מה אתה בוכה? תסובב את ההגה וסע לכיוון הנכון!

כל השכונה רעשה מהנסים שפקדו את זעליג בזה אחר זה.

הכל התחיל לפני עשור. זעליג התחתן בשעה טובה, אך הוא וזוגתו לא זכו לפרי בטן. למרות הסגולות, למרות התפילות, גור-נישט.

שנה אחת הגיע זעליג למירון, הדליק נר על קברו של רבי שמעון בר יוחאי, והתפלל מעומק לבו שרשב"י יהיה מליץ יושר עבורו.

כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, ותפילתו של זעליג נענתה.

באותה שנה הם חבקו בן! נס ופלא.

בשנה לאחר מכן, נולדו לזעליג תאומים.

לאחר מכן נולדה שלישייה...

השכונה סערה מעוצם הניסים. רק זעליג נראה תזזיתי באותו היום שבו שבה אשתו מבית ההחלמה עם השלישייה המייללת.

זעליג מיהר אל הסובארו-אברכים החבוטה שלו, הניע אותו בשיעול מנוע צורמני והתכונן לצאת לדרכו.

"לאן אתה ממהר, זעליג?", שאל פישל השכן.

"אני נוסע לרבי שמעון, לכבות את הנר...", התלוצץ זעליג. "סתם. אני נוסע להודות לרבי שמעון על שפעל עבורי אצל הקב"ה שאזכה לילדים".

"ואתה מכיר את הדרך למירון?", התעניין פישל.

"לא, אבל נסתדר", השיב זעליג בביטחון של מי שהגיע בבחרותו למירון בטרמפים, ולא פעם אחת.

* * *

זעליג החל בנסיעתו צפונה, אך ככל שהתרחקה הדרך הוא לא זיהה את הכיוון. האם הוא מתקרב או מתרחק?

ואז הוא הבחין בנתן הצועד לו באמצע שומקום בצעדים עליזים, פאותיו מתבדרות ברוח והפונפון שעל כיפת ה"ננח" שלו מקפץ בקצב צעדיו.

"תגיד, צדיק, איך אני מגיע למירון?", שאל זעליג את נתן.

"ה' ישמח אותך, בן של מלך", השיב לו נתן בצהלה, "תמשיך לנסוע עוד שעה בערך, תראה בצד ימין שלך הר גדול. בפניה הראשונה תפנה שמאלה ואז תגיע לעליות של מרון".

זעליג פלט צחקוק מלגלג. "מה, אתה בסדר? איכוועסט לנסוע שעה בלי לדעת לאן. זה לא הגיוני מה שאתה אומר". כאילו שהגיוני יותר לעלות על סובארו-תיכו ולנסוע אל הלא נודע.

נתן לא אהב את הדיבור של זעליג. השערות בפונפון של הכיפה נעמדו לו מהעצבים.

"אחי, אתה מביא דינים לרשב"י עם הפקפוקים שלך", הטיח בו נתן, "תתבטל לצדיקים, אל תהיה קליפה. אין בלבולים אצל רשב"י, הכל אורות. כמו שאמרתי לך, תיסע דוך, ועוד שעה תראה בצד ימין הר גדול. תפנה שמאלה ותגיע לעליות של מירון".

זעליג חשש להתווכח. הוא הודה, והמשיך בנסיעה בכיוון שנתן הורה.

* * *

כעבור שעתיים נסיעה התפלא זעליג שאינו רואה את נופי הגליל.

ברמזור הקרוב הוא פתח את החלון ושאל את הנהג היושב במכונית שלצדו: "סליחה, עוד כמה זמן נסיעה עד מירון?".

האיש הביט בו בהשתוממות. "איפה אתה איפה מירון... עוד חמש דקות אתה בבאר-שבע"...

מסתבר שזעליג יצא ביציאה לא נכונה, וכל הדרך הוא דהר בכיוון ההפוך...

"אוי וואי איזמיר", קרא זעליג בקול, "איזה טיפש אני! למה לא לקחתי מראש מפה? למה סמכתי על הזיכרון שלי? למה לא התעקשתי לדעת מה הדרך הנכונה?".

הרמזור התחלף לירוק, וזעליג המשיך לבכות וליילל במקום לנסוע.

"נו, תיסע כבר", צעק לו האיש מהרכב שלצדו, "מה יעזרו לך הדמעות עכשיו? תבכה בדרך, אבל קודם תסובב את ההגה ותשנה את כיוון הנסיעה שלך!".

* * *

כשבאים לעשות תשובה, קודם צריך לשנות את כיוון ההגה - לשנות את הדרך השלילית ולהרבות בעשיית מעשים טובים.

אם נבכה כל היום על מעללי העבר, לעולם לא נגיע אל היעד!

לרכישת הספר "בכל לבי דרשתיך" על הימים הנוראים וחג הסוכות, מאת הרב אברהם יצחק, לחצו כאן.