האדם במעגל השנה: חשוב שנהיה לראש, אבל למה צריך לומר ש"לא לזנב"?

חובה עלינו להיזהר בראש השנה מכל הקפדה וכעס ומחלוקת, שלא יהיה ח"ו סימן לכל השנה. ולפיכך גם אם כשהגיע לביתו מבית הכנסת נוכח לראות שאין הדברים מתנהלים כפי שרצה, לא ירים קולו ולא יכעס, אלא אדרבה, יאמר לעצמו זהו ניסיון שבא לפני מתוך שהיצר הרע חפץ להזיקני בכל השנה. וכשאנצח אותו עתה, יהיה זה סימן טוב לנצחו בכל השנה, וגם יראה ברכה בממונו כל השנה כתוצאה מהתגברותו בראש השנה.

צא ולמד מהמסופר במסכת ברכות: "מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת, והקניטתו אשתו, והלך ולן בבית הקברות. ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה: 'חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם'. אמרה לה חברתה: 'איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי'. הלכה היא ושטה ובאה. ואמרה לה חברתה: 'חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד?' אמרה לה: 'שמעתי, שכל הזורע ברביעה ראשונה (של ירידת הגשמים) ברד מלקה אותו'. הלך הוא וזרע ברביעה שניה. של כל העולם כולו - לקה, שלו - לא לקה. לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות, ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו. אמרה חדא לחברתה: 'בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם'. אמרה לה: 'חברתי, לא כך אמרתי לך: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים? אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי'. הלכה ושטה ובאה. ואמרה לה חברתה: 'חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד?' אמרה לה: 'שמעתי, שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו'. הלך וזרע ברביעה ראשונה. של כל העולם כולו - נשדף, ושלו לא נשדף".

ויש שפירשו, שאותו חסיד לא לן ברחוב או בחדר שבבית הכנסת וכיוצא בזה, כדי שלא תתבזה אשתו כאשר יתפרסם כי החסיד לן בגללה מחוץ לבית בראש השנה, ולכן בחר ללון בבית הקברות השמם מבני אדם חיים. ובזכות התגברותו וזהירותו שלא לריב ולכעוס בראש השנה, ושלא להלבין פני אשתו בין חברותיה, זכה לשפע רב בכל השנה. שהרי בודאי שכאשר של כולם לקה ושלו לא לקה, גרם הדבר למחסור עצום שהעלה את המחירים, והרוויח שלא רק ששלו לא לקה ופרנסתו לא נפגעה, אלא גם הרוויח יותר מכל שנה.

ישמע חכם ויוסף לקח עד כמה ראוי להיזהר מכל נדנוד כעס ומחלוקת ביום קדוש ונשגב זה.

אמנם גם אם נכשל בראש השנה בכעס וכיוצא בזה, לא יתייאש, אלא יחזק עצמו להתגבר מכאן ולהבא על היצר הרע ביתר שאת וביתר עוז. שהרי גדול כח התשובה, וכל השואף להגיע לשלמות הראויה, הגם שהיצר הרע בבחינת "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ", אבל "ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ". וכבר הובטחנו שהבא ליטהר מסייעין בידו.

הראש והמנורה

כתב השלחן ערוך: "אוכלים ראש כבש לומר נהיה לראש ולא לזנב, וזכר לאילו של יצחק". ומקורו בברכה האמורה בתורה: "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה".

לפי פשט הדברים, כוונת ברכה זו לומר שתהיה מנהיג ומוביל כראש, ולא מונהג ונגרר כזנב. אולם בתיקוני הזוהר מובא שהראש הוא בבחינת המנורה שבבית המקדש: מְנוֹרָה זֶה הָרֹאשׁ, וְשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ עָלֶיהָ - הֵם שְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּשְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁנֵי נִקְבֵי הַחֹטֶם, וּפֶה".

כלומר, שלשת האברים שבצדו האחד של הראש: אבר הראיה, אבר השמיעה, ואבר ההרחה - כנגד שלשת קני המנורה. ושלשת האיברים המקבילים להם, הנמצאים בצדו השני של הראש - כנגד שלשת קני המנורה האחרים. ואילו הפה הנמצא באמצע - כנגד הקנה האמצעי של המנורה שאליו פתילות הקנים היו פונות כפופות, ורק בקנה זה עמדה הפתילה כשהיא זקופה.

הרי שהראש מלמד על המנורה, והמנורה מלמדת על הראש.

הראש מלמד על המנורה – שכשם שבראש לכל אבר ישנה יכולת ייחודית ותכלית ייחודית: זה קולט גלי אור ורואה בהתאם לגלים הנכנסים אליו מראות טובים או רעים ומשפיע על כל פעילות גוף האדם, וזה קולט גלי קול של דיבורים טובים או רעים ושומע ומשפיע בהתאם, וזה קולט אדי ריחות טובים או רעים ונהנה או סובל ומשפיע בהתאם, וזה מכניס מזון טוב או רע ומשפיע על כל הגוף, ומוציא דיבורים טובים או רעים ומשפיע על כל הסביבה, כך גם לכל נר מנרות המנורה היתה יכולת קליטה והשפעה שונה על כלל ישראל, בהתאם למעשיהם.

והמנורה מלמדת על הראש – שכשם שהמנורה היתה בית קיבול אור עליון וממנה יצאה השפעה לכלל ישראל, והיא היתה מקור החכמה של עם ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים, ועד עצם היום הזה מקומה משפיע על חכמת האדם, וכמו שאמרו בגמרא: "הרוצה להחכים, ידרים. שהמנורה בדרום", דהיינו שיצדד בתפילתו לצד דרום, כך הראש הוא כלי המקבל אור עליון על ידי לימוד תורה וקיום המצוות התלויות בו, וממנו מתפשט האור לכל גוף ונשמת האדם ויוצא להאיר לכלל ישראל.

ובא ללמדנו את מעלת איברי הראש הללו שהם כנגד המנורה במקדש, ועד כמה יש לשומרם נקיים וטהורים, ושהמרכזי שבהם הוא הפה. שכן כל פעילות האדם מתבצעת על פי המידע הנכנס אליו באמצעות אברים נכבדים אלה. אם נכנס דרכם מידע חיובי ובונה, הרי האדם פועל טוב ונכון. אבל אם נכנס מידע שלילי והורס, הרי האדם בסיכון גבוה לאבד את עולמו.

שהנה בתרגום הדברים לשפת המעשה, עיני האדם מסוגלות לרומם את האדם לגבהים, להחכימו באמצעות עיון לימוד תורה בספרים וראיית גדולי התורה בישראל, אולם מאידך, מסוגלות להביאו לשפל הנמוך ביותר באמצעות צפייה במראות רעים המקלקלים ומשחיתים את נפשו. אוזניו מסוגלות להאזין לדברי תורה וחכמה, להקשיב לקשיי הזולת ולסייעו, ומאידך, מסוגלות לשמוע לשון הרע ורכילות וניבולי פה ולהרוס את חייו. אף האדם מסוגל לסייעו שלא יאכל אוכל מקולקל, לברך על עצי ועשבי בשמים ולהשלים בכך מאה ברכות, ומאידך, מסוגל להריח מה שעלול להביאו לליבוי היצר הרע. הפה מסוגל לאכול מאכלים כשרים המזינים את גופו ונפשו בטהרה, ומאידך מסוגל לאכול מאכלים ללא השגחה, ולטמטם בכך את גופו ונפשו. וכן: מסוגל לדבר דברי תורה ומוסר, דיבורי חסד ועידוד, וכנגד זה מסוגל לפגוע ולהעליב, לדבר לשון הרע ורכילות ולהרבות במחלוקת.

נמצא ששמירת אברים אלה מרע, ושימוש נכון בהם לטובה, מרוממים את האדם למדרגה הרוחנית העליונה שאליה מסוגל האדם להגיע, ולהביאו לקבל שכר עצום על זהירותו בשמירתם, והם בבחינת הראש המנהיג את רמת ומדרגת רוחניותו של האדם, ואינם כזנב הנגרר אחר הגוף ללא שום יוזמה עצמאית.

שנהיה לראש

ועל פי תורת הסוד, הראש ניצב בפני עצמו מעל הגוף, משום שגוף האדם עשוי במבנה עשר הספירות, והראש הוא כנגד שלושת הספירות העליונות: חכמה, בינה, דעת, המקבלות שפע מאור האין סוף.

ספירות אלה מייצגות את קליטת המידע (חכמה), את ההתבוננות והבניה המחשבתית (בינה), ואת ההגעה למסקנה (דעת).

לאור זאת, נקבל פירוש נוסף למילים 'שנהיה לראש', שנהיה בבחינת שלושת ספירות אלה המקבלות מאור אין סוף. וכיצד נזכה לכך? על ידי שנקלוט מידע אמיתי וטהור של אור עליון באמצעות לימוד הרצון האלוקי המתגלה בתורה (חכמה), ונתבונן בה ובתכלית חיינו בעולם (בינה), ובשילוב שניהם נגיע למסקנה נכונה כיצד לנהל את חיינו באופן טוב ונכון על פי רצון ה' כראוי (דעת). ונרמז הדבר במילה 'לראש' שהיא ראשי תיבות: לעשות רצון אבינו שבשמים.

ולא לזנב

ועדיין יש להבין, הלא די היה במילים: "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ". שהרי ודאי שראש אינו זנב, ומדוע היה צריך להוסיף "וְלֹא לְזָנָב"?!

אלא לפי שיש ראש שהוא באמת בבחינת זנב. כמו 'ראש לשועלים' - לאנשים שליליים או לדברי הבל, כגון: בני אדם מפורסמים לאחר שהחטיאו את הרבים בסרטיהם, ובאמת הם נחשבים בשמים רשעים גמורים הצפויים לסבל מר, או אפילו נחשבים נערצים ומובילי קהל או דעת קהל משום סתם הבלי עולם שאין בהם מעלה אמיתית כגון ממון רב או תרבות הספורט. והרי כל אלה נחשבים 'ראש', ובאמת אינם אלא זנב. לפיכך אמר: "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ" - לראש שהוא ראש באמת, "וְלֹא לְזָנָב" – ולא לראש בקומה של זנבות...

וְהַייִת רַק לְמַעְלָה

אמנם יש להבין את הפסוק: "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה". והלא די בברכה "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ" בשביל שכבר נהיה למעלה, שהרי מקום הראש הוא למעלה, ומדוע הוצרך הכתוב לכפול ולומר "וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה"?

אלא לפי שיש בעולם גם זנב שהוא למעלה בעוד ראש נמצא למטה, כגון בחתול ובעלי חיים נוספים, לפיכך אמר שהראש יהיה למעלה, כלומר שהחכמה הנכונה היא שתנהיג, ולא הנגררות אחר ההמון היא שתנהיג.

מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "האדם במעגל השנה". לרכישה לחצו כאן.