מפתיע: כך זכה בן ה-17 ב-1000 שקלים במזומן

כשיצא רבי נתן צבי פינקל זצ"ל למסע גיוס כספים בארה"ב לטובת ישיבתו הקדושה – ישיבת 'מיר', יהודים רבים ביבשת אמריקה ניצלו את ההזדמנות לפגוש את אחד מגדולי ישראל, להתייעץ ולהתברך.

בספר "האמנתי ואדברה" מסופר כי בין הממתינים עמדו זוג הורים שבנם בן ה-17 לא שרד עד כה באף אחת ממסגרות הלימוד השונות. בצר להם הגיעו ההורים אל רבי נתן צבי לבקשת עצה. "תשלחו אותו אלי"! הפתיע אותם רבי נתן צבי. "שלחו אותו לישיבת מיר בירושלים, ואפרוס עליו את חסותי". ההורים נדהמו מההצעה מרחיקת הלכת...

הבחור נכנס לישיבת מיר, והתקדמותו היתה איטית ומייאשת. השינוי הגדול התחולל כאשר באחד ה'וועדים המוסריים' שהיה מוסר רבי נתן צבי, ראש הישיבה, בביתו. לא היתה חובה להיכנס אל הועד, אך באחת הפעמים הצטרף הבחור האמריקני פנימה. הוא מצא את עצמו מול עיניו הדולקות של ראש הישיבה. הרב דיבר על תורה, שקידה ואהבת תורה. באותו ועד התמקד בתוכנית שלו אודות הקפדה על לימוד במשך 12 שעות ביממה – לא פחות! אך מה שתפס את לבו של הבחור יותר מכל, היה סיום דבריו של הרב: "מי שייגש אלי בשבוע הבא עם רשימה של 12 שעות הלימוד היומיות שלו – יקבל אלף שקלים!"

הבחור נדלק מיידית: "אלף שקלים? רעיון מצוין", חשב לעצמו. "אבל, הרי לא למדתי בחיי יותר משעה אחת רצופה!", הרהר בתנאי אותו הציב ראש הישיבה, ומיד ניחם את עצמו כי מדובר רק בשבוע אחד.

יום ראשון. 'על הבוקר' פס הבחור את מקומו בבית המדרש. שלב זה דווקא עבר עליו בקלות, סידרו לו חברותא עם אברך נפלא, והעסק זרם. ביום השני כבר היה קשה. חברים לשעבר לגלגו על 'הצדיק' החדש, אך האברכים שהקיפו אותו חיזקו ועודדו אותו מאוד. ביום השלישי כבר עמד על סף שבירה. הנפש שלו לא היתה בנויה לכזו כמות של שטייגען (לימוד עמוק). הגב כאב והעיניים צרבו מעייפות. עם סיום סדר א' הגיעה נקודת השבר, אך הדבר היחיד שהחזיק אותו היתה העובדה שחצי שבוע כבר מאחוריו!

היום השישי. ברגליים כושלות מעייפות גלש לביתו של רבי נתן צבי, הסמוך לישיבה. 'אני לא יודע אם הראש ישיבה יאמין לי או לא, אבל את האמת אני חייב להגיד: "למדתי השבוע 12 שעות מידי יום ביומו"!

רבי נתן צבי, החולה בפרקינסון, אסף את מחלתו ורעידותיו, התייצב מלוא קומתו ונשק לבחור על לחיו, נשיקה חמה מלב אוהב. תיכף גם הגיש לו אלף שקלים במזומן. נרגש כולו עזב הבחור את הבית, וסיפר לכל מכריו: "כאן, על הלחי הזו, נשק לי הראש ישיבה! כאן!" למרבה הפלא, את אלף השקלים הוא לא הזכיר כלל. ככל הנראה הפכו לשוליים לעומת הנשיקה הלוהטת...

הבחור לא המשיך ללמוד 12 שעות ביממה, אך בהחלט התייצב. מאז השתדל להשקיע את כוחותיו בלימוד , לעלות ולהתעלות. כעבור שנתיים החליט, כרבים מחבריו, לעבור ללמוד בישיבת 'ליקווד' האמריקאית. על פי המקובל, יש לקבל המלצה לראש הישיבה. הוא ניגש למשרד הישיבה, והם הדפיסו לו המלצה מוכנה. בדרך כלל היה רבי נתן צבי מוסיף איזו מילה לפני חתימתו, אך מיודעינו לא היה בעל קשר עקבי עם ראש הישיבה, ולכאורה לרבי נתן צבי לא היה הרבה מה להוסיף. נכון. הנשיקה החמה הייתה ה'סטארטר' שלו, אך זו לא היתה סיבה שראש הישיבה יעניק לו כעת יחס מיוחד.

להפתעתו המוחלטת של הבחור, שלף רבי נתן צבי עט וכתב: "לכבוד הגאון רבי מלכיאל קוטלר שליט"א, כזו עליה שראיתי אצל… לא ראיתי מזה זמן רב! נתן צבי פינקל".

מסתבר כי הבחור לא שכח את הנשיקה – אך גם רבי נתן צבי לא שכח את הבחור, לצד אלפי התלמידים האחרים. רבי נתן צבי ידע, כי למרות שלא מדובר במצטיין הישיבה – הרי שביחס להשקעה האדירה שהשקיע אותו תלמיד, ניתן לומר עליו ש"כזו עליה לא ראיתי מזה זמן רב"!… עם המכתב המיוחד ניגש הבחור לאחד האברכים – שהכיר אותו מתחילת דרכו… הבחור הציג את המכתב ופרץ בבכי נרגש וקורע לב. בהמשך דרכו הקים בית איתן, וכיום הוא פועל בשדה החינוך בארה"ב.