"שלושה ילדים מתחת לגיל שנה ועשרה חודשים? הרגשתי שזו בשורה נוראה"

סיפורה של רעות גל (31) התחיל בבשורה שמבחינתה הייתה קשה: היא הולכת ללדת בעוד תשעה חודשים בפעם הרביעית, כאשר יש לה בבית ילדה גדולה ושני ילדים קטנים מאוד. "זה היה כאילו בישרו לי שמישהו מת". היא מדברת בכנות. "חרב עליי עולמי, ואמרתי לבעלי שאין מצב שאני שורדת את זה. זה או אני או התינוק. הרי גם ככה כשהייתי בחופשת לידה של הילד השני, הבנתי שאני הולכת ללדת ילד שלישי בהפרשים כל כך קטנים. ועכשיו גם ילד רביעי? בלי מנוחה ובלי הפסקה ביניהם? איך אני עושה את זה? תוך שנה ועשרה חודשים ייוולדו לי שלושה ילדים? ועוד יש לי ילדה גדולה בבית. אמרתי לבעלי שאני רוצה לעשות הפלה. הוא עובד מהבוקר עד הערב, והבנתי שמאישה עצמאית וחופשיה, אהפוך לאישה שכלואה בכלא כל כמה חודשים בין לידה ללידה. שאלתי את לבעלי: 'איך אני אוהב את הילדה הזו? מסכנה. היא תיוולד לאמא שלא רוצה אותה. אני לא אוכל לטפל בה'. רעדתי מפחד שיהיה לי דיכאון אחרי לידה. אמרתי לעצמי שזהו, אני נופלת לבור שלא אצליח לצאת ממנו".

"בעלי התחנן ואמר שאין מי שעשה הפלה ושהוא מאושר"

רעות מספרת שהיא לא הייתה יכולה אפילו לחזור לעבודתה כמנהלת משרד רואי חשבון כי המשפחה גדלה במהירות. הלחצים עשו את שלהם, והיא קבעה תור להפלה. "חייתי בתוך חושך אחד גדול, ולא שמתי למה שמדברים איתי. אנחנו מסורתיים ובעלי מתחזק. בזמן שהוא מדבר איתי מההיבט הדתי על האיסור לעשות הפלה, אני עובדת על אוטומט, אומרת לו שהוא צודק, מהנהנת לאות הסכמה, אבל תוך כדי כך אני ממתינה בטלפון שיענו לי מטעם וועדת ההפלות. ענו לי, ואני קובעת תור להפלה. ביום הוועדה אני קמה ומתארגנת. בעלי התחנן על נפשו, ואמר שאתחרט על זה כי אין מישהו שעשה הפלה, והיה מאושר. אני, מצידי, התארגנתי בלי להקשיב".

ואז, באותם רגעים, כמו בסרטים, רעות מקבלת שיחה מקלינה שוורץ, מנהלת מחלקת אמ"א. "השיחה הייתה ממספר לא מוכר, אז חשבתי שאולי מתקשרים מבית החולים. קלינה התחילה לדבר איתי, הזמן עובר, ועוד שניה מתחילה הוועדה. היא ביקשה שקודם אקשיב לה, ואם ארצה לעשות את זה, אני אוכל ללכת. היא דיברה אליי בצורה שאני לא יודעת להסביר אותה. היא נכנסה לי לתוך הנשמה".

מה היא אמרה לך באותה שיחה?

"לעולם לא אשכח את הדברים של קלינה. היא אמרה לי שאם הקב"ה בחר בי אז זה שלי. אין דבר כזה שהוא נותן למישהו משימה שהוא לא יכול לעמוד בה. אם נבחרתי לשאת את הנשמה הזו בתוכי, סימן שאני יכולה לעבור את זה".

הכל אז נראה לרעות חשוך וקשה, אבל קלינה תמכה בה, עודדה אותה, ואמרה שהיא תקבל עזרה. "קלינה אמרה שעם כל מה שאצטרך – היא פה בשבילי. מסתבר שבעלי פנה לכל מיני גורמים, עד שהפנו אותו להידברות. ככה קלינה הגיעה אליי, ובזכותה החלטתי לשמור את העובר".

לא הרגשת אי נוחות בכך שמישהי זרה מתערבת לך בדבר כל כך פרטי?

"היא לא הרגישה לי זרה. זה העניין. היא דיברה אליי כמו אמא, ונכנסה לי ללב. היא כמעט בכתה בטלפון. עד שהיא לא שמעה שאני לא הולכת להפלה, היא לא נרגעה. הרגשתי שהיא חוששת שאעשה את זה, שהיא מפחדת עליי. הרגשתי שהיא דואגת לי. היא פשוט באה להציל אותי מעצמי. קלינה הצילה את הילדה שלי. אם הייתי עושה את זה, אני לא יודעת אילו חיים היו לי אחרי זה".

איך הליווי של הידברות המשיך אחרי שהחלטת לשמור את העובר?

"אמנם לא הלכתי לוועדה, אבל הייתי בהכחשה מוחלטת למצב הזה. לא עיכלתי אותו, לא קיבלתי אותו, ולא היה לי רגש לעובר. הכל היה על אוטומט. נמנעתי מהפלה כי אסור. לא כי אני רוצה. מרוב שהתכחשתי למצב, קבעתי בדיקת רופא לראשונה רק בשבוע 12. לפני הבדיקה התחננתי לאלוקים וביקשתי שתהיה לי הפלה טבעית.

"אני יושבת מול הרופא, רועדת ושואלת בליבי מה הוא יגיד לי, ואז הוא מראה את העובר ואת הדופק, ואומר שהכל תקין. הרגשתי שאני שוב נופלת: למה? למה לא מרחמים עליי? כמה לידות יכולה לעבור אישה בזמן כזה לא נורמלי?!"

סמוך לזמן הזה קלינה התקשרה לרעות לשאול מה שלומה, ורעות סיפרה לה על בדיקת הרופא ועל תפילתה שלא נענתה. "אני זוכרת שקלינה חזרה על העניין שאם קיבלתי ניסיון, סימן שיש לי את כל הכוחות. בכיתי לה בטלפון שאין לי כוח לעבור עוד לידה. קשה לי. אני עם ילדה גדולה ושני תינוקות, הגוף כואב, ועדיין לא התאוששתי מהלידה הקודמת. אני עייפה, ולא יודעת אם זו עייפות של הלידה הקודמת או של הלידה הבאה. לא ידעתי מה קורה לי בגוף. בכיתי לה, והיא חיזקה אותי לאורך כל הדרך ואמרה: 'רעות, מה שאת תצטרכי'. בכיתי: 'איך? איך אני אחזיק עוד ילד? בקושי אני מסתדרת כלכלית'. קלינה אמרה: 'אנחנו פה, אנחנו מאחורייך', ושלחה לי תחליפי חלב לילדים הגדולים יותר וכל מיני תווי קניה. היא אמרה: 'אחרי הלידה נביא לך טיטולים, מיטה וכל מה שאת צריכה. אל תפחדי. אין דבר כזה שאתם או הילדים תישארו רעבים'. היא מאוד חיזקה אותי בעניין הדאגות הכלכליות שהיו לי, ותמיד שלחה לי כל מיני פינוקים. הזמן עבר, השבועות התקדמו, וקלינה המשיכה להתקשר ולשאול מה איתי, איך אני מחזיקה מעמד, ומה חסר לי. לאורך כל הדרך היא נתנה לי את כל מה שהייתי צריכה, והבטיחה שגם אחרי שאלד אקבל את כל מה שאני רוצה. אפילו כדי לחסוך זמן, היא שאלה מבעוד מעוד מה אצטרך".

ואיך הרגשת עם זה שאת נאלצת להיות בצד המקבל?

"קלינה לא שידרה לי שאני מסכנה או נזקקת. להיפך. לא הגעתי למצבים שאני מתקשרת ומבקשת. היא תמיד התקשרה ברגע הנכון: 'רעות, איך את מרגישה? איך המצב בבית? אני שולחת לך תחליפי חלב, הוצאנו חטיפי אנרגיה. את רוצה?' אם אליי, כאישה נשואה שיש לה בעל מפרנס, קלינה התקשרה ככה ודאגה, אז אני בטוחה שכאשר יש אימהות יחידניות, אז היא ישנה להן מחוץ לדלת. היא באמת אישה מיוחדת".

"כשהיא נולדה ביקשתי ממנה סליחה"

לא הכל היה ורוד. לקראת סוף ההריון צץ חשד למספר בעיות רפואיות הקשורות לעובר, ורעות הלכה לכמה רופאים לבדיקות ולהתייעצויות. זה רק הוסיף לעומס הרגשי שהיה עליה. "הרופאים דיברו על מומים, על תסמונות, על הדברים הכי גרועים. הם שאלו אותי: 'במידה ויגידו לך שתוצאות בדיקה הן כהנה וכהנה, אז תסכימי לעשות הפלה?' הייתי כבר בשבוע 36, והבנתי שזו לא הפלה, אלא לידה שקטה. הרגשתי שאני מתחילה לאבד את השפיות. שאלתי את עצמי: למה?! הרי השארתי את ההיריון, אז למה ככה? ולמה להביא לי תינוק לא בריא? התחלתי להאמין לכל מה שהרופאים אמרו, כל אחד אמר משהו אחר. בקיצור, תלאות".

בשבוע 39 הגיעה רעות לבית החולים כדי ללדת את בתה. ואז, בנר שמיני של חנוכה היא נולדה. "אני זוכרת שכשהיא נולדה התחלתי לבכות", נזכרת רעות, "ביקשתי ממנה מיליון ואחת סליחות. החזקתי אותה בידיים. המיילדת לא הבינה מה קורה לי. בלידות הקודמות אהבתי את הילדים שלי עוד כשהם בבטן. איתה זה לא היה לי, אך מהרגע שהיא נולדה, ראיתי שהיא שלמה, ושהיא בריאה. אמרתי לעצמי: 'זהו. זה היה ניסיון'. לקחתי אותה אליי, וביקשתי סליחה. קראנו לה הללי".

"מהרגע שהילדה נולדה – כל השפע שאפשר לדמיין ירד עלינו"

המשך הסיפור של רעות הוא לא פחות ממרגש. "אחרי הלידה הגיעה כל הברכה בחיים שלנו", הי אומרת, "המצב הכלכלי השתפר והגענו לרמה כזו שלא הייתי צריכה אפילו מגבון מקלינה. פתחנו עסק, ועברנו לדירה הרבה יותר גדולה עם חצר. הגעתי למצב שאני תורמת להידברות כסף. מהשנייה שהילדה הזו נולדה ויצאה לעולם – כל השפע שאפשר לדמיין ירד עלינו. בזכות הילדה הזו. בזכות זה ששמרתי עליה. בחיים לא היה לנו כזה שפע. אני לא יודעת איך להסביר את זה. זה מבחינתי היה החותמת לכך שכשהקב"ה נותן לך, פשוט תגידי תודה כי אין דבר כזה שאת מקבלת רע. גם אם את מרגישה הכי רע בעולם, משהו טוב יצא מזה. בנוסף, הללי היתה התינוקת הכי נוחה מכל התינוקות שהיו לי. היא האור שלי. אני נמסה. כל מה שעברתי, זה היה נס גלוי. לא מוסתר".

החוויות המרתקות של רעות ממשיכות עד היום: "התרחש אצלי שינוי פנימי עמוק, שהוביל אותי להשפיע גם על אישה שאני לא מכירה לשמור את העובר שלה", היא מספרת, "זה קרה בעקבות פוסט שהיא פרסמה בפייסבוק, בו סיפרה שהיא חושבת לעשות הפלה. התגובות היו די מבלבלות ונכתבו שם גם דברים שלא אומרים לאישה במצב הזה. הגבתי לה במילים שחשבתי שיכולות לחזק אותה, והיא שלחה לי הודעה פרטית בה היא שפכה את הלב, דיברתי איתה על כל מה שעברתי, ולבסוף היא החליטה לא לעשות הפלה. אמרתי לה שאם היא צריכה עזרה כלכלית או כל עזרה אחרת אני אפנה אותה לארגון הידברות, והבטחתי שיעזרו לה מכל בחינה: נפשית, כלכלית, שיחות, מה שהיא רוצה. אמרתי לה: 'אני פה בשבילך, כי מי שהיה במקום שלך, יבין אותך הכי הרבה. אל תלכי למקומות שבהם תקבלי עצות אחיתופל. מי שלא היה במקום שלך, הכי קל לה זה להגיד שאם את לא רוצה, תעשי הפלה. או להגיד שזה קטן עלייך'.

"הייתי כנה איתה. לא ציירתי לה מצב מושלם. רציתי לשקף לה את המציאות כמו שהיא, וזה מה שעזר לה לבטוח בי ולשתף אותי. דיברתי איתה בכנות ואמרתי שזה הולך להיות לא קל, אבל עדיף לעבור את הקושי של החודשים הראשונים מאשר לחיות חיים שלמים בידיעה שהרגת את הילד שלך. בסופו של דבר הקושי עובר, אבל תחושות האשמה לא עוברות עד שאנחנו מתים. אחרי זה יש אור. אני עדיין בקשר איתה. אני סניף של קלינה", היא צוחקת.

"היום אני אישה חזקה. אני מצליחה להתרומם"

בעקבות החוויות האלו רעות רוצה לעזור לאימהות אחרות לקבל ליווי מקצועי כדי למנוע מצבים שבהם אישה רוצה הפלה בגלל קשיי טיפול בילדים לאחר הלידה. "אני לומדת להיות תומכת לידה: הכנה ללידה ואחרי לידה. אני מלווה כל יולדת לאחר הלידה, בודקת שהכל תקין, שהיא לא נופלת".

ויש לה גם תובנות: "למה רציתי הפלה? כי לי לא הייתה עזרה. בכלום. טיפסתי בבית על הקירות. חשבתי שאני מאבדת את השפיות. ילדתי בסגר. ילדים בוכים מכל עבר. אני מרגישה שעברתי את זה כדי למלא את השליחות שלי. אני הייתי חייבת לעבור את זה על בשרי כדי לעזור לאחרות. היום אני אישה חזקה. אני מצליחה להתרומם. מבחינתי זו סגירת מעגל. המטרה היא שמי שקוראת את הכתבה, ונמצאת במצב דומה, או שיש לה מכרה שנמצאת בסיטואציה דומה – תנסה להציל חיים. אני רוצה שכל אישה תראה שזה לא סוף העולם. אם יש מישהי אחת לפחות שתשמור על חיי הילד שלה בזכות הריאיון הזה – אני את שלי עשיתי".