הרופא ב'הדסה' נדהם לשמע בקשתו של הרב הבר זצ"ל. הסוף יפתיע גם אתכם

היה זה לפני 30 שנה, כאשר הרבנית הבר עברה טיפול רפואי מורכב – שנכשל. היא היתה כאובה מאוד. הצער מילא כל פינה בתוכה, והרב הבר זצ"ל, אף שהיה שותף מלא לכאב ולתהליך, נותר סלע איתן של אמונה.

"ראש השנה מגיע עוד מעט", אמר לרעייתו, ועבורו זה היה הכל. הרב הבר היה מרגיש באופן המוחשי ביותר ששייך, לא היתה זאת רק ידיעה שכלית עד כמה היום הזה מכריע וקובע את מה שיקרה בשנה הבאה, אלא היה חי את הדברים כפשוטם. בהבנה מוחשית שאנו חסרי כל ואין לנו כלום, הוא הרבה להדגיש שבראש השנה אין לאף אחד לא משפחה, לא חברים, לא הורים ולא בית, לא הבנה בלימוד ולא הצלחה, לא שליחות ולא סיעתא דשמיא. כלום. כל מה שהיה בשנה שעברה – אינו רלוונטי עכשיו, לא לטוב ולא למוטב. עכשיו שנה חדשה. ראש השנה.

גם דברים שהיו מובנים מאליהם כמו בריאות, פרנסה, משרה ומשפחה – בראש השנה הכל כביכול לא קיים. הקופה ריקה. מה שייגזר היום – זה מה שיהיה. "חלוקה מחדש", היה אומר הרב הבר לקראת יום הדין.

"עכשיו, משנכשל ההליך הרפואי נצטרך לחזור עליו שוב", אמרה הרבנית הבר הכאובה. "יותר מזה, הרופא אומר שהתהליך שלפנינו הוא מסובך יותר, מורכב יותר, ואין לי כוח"...

מבט תמיהה נבע בעיניו הטהורות: "למה?", התפלא בכנות וברגש. "עוד מעט ראש השנה, ומה שהיה לא יהיה עוד רלוונטי. עוד מעט נקבע הכל מחדש. בעוד ימים ספורים נקבל את סל המתנות של השנה החדשה, ומה שהיה בשנה שעברה לא רלוונטי. בשנה שעברה ה' גזר פחות בריאות ואי הצלחה של הטיפול – בשנה הבאה יהיה אחרת לגמרי בעז"ה".

מה מביא אדם מן השורה להקים ארגון מהפכני להצלת חיים? הרב ישעיהו הבר בראיון מעורר השראה:

האמונה שלו היתה יוקדת, אבל הרופא ב'הדסה' היה סקפטי. "הרב הבר, אתה לא באמת חושב שאנחנו יכולים לחכות", אמר קצרות. "אני כן", השיב הרב בשלווה, וביקש מהרופא לא רק שלא לחזור על ההליך הקודם אלא לבחור בהליך קל יותר ופשוט.

"הרב הבר, זו בדיחה!", מחה שוב הרופא.

"זו אינה בדיחה!", אמר הרב הבר באמונה. "אנחנו נמצאים עכשיו כמה ימים לפני ראש השנה. ביום זה בורא עולם יושב על חלוקה מחודשת של כל המתנות. מה ימנע ממנו לתת לנו ילד בלי לגשת לטיפול אגרסיבי? מי יעצור בעדו לתת לנו את האוצר על ידי מינימום השתדלות?"

"הרב הבר, אני שומע, ובכל זאת מחובתי להודיע לך שזה לא ילך. אתם מבזבזים זמן יקר. מפסידים הזדמנויות. אתה עושה שטויות", הרופא נשען לאור כשהוא פולט אנחת חוסר אונים. מעולם ועד היום, כך אמר, לא הגיע אליו פציינט עם בקשה כל כך מעניינת. לאחר שטיפול נכשל – לקחת צעד אחורה, לנסות טיפול קל יותר ולהיות בטוחים שהוא יצליח. למה? כיוון שערב ראש השנה. נו, באמת...

"אנחנו ניקח את האחריות על עצמינו ונמתין כמה חודשים", אמר הרב הבר בצורה חד משמעית, והרופא הרים ידיים.

ראש השנה הגיע, ובני הזוג הבר ניגשו אליו כדלים וכרשים. הם התפללו מעומק הלב, התכוונו במילות התפילה. שלח רפואה. הכל הרי בידיו. עכשיו נכתב כל פרט, וביום הכיפורים נחתם. יהי רצון שנחתם לטובה.

"בניגוד לתחזית של הרופא", מסיימת הרבנית הבר את דבריה בטורה הקבוע ב"יתד נאמן". "התהליך הרפואי הצליח, בקלות. באופן פשוט יותר מזה שהיה בפעם הקודמת. בצורה נטולת סיבוכים, וכמובן בליווי רחמי שמים גדולים. זה היה הפך הטבע". באותה שנה חדשה, לאחר שנים רבות של ציפייה ותפילה, נולד בנם הבכור של הרב הבר ורעייתו. "אני אתאיסט", אמר הרופא ההמום. "אבל לימדת אותי פרק בכוחה של אמונה".

כנגד כל הסיכויים - איך הוקם מפעל החיים האדיר של הרב הבר ז"ל? מתוך "החדשות 12":

מתוך טורה האישי של הרבנית הבר ב"יתד נאמן".