

זומר למטרות אחרות - אם גוזם את הענפים לא במטרה להשביח את האילן אלא כדי לסכך את סוכתו, או להסיק בהם את האש, או שהם מפריעים למעבר הדרך, וכיוצא בזה, הרי זה מותר. ויגזום באופן שיהיה ניכר שאין מטרתו להשביח, כגון שיגזום רק מצד אחד של האילן, ולא מעט מכל צד.

גנן הגוזם ענפים קודם חג הסוכות, אין לבקש ממנו לכרות עצים לסכך, מאחר ומטרתו של הגנן להשביח את האילן, ונמצאת מכשילו באיסור. אלא האדם בעצמו יזמור את העצים מצד אחד של האילן כנ"ל. [ובאופן שמותר לקחת, כדי שלא יכשל באיסור גזל חס ושלום, כמבואר בחוברת "חג הסוכות בהלכה ובאגדה"].

חשמל - ענפים גבוהים שניכר שמפריעים לחוטי החשמל, מותר לגזום אותם.

פרחים - מותר לקטוף פרחים מהגינה, כל שאין בכוונתו לטובת גידול נוסף של פרחים כלל אלא כדי להשתמש בהם ליפות את ביתו.

גת - שיח גת שהובא מתימן, ולועסים אותו כדי להתרענן, מותר לקוטפו, אף שחוזר וגדל שוב לאחר כשבועיים, כל שאין בכוונתו לטובת גידול נוסף כלל.

גדר חיה - ענפים הגדלים בצורת שער עגול או מרובע בכניסה לבנין מגורים או בפתח החצר וכיוצא, מותר לגזום אותם כל שהמטרה היא כדי לשמור על צורתה ויופיה של הגדר, כי אין מטרתו להצמיח אלא אדרבה לדכא את הצמיחה שלא תתפשט. אולם אם עדיין לא התמלאה הגדר בענפים, והגיזום נעשה גם במטרה למלאותה, אסור. ואם הענפים יוצאים חוץ לגדר ומפריעים לעוברים ושבים במעבר הדרך, מותר לגזום אותם, גם אם הצמיחה עדיין אינה מלאה.

דשא - מותר לכסח את הדשא למעלה כדי להשוותו, מאחר שכוונתו לנוי ולא לצמיחה. ומטעם זה, מותר גם לכסח דשא בוגר צפוף ומלא, שהרי אין כוונתו לצמיחה. אבל אם הדשא צעיר ודליל, ומטרת הכיסוח היא גם כדי שיתפשט ויתמלא, אסור.

קצירה

נאמר בתורה: "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר", והיינו שאסור לקצור או לקטוף את הפירות כדרך שרגיל בכל השנה, שקוצר את כל השדה ומעמיד ערימה גדולה. אולם מותר לקצור או לקטוף אף בכלי מיוחד לכך, כמות שרגיל להביאה לביתו. ואם עבר וקצר באיסור, אין הפרי נאסר באכילה.

פירות שחנטו [שהגיעו לשליש גידולם] בשנה השישית, אין בהם קדושת שביעית, ומותר לקוטפם כרגיל בשנת השמיטה. אך פירות שחנטו בשביעית, אף אם קוטף אותם בשמינית, יש בהם קדושת שביעית, ויקטפם באופן האמור לעיל.

חרישה

אסור לחרוש או לחפור לצורך הקרקע במכונה או שלא במכונה.

גם לחרוש לצורך הזריעה של השנה השמינית, אסור. ואם עבר וחרש, קנסוהו חכמים שלא יזרע בשדה תיכף במוצאי השביעית.

בניית גדר - אסור לחפור בקרקע כדי לבנות גדר בין שדהו לשדה חברו, אף שמטרתו כדי שלא יכנסו בהמות או בני אדם שיזיקו את הפירות. והטעם לזה, מחשש שמא יחזור בו, ובמקום להקים גדר, יטע נטיעה בחפירה זו. אולם מותר לבנות גדר ללא חפירה בקרקע.

מותר לבנות גדר בין שדהו לרשות הרבים, מאחר ואין דרך לזרוע סמוך לרשות הרבים ואין חשש שיזרע בחפירה זו. ומטעם זה, מותר גם לבנות גדר בין שדהו לביתו או לבית חברו, וכן בין שדהו לשדה של גוי.

מותר לבנות גדר סביב עץ צעיר, כדי שלא יתקלקל מהעוברים ושבים.

מותר לחפור ברחוב לצורך קביעת עמודי חשמל וכדו', כי אין דרך לזרוע שם.

(צילום: shutterstock)

ריסוס

שדה שיש בה תולעים או אילנות שיש בהם מזיקים, מותר לרסס שם חומר הדברה, כדי להמיתם.

אם גדלו עשבים רעים המזיקים לצמחים וחונקים אותם, מותר לרסס על העשבים. ואם לא מועיל הריסוס, מותר להוציאם במעדר, ובלבד שלא יהפוך את הקרקע.

גינת נוי מטופחת וחושש שיעלו בה עשבים שיפריעו לנוי הגינה, מותר לרסס במונע נביטה, על מנת שלא יעלו העשבים שם. ואם כבר עלו העשבים, אסור לנכשם ולהוציאם, כיון שאינם מזיקים לצמחים. אבל מותר לגוזמם מעל פני הקרקע בגיזום גבוה יותר מהרגיל, כיון שמשנה וניכר שכוונתו לנוי בלבד, אך אם מתכוין גם לתועלת הקרקע והאילן אסור.

עכברים שמזיקים לאילנות, מותר לצודם בשביעית. וכן מותר לתת רעל עכברים בשדה, כדי למנוע את היזקם.

כיוס

מותר לעטוף את הפירות בשקיות ניילון, כדי למנוע מהם נזק הגורע אותם או למנוע עופות מלאוכלם, אבל לא יעטפם כדי למנוע הפסד בצורת גידולם החיצונית.

מותר לכסות את הזרעים והפירות ביריעות ניילון וכדומה, כדי להגן עליהם מהגשמים והשלג או מפני החמה, כל שעושים כן לקיומם.

עידור

מותר לעדור סביב האילן לקיום האילן או כדי לעשות ערוגה עגולה לצורך ההשקיה לקיום האילן, ולא יעדור במחרישה אלא במעדר בשינוי.

קרקע שנסדקה, ויש חשש לקריעת השורשים, מותר לסותמה. ואם אדם מומחה אומר שיש חשש בזמן הקרוב להיסדקות הקרקע, מותר להקדים ולעדור את הקרקע למנוע סדיקתה. וכן שורשים שנתגלו, מותר לכסותם על ידי עידור קל.

הסרת שלג

מותר לפנות את השלג מהשדה או מהאילנות, באופן שאם לא יפנוהו יש חשש שיופסדו הזרעים או הפירות, או ישברו הענפים.

עץ אתרוג שכוסה בשלג רב, ויש חשש שהאתרוגים יופסדו למצות ארבעת המינים, מותר לסלק ממנו את השלג.

הסרת קוצים

אסור להסיר קוצים מהעץ, אפילו שמטרתו לשמור על הפירות שלא ינזקו, שחששו חכמים שמא יטעו להתיר גם עבודות אחרות בשדה שאינן הכרחיות.

מותר להסיר קוצים מעץ אתרוג, כל שיש חשש שיופסדו האתרוגים למצוה, אבל אין להסירם כדי שיהיו האתרוגים נאים ויגדל ערכם יותר. והטעם שמקילים דוקא באתרוגים של מצוה להסיר הקוצים, מפני שאין לחשוש שבגלל זה יתירו גם עבודות אחרות בשדה, שהרי אתרוגים אין מגדלים אותם לאכילה, והתועלת היא רק לכשרותם, מה שאין כן בשאר עצים הסרת הקוצים היא לתועלת אכילת הפירות, ואם נתיר לו, יבוא להתיר גם עבודות אחרות לתועלת אכילתם.

(צילום: shutterstock)

קשירת הענפים

אסור לקבץ את הענפים ולקשרם יחד כדי שיעלו ישר ולא יטו למטה. אבל אם מקבץ אותם מחשש שמא ישבר העץ, כיון שהדבר נעשה לקיום האילן, מותר.

ענפי הגפן הנגררים על הארץ מותר למותחם למעלה, כל שנעשה לקיום הגפן.

תמיכת העץ

אין לתמוך עץ צעיר, כדי שיגדל ישר. אך אם על פי דעת מומחה, יגרם נזק בלתי הפיך לעץ במידה והוא יתעקם, מותר לתומכו. וכמו כן, ענף שיש עליו עומס פרי, ויש חשש שישבר, מותר לתומכו.

עבר ועבד

אילן שעבדו בו בשביעית באיסור, הפירות מותרים באכילה, אלא שאין לקנות מבעל האילן את הפירות [מפני שאין נותנים מעות של שביעית לעם הארץ]. אבל ירקות שניטעו בשביעית ונלקטו בשביעית, הרי הם אסורים באכילה לעולם, משום איסור ספיחים.

מכירת כלי עבודה

אסור למכור כלי עבודות קרקע ליהודי העובד באיסור בשמיטה, מפני שנמצא מסייע בידי עוברי עבירה. אולם כלים שאפשר להשתמש בהם גם למלאכות היתר, מותר למוכרם לו.